דרוש תהליך של מכרז פתוח שימקסם את התמורה

>> המיזוג בין תעש לרפאל עומד בסתירה להחלטת ממשלה מאוגוסט 2005, לפיה ימוזגו חלק מפעילויותיה לרפאל וחלק אחר יופרט. כבר אז גילו גופים כמו אלביט מערכות ומספנות ישראל עניין ברכישת נתחים מתעש, אולם העובדים, בגיבויו של יו"ר ההסתדרות עופר עיני, התנגדו להפרטה וטירפדו את המהלך.

תעש הסבה בשנים האחרונות הפסדים כבדים ושרדה עד כה הודות לממשלה שהזרימה לחברה סכום פנטסטי של 7 מיליארד שקל, בסדרה של תוכניות הבראה שרק דחו את הקץ ואיפשרו להמשיך לשלם את שכרם של 3,200 עובדי החברה שהמשיכה לנוע במסלול עקבי של דעיכה.



מאז 2005 השתנתה האווירה הציבורית, וכאשר שר האוצר יובל שטייניץ מוביל מהלכים של הלאמה של שדות הגז או שינוי רטרואקטיבי של משטר התמלוגים על כיל בחסות דעת קהל אוהדת, ברור שאין פוליטיקאי שיעז להעלות את ההפרטה כאופציה לטיפול בבור ההפסדים המדמם של תעש.



איש גם לא שואל בתוקף איזה מעמד שותף עופר עיני, מנהיג הפועלים מרמת השרון, לפורום שמחליט מה ייעשה בחברה ששאבה מכיסו של משלם המסים סכום של 7 מיליארד שקל בשני העשורים האחרונים. שאלה אחרת שחמקה מתחת לרדאר הציבורי במידה רבה היא מדוע שטייניץ, שהגן בחירוף נפש על זכותם של אזרחי ישראל ליהנות מתמלוגי הגז, אינו מפגין אחריות דומה בכל הקשור לתעש ואינו מתעקש על תהליך של מכרז פתוח שימקסם את התמורה ממכירת תעש וימזער את הנזקים העצומים שגרמה לאזרחי המדינה.