>> לפחות אדם אחד במדינה כעס מאוד השבוע כשנודע כי ממשלת ישראל צפויה לאשר את מיזוג התעשייה הצבאית לתוך רפאל. לאיש הזה קוראים דני זיו. הוא אמנם פחות מוכר משר האוצר יובל שטייניץ, שר הביטחון אהוד ברק ויו"ר ההסתדרות עופר עיני - שהחליטו לאמץ את המלצת הצוות הבין-משרדי למזג את שתי החברות הממשלתיות - אך לזכותו עומד רקורד עשיר בתעשייה הביטחונית.
זיו הוא מנכ"ל פלסן סאסא, שמתמחה במיגון כלי רכב. מכירות החברה שבבעלות קיבוץ סאסא הגיעו ב-2010 ל-870 מיליון דולר, והיא אחת החברות המצליחות בתעשייה הביטחונית ואחד מעוגני התעסוקה בצפון. בעקבות קבלת ההמלצות פנה זיו שלשום במכתב למשרדי הביטחון והאוצר ולרשות החברות הממשלתיות, והתריע נגד הליך המיזוג בין רפאל לתעש.
"ככל יכולתי הדלה אני מבקש למנוע את התהליך שבו תימכר תעש שלא על בסיס כלכלי", כתב זיו, ובעיקר התייחס במכתבו למכירת מפעל סלבין, העוסק במיגון משוריינים, לרפאל. זיו הציע חלופה: "פלסן מעוניינת לרכוש את מפעל סלבין ומוכנה להציע הצעה שתתבסס על שווי מוערך של 350 מיליון שקל". זיו הבהיר כי אם תעש תימכר כגוש אחד, פלסן תחבור לגופים נוספים כדי להגיש עבורה הצעה כוללת.
"בישראל יש שני גופים הממגנים נגמ"שים: רפאל וסלבין. אחרי מיזוג, יהיה רק גוף אחד. היכולות שפותחו בסלבין ייעלמו והתחרות תרד", מסביר זיו.
סלבין מתחרה בפעילות של רפאל בכמה תחומים מרכזיים. לכן, רפאל שהצליחה לצאת מהפסדים, לא תשמור פעילות מתחרות במפעלה, טוען זיו. "העברת המפעל לרפאל לא רק שלא תבטיח את עתיד העובדים, אלא תגרום לכך שהם יאבדו את עבודתם הרבה יותר מהר משהם חושבים. לא יכול להיות אחרת, אם מצפים מרפאל להתנהל על בסיס כלכלי", הוא מזהיר.
אילו סינרגיות יש בין פלסן לסלבין, שייטיבו עם שניהם?
"לנו יש אינטרס להיכנס לתחום עם אחד השחקנים שיכול להביא ערך ולרכוש, אם ניתן, אחד מהם. זה אינטרס קיומי של פלסן. אנחנו מנסים להיכנס לפעילות במיגון טנקים ונגמ"שים בכוחות עצמנו אבל מעדיפים לעשות את זה עלי ידי רכישה של חברה שאנחנו מכירים, כוח אדם שאפשר לסמוך עליו ויכולות טובות, מאחר שזה מקצר את התהליך. יש בין שתי החברות סינרגיה שאי אפשר לחלוק עליה, ואם ניתן לממש אותה - כל פתרון אחר הוא לא כלכלי.
"הטכנולוגיות של רפאל וסלבין הן מהמובילות במיגון, אבל שתיהן לא הצליחו בשיווק הטכנולוגיות שלהן בתחום מיגון הנגמ"שים. אנחנו הוכחנו שאנחנו מסוגלים למכור לא רע. פלסן הגיעה למכירות של 870 מיליון דולר ב-2010. אני מאמין שצריך לתת לאנשי עסקים לנהל חברות, וברגע שעסק רווחי ומצליח כמו פלסן ירכוש את סלבין - כולם ייהנו: פלסן ובעלי מניותיה, סלבין ועובדיה והמדינה. צריך לשאול את מי שמנהל את מיזוג תעש עם רפאל שלא בתהליך של מכרז מה הוא מנסה להשיג".
מפעל סלבין מוכר כיום להערכתך ב-100 מיליון דולר לשנה. בכמה לדעתך אפשר להגדיל את מכירותיו על ידי החיבור שלו לפלסן?
"אפשר להכפיל ולשלש את המכירות של סלבין ללא בעיה".
האם לפלסן יש ניסיון מוצלח במיזוגים ורכישות?
"ביצענו שתי רכישות מוצלחות בארה"ב ואחת בצרפת. יש לנו מוניטין טובים בארה"ב ובאירופה, ואנחנו מנסים למנף זאת".
כמה עובדים יש לסלבין?
"אין לי מושג".
איך קבעת את הצעת המחיר, אם אתה לא יודע מה היקף ההתחייבויות הכספיות לעובדים?
"המחיר הוא הצעה ראשונית שעל בסיסה אנחנו מעוניינים לנהל משא ומתן. קבעתי אותו על בסיס הערכה של הנכסים המוחשיים, נכסי הידע והעובדים הטובים מאוד של החברה. אם המדינה היתה פועלת בהתאם למה שהחליטה ב-2005, במטרה למצוא סינרגיות בין יחידות של תעש לגורמים חיצוניים, ניתן היה לייצר מודל - לא דווקא בדרך של מכירה - שכולם היו נהנים ממנו, כולל המדינה שהשקיעה בתעש עשרות שנים. אני חושב שהגורמים שטיפלו במיזוג תעש עם רפאל במהירות פעלו בסתירה לכל תהליך שיכול היה למקסם את רווחי המדינה".
האם קיבלת תגובה למכתבך?
"לא. אני מניח שבמקרה הטוב המכתב גרם לחוסר נוחות ובמקרה הרע נזרק לפח, אבל שלחתי אותו מאחר שהתהליך והתוצאה שלו מפריעים לי כאזרח וזו הדרך היחידה שלי למחות".
"העובדים בתעש יאבדו את מקום עבודתם מהר משחושבים"
מאת יורם גביזון
21.1.2011 / 7:10