תמונת השבוע היא ללא ספק הצילום האווירי של הווילה של הרמטכ"ל המיועד, יואב גלנט, במושב עמיקם, שפורסמה אתמול ב"הארץ". הפאר, הסגנון, הצריחים, הגודל, השבילים, הכבישים - הכל מנקר עיניים. כל אלה הותירו רושם עז על המתבונן. "זה בית? זאת טירה!" כתב אחד הטוקבקיסטים בתגובה אופיינית.
יש משהו מטעה בחזות הווילה הגדולה. בערכים של היום, הנחלה של גלנט מוערכת על ידי אנשי נדל"ן מהסביבה ב-5-7 מיליון שקל. כשנרכש השטח בסביבות 1991, שוויו היה כמה עשרות אלפי דולרים. בתקופת הקמת הבית, שנים לאחר רכישת הקרקע, עלויות הבנייה למ"ר היו כמחצית מהעלויות כיום - כ-600-800 דולר למ"ר. אבל עלויות בנייה אינן רק עניין תקופתי, אלא תלויות בגודל הבית, באיכות הגימור ובמשתנים נוספים. ביתו של גלנט הוא בית ענק הכולל מאות מטרים בנויים, ולדברי כמה מאנשי המקצוע עמם שוחחנו, עלויות הבנייה של בית כזה גבוהות בהרבה יותר, גם במונחי שנות ה-90.
אז איך עונים על השאלה הכי מדוברת היום - "מהיכן היה לו את הכסף לבנות את האחוזה הזאת?" אפשר גם כך: הוא פשוט עשה עסקה מצוינת. את הכסף שחסך על השטח השקיע בבנייה - גלנט רכש את הנחלה כחמש שנים לפני ששוק הנדל"ן גילה את המושבים ואת הפוטנציאל הגדול הגלום בהם.
ובכל זאת, באמות מידה ציבוריות, סימני השאלה עוד צריכים להתברר. לפני כארבע שנים אושרה בוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה בחיפה תוכנית הרחבת מושב עמיקם. הרחבת המושב נמצאת צפונית לבית גלנט ולכן נכלל הבית בתשריט התוכנית - כפי שניתן לראות בתרשים. והנה, חלקה 700, שמסומנת בתוכנית כשטח ציבורי פתוח, כוללת גם שביל שמקשר בין עורף החלקה לבין רחוב נרקיס, בין שני קוטג'ים בהרחבה. בקצה השביל ישנה רחבת חניה קטנה ומעוגלת, שעל פי תשריט התוכנית חודרת בחלקה הקטן גם לחלקה סמוכה, שממזרח לבית גלנט. על פי התמונה של הווילה, גם חלק מהגינה של גלנט חצה את קו החלקה שלו.
בתשריט קל להיווכח שהמבנה של גלנט גדול לפחות פי שניים מאלה של שכניו, אך קיים הבדל מהותי בין סוגי הנכסים: אלה האחרונים בנו לעצמם קוטג'ים על חלקות קטנות של כחצי דונם, ואילו גלנט רכש לעצמו נחלה, שחלקת המגורים שלה היא בת כ-5 דונמים, כך שזכויות הבנייה שלו היו גדולות מאלה של שכניו להרחבה.
אבל מהיום, הבעיה של גלנט כבר אינה רק סוגיית הפלישה, ענייני אישורי הבנייה וכללים יבשים - אלא תדמיתו הציבורית ואישיותו, כפי שנחשפת מהתצלום. הפאר מנקר העיניים שעולה מתצלום ביתו ייצרב בתודעה הציבורית, ויישלף מהזיכרון בכל פעם שגלנט ידון בסוגיות שבהן נדרש איש ציבור בכיר לעסוק: פערים חברתיים, רווחתם של חיילים וכל מצוקה אנושית אחרת.
זיכרון אחר כזה שכבר אי אפשר למחות הוא של דירת הפאר של שר הביטחון, אהוד ברק, במגדלי אקירוב. שני הנכסים מהווים יותר מבתי מגורים. שלא בטובת בעליהם, הם סמל ניכור וריחוק האליטה הפוליטית והצבאית מהעם. כפי שכתב אחד הטוקבקיסטים באתר "הארץ" על התמיכה של ברק בגלנט: "למה שהדייר מאקירוב לא ייתן אמון מלא באחיו הקפיטלסטי באחוזתו?"
במובן הציבורי והתדמיתי, גם אם גלנט ינוכה מכל רבב - ולמרות כביש הגישה שנסלל לביתו - נדמה שמהווילה הזאת אין לו דרך מילוט.
התמונה של הווילה של המיועד לתפקיד הרמטכ"ל, שהתפרסמה אש (ה') בעיתון "הארץ", מעוררת תגובות מגוונות, ובין הקוראים ניצת וויכוח על הווילה, גודלה, ואיזה מסר היא מעבירה על אופיו של הרמטכ"ל. בין האסוציאציות והתגובות שהגיעו למערכת: "מזכיר את החוות בוויאטנם בסרט אפוקליפסה עכשיו - אבל העיקר שיש גם דרך מילוט", "וילה בג'ונגל", "בית של רודן ברפובליקת בננות", "בית של מפיונר", "חוותו של מייקל ג'קסון", "האחוזה של יו הפנר" וכדומה.