אחת החידות הגדולות המרחפות כיום מעל כלכלת העולם, עוסקת בעתיד היחסים שבין שתי המעצמות הגדולות, ארה"ב וסין. הדשדוש המתמשך של הראשונה, לעומת הצמיחה העקבית של השנייה - מעוררים את השאלה אם בעשורים הקרובים נחזה בחילופי תפקידים שקטים בין השתיים ואם השינויים הכלכליים יתבטאו בעימות כלכלי-פוליטי. השאלה הזו מתמקדת בעיקר ברזרבות המט"ח של סין. ב-2010 זינקו יתרות המט"ח שלה ב-19% לשווי של 2.85 טריליון דולר - זינוק גבוה מהתחזיות. כיום, מחזיקה סין באג"חים של ממשלת ארה"ב בשווי טריליון דולר. בפועל מחזיקה סין באמצעים המוניטריים להשפיע על כלכלת ארה"ב והמערב ככל העולה על רוחה.
שגריר ישראל בסין בארבע השנים האחרונות, עמוס נדאי, לא רואה בחוסר שיווי המשקל הזה בעיה. כדיפלומט, הוא לא תופש את רזרבות המט"ח האלה כפצצת זמן מוניטרית, כי אם כנשק גרעיני המבטיח את ביטחונו הכלכלי של העולם. "כיום יש הבנה גלובלית לגבי התלות הכלכלית ההדדית בין ארה"ב לסין, ורזרבות המט"ח האלה מבטיחות את התלות הזו, שחיונית מאוד ליציבות העולם", מסביר נדאי. "ההבנה שאם אחת משתי המדינות תחליט לפגוע בכלכלה של האחרת, היא עצמה תיפגע מתוצאות המהלך - היא גורם מאזן. יצירת התלות בין הכלכלות מביאה להבנה שאם אחת מהן נופלת, השנייה עלולה ליפול אחריה".
איך משפיעים האירועים הכלכליים של השנתיים האחרונות - המשבר הכלכלי העולמי בסוף 2008 ומשבר החובות של המדינות המערביות כיום - על הדרך שבה מגדיר השלטון הסיני את יעדי ההתפתחות הכלכלית שלו, את התפקיד הכלכלי של הסינים בעולם?
"תהליך היציאה מהמשבר בסין - שממנו היא התאוששה מהר יותר וביעילות רבה יותר מהמערב - הקנה לה ביטחון עצמי בשני היבטים עיקריים. ראשית, קודם למשבר היא קיבלה עצות רבות מהמערב. היו מפגשים קבועים של שרי האוצר שלה עם האמריקאים, שבהם היא ספגה ביקורת על המדיניות המוניטרית שלה ועל מהירות הפתיחה שלהם למערב. לאחר המשבר גם האמריקאים הבינו שאם הסינים היו נשמעים להם - מצבם היה גרוע יותר כיום, ובהתאם גם מצב העולם היה גרוע יותר. היא יצאה מהמשבר במצב טוב, בטוחה בעצמה ומרוצה מכך שלא נשמעה למיני הצעות של כאלה שחושבים עצמם מומחים גדולים יותר.
"שנית, מכיוון שצורת המשטר של הסינים מאפשרת תכנון לטווח ארוך, יש להם על מה להישען. ברגע שפרץ המשבר והם נזקקו לתוכניות אישוש, התוכניות כבר היו קיימות, וכל שהם היו צריכים לעשות זה לפתוח את המסמכים הקיימים, שבהם נכתבו תוכניות לחמש ול-10 השנים הקרובות של השקעה בתשתיות. סין היתה זקוקה להן גם כך, ולכן הוציאה אותן לדרך מוקדם יותר. בעוד ששרי המערב היו צריכים לצאת ולקושש תמיכה לתוכניות הכלכליות שלהם - בסין זה היה מהיר ופשוט יותר. תהליך היציאה מהמשבר נסך בהם הרבה ביטחון עצמי. לכלכלה הסינית יש תחזיות שחורות במחזוריות קבועה, אבל יש להם ניסיון מאוד מוצלח של 30 השנים האחרונות, שבהן הם הצליחו להתגבר על מכשולים".
לאיזה היקף יכול להגיע הייצוא הישראלי לסין?
"ב-2007, כשאהוד אולמרט היה ראש הממשלה, הסחר ההדדי היה 4 מיליארד דולר. אולמרט שוחח עם ראש ממשלת סין ואמר לו 'בוא נגדיר יעד של 6 מיליארד דולר'. ראש ממשלת סין ענה לו: 'בוא נגדיר 10 מיליארד'. כיום, היקף הסחר מגיע ל-6.5 מיליארד דולר, אבל רוב העלייה, מקורה ביבוא מסין לישראל. היצוא הישראלי לסין הוא 1.8 מיליארד דולר".
איך בוחנים בסין את השערוריות בפוליטיקה הישראלית, דוגמת נסיבות הפרישה של אולמרט, או פרשת הנשיא קצב שהסתיימה באחרונה?
"זה לא מעניין אותם. יש לנו נטייה לחשוב שמה שקורה אצלנו נמצא במרכז העניין של העולם, אבל התקשורת בחו"ל מתעסקת בדרך כלל בספורט. בסין מתייחסים פחות מאשר באירופה לנושאי הסכסוך באזורינו. הסיקור של ישראל בסין מתרכז בתחומים שמעניינים אותם. יש כתב סיני בישראל, לדוגמה, שמסקר את תחום המדע והטכנולוגיה".
את נדאי פגשנו בכנס שיזם יעקב ישראלי, שותף בכיר במשרד עורכי הדין שיבולת ושות', לאנשי עסקים ישראלים הפועלים בסין. החדר היה עמוס בנציגי הבנקים הגדולים בישראל, חברות היי-טק, חברות המספקות מוצרים לתעשייה החקלאית ונציגי התעשיות הביטחוניות הישראליות. כולם היו צמאים לקבל ידע והמטירו עליו שאלות בנוגע לממשל הסיני ולדרך שבה יוכלו להתנהל באופן נכון בשוק שבו נמצאות עבורם ההזדמנויות הגדולות ביותר בכלכלה העולמית.
נדאי הדגיש את הרתיעה של סין מלהיות אגרסיבית ברמה המדינית. "סין בוחרת שלא לדחוף את עצמה קדימה. הם מודעים מאוד לחששות שהם מעוררים בכל העולם - במיוחד בארה"ב. אם תדבר עם מדינאי סיני על הכוח העולה שלהם - הוא יגיד לך מיד 'לא. אנחנו מדינה מתפתחת עם תל"ג נמוך לנפש', אבל אסור לטעות. אין נושא מדיני שסין לא תהיה מעורבת בו בעתיד - לפי בחירתה. אין דבר שהם ירצו להתמקד בו - ולא יעשו זאת".
מה עם המעורבות באזורנו?
"סין לא רוצה לשחק תפקיד במזרח התיכון. בניגוד לאומות אחרות, כמו היפנים שרוצים מאוד, בסין מבינים שהמזרח התיכון הוא מקום מסובך. הם מביעים תמיכה רצינית בפלסטינאים, ויאסר ערפאת היה בזמנו נסיך שם. אבל מרגע שהוא מת - יחד עם העובדה שישראל מדברת באופן קוהרנטי על שתי מדינות - הסינים החלו לפתח דיאלוג בנושא עם הערבים ולומר להם: 'תראו, הישראלים רוצים משא ומתן'".
לדברי נדאי, "הסינים מאוד מעריכים יהודים ויש אצלם הערכה אדירה לישראלים. העובדה הזאת מסייעת לאנשי עסקים ישראלים בסין, כי בניגוד למדינות אחרות בעולם המערבי שבהן ישראלים מתקבלים בחשדנות וצריכים לעבור מחסומים הקשורים לישראליותם - בסין היא דווקא מהווה יתרון. מה שכן, בגלל ההערכה הזו מנגנוני ההגנה של הסינים בעבודה מולם רגישים יותר, כי הם מניחים שמי שעומד מולם הוא חכם במיוחד".
תחום מרכזי שבו על הישראלים לנצל זאת, לדעתו, הוא תעשיית המזון. "עוד לפני המשבר הכלכלי - וביתר שאת בעקבותיו - התקבלה החלטה בסין להאיץ את תהליך העיור, בכדי להרחיב את מעמד הביניים. כ-250 מיליון איש מתגוררים כיום בערים, והתוכנית היא להעביר עוד 300 מיליון איש - בדומה לגודלה של אוכלוסיית ארה"ב - מהכפר אל העיר. הדבר יוצר לחץ אדיר על התשתיות החקלאיות כי הכוונה היא שפחות סינים יאכילו יותר אנשים. כאן נכנסים הישראלים לתמונה. היכולות הישראליות לפיתוח טכנולוגיות רלוונטיות מאוד בנושאים האלה.
"צריך להבין שעניין האוכל חרות עמוק מאוד אצל הסינים, מכיוון שבהיסטוריה שלהם הם חוו רעב כבד בתקופות של חילופי שושלות שלטון. הקומוניסטים פתרו את הדבר הזה, אבל האכלה של 1.33 מיליארד איש היא אתגר מתמיד עבורם. מלבד זאת, יש גם את תחומי התקשורת, הבריאות, ההתפלה, המיחזור, ההשקיה וניהול משק המים. להרבה חברות שלנו יש מוצרים מאוד רלוונטיים לסין. ב-2007 הבין השלטון הסיני שהוא יצטרך להישען יותר על תעשייה קשורת היי-טק, ולא רק להמשיך לייצר אדידס בדולר. זה צריך להיות הבסיס לייצוא הידע שלנו".
איפה כדאי לישראלים לפעול?
"כיום סין מתחלקת לפרובינציות - ההנהלה הגבוהה קובעת מדיניות כלכלית, וראשי הפרובינציות רצים אחריה למלא אותה. אני מאמין בעבודה מול הפרובינציות, ולא ברמה הלאומית. כשיורדים לרמת הפרובינציה, הערים הגדולות הן הפרטנרים החשובים לטובת הקהילה העסקית. הפתגם הסיני בהקשר הזה אומר 'ההרים גבוהים ובייג'ין רחוקה'. לפרובינציות שם יש תקציב בגודל של מדינה בינונית באירופה.
"כשבאים אלי אנשי עסקים אני מכוון אותם לפרובינציות בתהליכי פיתוח. בשנחאי, למשל, כבר יש תחרות גדולה בין הזרים שפעילים שם. השלטון הסיני גם מודע כיום לצורך לפתור את בעיית הפערים החברתיים. זה ידחוף את הפרובינציות".
אילו מוצרים יעניינו את הסינים?
"יש להם מספיק מוצרים עבור כל העולם. טכנולוגיות בכל תחום מעניינות אותם יותר, כמו גם אופן הייצור של אותם מוצרים - בדרכים יעילות יותר. למשל, כל מה שקשור בתחליפי אנרגיה: סין רוצה מאוד לצמצם את התלות באנרגיה קונוונציונלית. הבעיה היא שרוב החברות, שמחזיקות בטכנולוגיה שעשויה לעניין את הסינים, הן קטנטנות או בינוניות, ולא מתמקדות בסין".
בהקשר של אנרגיה ירוקה - אפשר לשמוע בסין קולות המתנגדים לפיתוח המואץ?
"אין קולות שמתנגדים לתהליך הפיתוח. לכולם ברור שהמשך הצמיחה הוא הדבר הכי חשוב לשלטון ולעם הסיני. הסינים הם אנשים חכמים, והם הבינו שלאורך השנים התחרות בין הנהגות הפרובינציות גרמה הרבה נזק לסביבה. יש תחומים שבהם קיימת בעיה. מה שנעשה בסין עם תעשיית הרכב, למשל, נוגד קצת את ההיגיון: רעיון המכונית לכל פועל סיני הוא בעייתי. מצד שני, הם באמת משקיעים ויש להם הרבה הישגים - באנרגיה חלופית, ובמכוניות החשמליות בהקשר של תעשיית הרכב".
תהליך הפיתוח המואץ הוא גם לטובת האזרח הפשוט?
"האורבניזציה היא מנוע הצמיחה הגדול שלהם. נכון שיש עדיין פער אדיר בין הסיני בקצה העליון לזה שבקצה התחתון, אבל לאורך כל הסקלה רואים שינוי. העשירים הסינים שמתעשרים במהירות לא עושים זאת על חשבון הסיני הקטן יותר".
האם בעוד 10 שנים סיני שמתגורר בעיר כאדם מערבי יהיה מאושר יותר מהוריו שחיו בכפר לפני 20 שנה?
"לסינים יש הנהגה חכמה שמבינה את החשיבות של הפערים החברתיים. הדאגה לטובת הכלל היא מהות הקונפוציאניזם. השלטון מבין שיש לדאוג לכך שלכולם יהיה טוב יותר למען היציבות השלטונית. אני לא רואה שום הבדל בין הנוער הסיני כיום לבין הנוער הצ'כי או הנוער בתל אביב".
אתם יכולים לעזור לאנשי עסקים בסין כשגרירות?
"סין היא עדיין מקום שקשה לעשות בו עסקים. התערבות השגרירות במקום שבו חברות גדולות וקטנות נתקלות במחסום ביורוקרטי פותרת את זה מהר. אם במקומות אחרים בעולם אנשי עסקים לא צריכים את עזרת השגרירות, בסין המידע הראשוני חסר - ואנחנו יכולים לתת אותו. מה שמאפיין אותה יותר הוא שמעורבות הממשלה היא קריטית בתהליך החדירה לשוק".
הסינים מעוניינים להשקיע בחברות ישראליות?
"עשרות משלחות מסין מסתובבות כיום בישראל. במארס תגיע משלחת בתי תוכנה מסין. כבר שנים אני מנסה להביא את הסינים להשקיע בישראל, אבל בתעשייה הישראלית חושדים בכך כי זה נתפש כלחץ על עלויות המהנדסים הישראלים. צריך לזכור שלסינים יש מחקר ופיתוח לא רעים - בעלות של חצי ממהנדס ישראלי.
"מגבלה נוספת נובעת מכך שעם כל האהדה כלפינו, ישראל נחשבת למקום מסוכן. מכאן נובעת החשיבות האסטרטגית הגדולה של עסקת מכתשים אגן, שנרכשה בחלקה באחרונה על ידי כמצ'יינה הסינית, והחשיבות של המהלכים ששטראוס מקדמת (החברה השקיעה באחרונה 10 מיליון דולר להקמת מיזם משותף עם חברת האייר לשיווק מוצרי מים של שטראוס, ח"ע)".
יש בסין בעיה קשה עם זכויות הזרים בבתי המשפט המקומיים.
"צריך לזכור ש-80% מהחברות בסין הן עדיין חברות בת ממשלתיות, וקשה לצפות מהם לצדק. יש סט של כללים שצריך לאמץ כדי לשרוד. המצב הזה הולך ומשתפר, אבל עדיין - זה מכיר את ההוא, זה בן דוד של ראש העירייה. קשה להתמודד עם המקומיים בבתי המשפט".
אתם מנסים לשנות את ההחלטה שלהם להעדיף חברות סיניות?
"לא, אנחנו לא תוקפים אותה ברמה העקרונית. השוק הסיני די גדול בשביל שיישאר לכולם מקום לפעול".
יש כיום הקפדה על זכויות היוצרים של ישראלים שפועלים שם?
"כוננו עם הסינים יחסים דיפלומטיים ב-1992, וכמה חברות הסתבכו קשה מאוד. אני לא יכול לתת ערבויות, אבל חלה התקדמות אדירה בעניין. ההנהגה הסינית הבינה שמלגנוב ולהעתיק ip הם לא יגיעו רחוק, וזה עומד בסתירה לשאיפה שלהם לפתח תעשיית היי-טק.
"הסינים עוברים בתחום הזה תהליך דומה לזה שעברו היפנים, שבתחילת שנות ה-80 היו מצלמים כל מה שזז, ומעתיקים אותו. עכשיו יש להם החלטות, חקיקה וגם אכיפה בנושא. מבחינות מסוימות נעשה פה צדק היסטורי, כי מי שסבל מהחיקויים יותר מכל הם היפנים, שהסינים העתיקו את דגמי המכוניות שלהם אחד לאחד.
"בנוסף, הצרכן הסיני כבר לא טיפש. בייחוד כשמדובר בהעתקות וחיקויים. הוא יודע להבחין. המצב טוב יותר ממה שהיה לפני עשור".
יש טעם לנסות לדלג מעל הקשיים בסין דרך חברות הונג-קונגיות?
"רוב האנשים שפעלו בעבר דרך הונג קונג מנסים כעת לעבור לסין. האינטרס של הסינים הוא להשאיר את הונג קונג כמו שהיא, לא לפגוע בה. כך שבכל זאת, אם כבר אתה בוחר מקום לפתור בו סכסוך בוררות - זה בהונג קונג".
עד כמה משפיעה השחיתות על העסקים שם?
"השחיתות נתפשת כבעיה אמיתית בשלטון המרכזי. ברמה של זכויות יוצרים, השוק הסיני פחות מושחת משהיה לפני עשור. הם גם הבינו שהתחרות הפוליטית בין ראשי הפרובינציות היא אחד מגורמי השחיתות".
יש מה למכור להם בתחום איכות הסביבה?
"השינוי פה נובע מכך שהם קלטו שבעיות איכות הסביבה עולות להם כסף. אף על פי שלא נעים לומר זאת, עם מיליארד ורבע בני אדם הנושא הזה פחות מטריד אותם מבחינת חיי אדם".
איך עושים עסקים בסין? זה די מפחיד.
"קשה, קשה מאוד לעשות עסקים בסין. זה לא דומה לשום דבר שהכרתם במקומות אחרים. תשכחו מכל מה שהכרתם במונחים של פוטנציאל. חשוב לזכור שהאתגרים של סין הם ארוכי טווח. צורכי המדינה הזו לא ישתנו הרבה בשנים הקרובות".
שגריר ישראל בסין: "קשה לעשות כאן עסקים - זה לא דומה לשום דבר שהכרתם"
חגי עמית
20.1.2011 / 10:40