>> שר האוצר, יובל שטייניץ, זכה השבוע להישג הגדול ביותר שלו מאז מינויו לשר האוצר לפני כשנתיים. חודשים ארוכים של מאבק עיקש ונחוש - גם אם לא נטול פגמים - איפשרו לו לקבל את תמיכתו הגורפת של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בהמלצות הוועדה בראשות פרופ' איתן ששינסקי.
המאבק שהוביל שטייניץ הצליח חרף העוצמה הגדולה שהפעילו שותפויות הגז בניסיון לטרפד את קבלת המלצות ששינסקי - עוצמה שלא היתה כמוה בתחום הכלכלי בישראל עד כה. עשרות לוביסטים, יחצ"נים, כותבי חוות דעת, משפטים וכלכלנים גויסו כדי לנהל את המאבק נגד ועדת ששינסקי. מנגד, גם שר האוצר בנה קואליציה שכללה את קרן המטבע הבינלאומית, את oecd, את נגיד בנק ישראל סטנלי פישר וחברי כנסת. אבל מה שהכריע היה ההיגיון והאינטרס הציבורי שחייבו חלוקה צודקת יותר של משאבי הטבע של ישראל. ללא תמיכה ציבורית גדולה, קל היה להיכנע ללחצי חברות הגז.
המלצות ששינסקי יובאו להכרעת הממשלה בקרוב, וייתכן שעד הרגע האחרון ינסו מתנגדיהן ובראשם שר התשתיות, עוזי לנדאו, להשיג עוד איזו הטבה בעבור היזמים. אחת האפשרויות היא שהמדינה תתחייב בעתיד לרכוש מהם כמות מסוימת של גז.
עוד מוקדם לדעת כיצד ינהגו כעת חברות הגז, ואילו שפנים הן מחזיקות בכובע. הקולניות של יזמי הגז התחלפה בימים האחרונים בדממת אלחוט. אחת הטענות של השותפויות בחודשים האחרונים היתה שהן מאבדות חוזים למכירת גז לטובת הגז המצרי, משום שלא ניתן לעשות הסכמי מכר כאשר מרחפת עננה כה גדולה של אי ודאות. אבל העננה הזו הוסרה וכעת השיגו היזמים את מבוקשם: יש ודאות, לפחות במה שקשור למשטר המס החל עליהם.
בינתיים יצחק תשובה קנה השבוע מניות של החברות השותפות בקידוח תמר, והיו שראו בכך הוכחה שלמרות ועדת ששינסקי, עדיין כדאיות ההשקעה בפרויקט תמר היא אדירה. מרגע שהוסרה עננת המיסוי, אין סיבה שפרויקט תמר יעוכב.
אבל זה לא אומר שהסיפור נגמר. הידע, המומחיות והיכולת היזמית נמצאים כולם במגרש של שותפויות הגז, ואלה קלפים שלא כדאי לזלזל בהם. סביר להניח שלאחר שיזמי הגז יתארגנו וישיגו מימון לפרויקט, נשמע על עוד קשיים ומהמורות. היזמים ינסו להעמיד את תומכי ועדת ששינסקי במבחן וינצלו כל קושי מזדמן כדי להראות שהוועדה טעתה. הבעיה של שותפויות הגז היא שמרוב איומים שפרויקט תמר לא ייצא לדרך אם המלצות ששינסקי יתקבלו, קשה לדעת אילו מבין הטענות שלהן אמיתיות ואילו פחות. הפרויקט הזה הרי עוד ייתקל בקשיים, ומוטב שיהיה קשב לקשיים אמיתיים ולא דחייה אוטומטית של כל טענה.
גם לממשלה יש קלף חזק - היכולת לשלול רישיון לחיפוש גז במידה שהיזמים לא יעמדו בתנאי הרישיון. לנדאו, שתמך בשותפויות הגז לכל אורך הדרך והתנגד להקמת ועדת ששינסקי, אמור להיות האיש שייוודא שהפרויקט ייצא לדרך. בשיחות פנימיות הוא כבר הבהיר כי למרות עמדתו, מרגע שתתקבל החלטה בממשלה, הוא יפעל ליישם אותה.
אז מה למדנו מהמאבק הזה?
* ניתן לגבש בישראל קואליציה חזקה סביב נושא בעל משמעות ציבורית גדולה ולהוביל מהלך שישפיע על מדינת ישראל עוד הרבה מאוד שנים קדימה. זה לא קורה הרבה אצלנו. זה קורה כשמדובר במהלך בעל משמעות כלכלית וחברתית גדולה, וכשזה נעשה בצורה מסודרת של הקמת ועדה מקצועית ומתן גיבוי טוטלי של ראש הממשלה ושר האוצר.
* למגזר העסקי יש כוח אדיר, נגישות והשפעה גדולה על מקבלי החלטות. שותפויות הגז אמנם לא מרוצות מהתוצאה הסופית, אבל צריך לזכור שהן השיגו כמה הישגים משמעותיים - הן הצליחו לשנות את המלצות הביניים של ועדת ששינסקי, ולזכות בהמלצות נוחות יותר בשלב הסופי. המאבק של היזמים בהמלצות ששינסקי הפחית מהפופולריות שלהם בציבור הרחב, אבל בסופו של דבר מגיעה להם תודה על החזון וההשקעה שלהם שאיפשרו את התגליות האלה.
* אין זה דבר של מה בכך לשנות תנאי מיסוי בעיצומו של פרויקט ענק ומסוכן של קידוחי גז, אבל הממשלה הצליחה לשמור על איזון בין שני עקרונות חשובים: מתן פיצוי הולם למשקיעים וליזמים על הסיכון וההשקעה שנטלו, מצד אחד, ודאגה לנתח משמעותי ברווחים לכלל הציבור שהוא הבעלים של משאבי הטבע של ישראל, מצד אחר.
* סוגיית הגז היא הרבה יותר מעניין כלכלי של חלוקת רווחים והיא עוד תעסיק את המדינה לא מעט שאלות גיאופוליטיות כאלה ואחרות, ולכן לא מדובר בסוגיה שהיא נחלתו של השוק הפרטי. משאבי אנרגיה הם נושא פוליטי חשוב שהמדינה עוד תידרש אליו הן בתכנון משק האנרגיה שלה, הן בהגנה על שדות הגז (נתניהו כבר התחייב להשתתף במימון הוצאות הביטחון של הקידוחים), והן ביחסים של ישראל עם שכנותיה ועם שוקי היעד של הגז במאגר לווייתן המיועד ליצוא. האגן המזרחי של הים התיכון השתנה ברגע שהתגלה מאגר תמר, והתגלית של מאגר לווייתן משנה אותו עוד יותר. זה יכול להיות מנוע צמיחה משמעותי למדינות האזור ובראשן ישראל, אבל גם יכול להגביר את המתיחות הגבוהה ממילא. האי ודאות הגדולה ביותר היא מה יעשו התגליות הללו לאזור. האם תהיה זו ברכה שתהפוך לקללה, או מנוף לשגשוג כלכלי.
נ.ב.
ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אמר השבוע שהוא מייעד את כספי הגז לארבע מטרות: חינוך, חינוך, חינוך וביטחון. החינוך הוזכר שלוש פעמים לעומת פעם שבה הוזכר הביטחון, וזה מעורר תהייה אם זו תהיה החלוקה הפנימית: על כל שקל לביטחון - שלושה שקלים לחינוך. אבל מה שיותר חשוב הוא לאילו סעיפים בתקציב הבטחון יילך הכסף. האם להצטיידות והשקעות או לפנסיות מנופחות? האם לבניין הכוח או למשלחות רכש על פני הגלובוס? ההכנסות העיקריות מהגז יזרמו לקופת המדינה רק בעוד עשור, וניתן להניח שעד אז עדיין יהיו כאן צורכי ביטחון כבדים. אבל עד אז גם ניתן יהיה לבחון אם מערכת הביטחון עומדת ביעדי ההתייעלות שנקבעו לה לחיסכון של 30 מיליארד שקל בתוך עשור. פעם טבע נתניהו את הנוסחה: יתנו - יקבלו, לא יתנו - לא יקבלו. זה היה בהקשר שונה ובנסיבות שונות. אבל מאז הוא לא משתמש בזה. הגיע הזמן לחדש את הנוסחה.
העננה הוסרה, אפשר להתחיל לקדוח
סמי פרץ
21.1.2011 / 7:10