חשבון הנפש של לנדאו

>> משק האנרגיה בישראל יסבול בתוך שנתיים מ"בצורת גז" - כך טען בחודשים האחרונים באדיקות שר התשתיות עוזי לנדאו (ישראל ביתנו). לא היו ישיבת ממשלה, כנס, עיתון או תחנת רדיו שמעל בימתם נמנע לנדאו מלהתריע מפני הקטסטרופה שבפתח, ולדרוש את ביטול כינונה של ועדת ששינסקי - ולכל הפחות את החרגת המאגרים המוכחים מתחולתה.

כך גם הקפיד אתמול, דקות לפני הצבעת שרי הממשלה, להזהיר כי יישום מסקנות הוועדה ימנע את פיתוח מאגר תמר במועד הדרוש למשק. "הבעיה כאן אינה אידיאולוגית, אלא קונקרטית לגמרי", הבהיר. ואולם חרף תחזיותיו, 21 משרי הממשלה וראש הממשלה חשבו אחרת.



אם ראייתו של לנדאו אמנם מקצועית - ולא אידיאולוגית - הרי שלקראת אסון אנו צועדים. מדוע לפיכך הוא מסכים להיות שותף לביצוע החלטת ממשלת ישראל, החלטה שתוליך לדעתו את המדינה לעברי פי פחת? כיצד יוכל מעתה שר התשתיות לתת ידו לפגיעה אנושה כל כך במשק הישראלי? מדוע דווקא אתמול נדם קולו הציבורי? היכן אחריותו המיניסטריאלית, הציבורית והאישית?



אשתקד צוטט מנהיג מפלגת ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן: "אצלנו במפלגה אולי אין תרבות, אבל יש משמעת". בהמשך אף תוארו חבריו של ליברמן למפלגה משתנקים למשמע הדברים (תוך בליעת לשונם, כמובן). שר התשתיות לשעבר, ליברמן, סיכל ב-2001 את החלטת הממשלה דאז לשנות את המשטר הפיסקאלי בתחום אוצרות הטבע ולהעלות את נתח המדינה בתגליות הגז. והנה, חמשת שריו של ליברמן (מודל 2011), היו היחידים מבין שרי הממשלה שהצביעו אתמול נגד אותה החלטה. פה אחד.



לנדאו יכול לטעון כי נימוקיו מונעים משיקולים מקצועיים בלבד. הוא גם יכול לטעון כי כישורי השכנוע שלו הילכו קסם על כל יתר חבריו למפלגה, וכי אלה ניחנו ביכולות קוגניטיביות ייחודיות שאיפשרו להם, ולא לאף שר אחר סביב שולחן הממשלה, לזהות את תמונת המציאות במלואה. ואולם הוא לא יוכל לטעון שאותו כושר שכנוע פעל גם על אנשי המקצוע במשרדו - אלה אשר סובבים אותו, סרים למרותו, אך לא למרותה של "המפלגה".



בשורה התחתונה, בין אם מניעיו של לנדאו היו על טהרת העמדה המקצועית ובין אם נקבעו פוליטית, שרי הממשלה הביעו אתמול אי אמון גורף בו ובדרכו. לנדאו הוא לא "עוד שר", אלא הדמות המקצועית רמת הדרג לעניין תחום האנרגיה בישראל. הוא אשר אמון על דברור האינטרס הציבורי בראי חוות הדעת המקצועיות שמונחות בפניו, והוא זה שאחראי בפני הממשלה וציבור בוחריה לנושא האנרגיה. האם הממשלה תוכל לשים את מבטחה בו בהמשך? האם ישוב שר התשתיות לזכות בן לילה באמונו של ראש הממשלה?