>> מסלול חייה של נדין בודו-טרכטנברג היה מן הסתם שונה לחלוטין אם היא לא היתה מתקבלת ללימודי דוקטורט בכלכלה דווקא באוניברסיטת הארוורד. מעבר לתואר היוקרתי ופותח הדלתות, הצטרף לחייה סטודנט מבריק המלווה אותה עד היום. הוא היה יהודי ארגנטינאי בשם מנואל, היא יהודייה ממונטריאול, והפתרון שהניח את דעת שניהם היה ישראל.
גם עם הקשיים הקיימים כיום היו שני בעלי דוקטורט מהארוורד מתקבלים בקלות לאקדמיה הישראלית, לא כל שכן באמצע שנות ה-80. השניים השתלבו במחלקה לכלכלה באוניברסיטת תל אביב, אך בתוך שנה הבינה ד"ר טרכטנברג שככה אי אפשר.
"המשכורות באקדמיה נמוכות מאוד וכששני בני הזוג שם, קשה לגדל משפחה", היא מסבירה. במהלך הדיונים המשפחתיים התברר שבעלה (כיום פרופסור שממלא שורה של תפקידים ציבוריים) רוצה פחות לעזוב את מגדל השן. טרכטנברג, אשה פרקטית, פנתה לשוק הפרטי ומצאה עבודה במחלקת המחקר של בנק הפועלים, "שמזכירה קצת פעילות אקדמית".
השנים חלפו וד"ר טרכטנברג מונתה למנהלת קשרי המשקיעים של הבנק, תפקיד נכבד בימים של יציבות, וחשוב עוד יותר בימים של משבר כלכלי. בשיאו של המשבר העולמי עברה עם הלקוחות (המשקיעים) משבר נוסף - פרסונלי - שהגיע בהמשך לדרישת בנק ישראל לפטר את יו"ר הבנק דני דנקנר. דרישה זו נתקלה בהתנגדות הבעלים שרי אריסון וגררה בין היתר גם את התפטרות המנכ"ל צבי זיו.
טרכטנברג לא שמחה לדבר על התקופה הזו ורק מנדבת שהרבה קודם לכן רצתה לעזוב, ולבקשת הממונים נשארה בבנק עד שהרעש, החיצוני והפנימי, יחלוף. "פחות נאמנות לבנק ויותר למשקיעים", היא מגדירה את ההחלטה להישאר בזמן הסערות הגדולות.
לפני קצת יותר משנה החליטה שמיצתה. "אמרתי למנכ"ל ציון קינן, זה באמת לא בגללך, הרי רציתי לעזוב כבר לפני שנתיים," היא מספרת, "לא חיכה לי תפקיד אחר. רציתי לנוח, לטייל ולכתוב - הן חומר מקצועי והן ספרות יפה, שבשלב זה נכתבת למגירה".
סגירת מעגל באקדמיה
ממש ביום שעזבה קיבלה פנייה מהמרכז הבינתחומי. פרופ' אוריאל רייכמן הציע לה לנהל את תוכנית ה-mba הגלובלית, ולהיות סגניתו של דקאן בית הספר למינהל עסקים. טרכטנברג ראתה בכך הזדמנות לסגירת מעגל, ואחרי חופשה בת חודשיים שבה לאקדמיה. באחרונה מונתה למנהלת של כל תוכניות התואר השני במינהל עסקים במרכז.
לשונות בעולם האקדמיה טענו כי מינוייה של טרכטנברג הגיע גם בשל נישואיה ליו"ר הוועדה לתכנון ותקצוב (ות"ת) במועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) - המאפשרת או עוצרת התפתחות אקדמית במוסדות השונים.
מאבקו של הבינתחומי לפתיחת פקולטות נוספות וקיום מחקר, נתקל בהתנגדות מצד המל"ג ויש הטוענים כי המינוי החדש אמור היה להקל על הקושי.
מהבינתחומי מוסרים כי טרכטנברג נבחרה לתפקיד בשל כישוריה בלבד.
"בגלל שאני לא באה מהדיסציפלינה הזו ולא הכרתי אותה, התחלתי בתחקיר גלובלי", היא מספרת. "בשלב הראשון למדתי איך מתנהל התואר במקומות אחרים בעולם, יתרונות וחסרונות".
אז את יודעת שיש לתואר הזה מבקרים רבים, ביניהם הוגה הדעות הנרי מינצברג, שחושב שמדובר בתואר מיותר.
"אני לא מסכימה. נכון שבלימודי כלכלה, למשל, לומדים לתואר ראשון רחב, מתמקדים בתואר שני, ובדוקטורט נעשים ממוקדים עוד יותר. העובדה שמינהל עסקים נותן פרישה רחבה של התחום לא פוסלת אותו מלהיות תואר שכדאי ללמוד. בתור מי שהגיעה משוק העבודה אני חושבת שחשוב להבין קצת מעבר לדבר המיידי שאתה מכיר. לפעמים ההתמקדות דווקא מצרה את זווית הראייה, מה גם שאתה בא ללמוד כדי להיזכר איך לחשוב קצת אחרת ביומיום העסקי שלך".
התואר לא ממש השתנה במשך עשרות שנים - למעט ניואנסים.
"וטוב שכך. לא מעט בתי ספר נכנעים לאופנות חולפות, ולדעתי זו טעות. תואר שני במינהל עסקים חייב להתבסס על יסודות שאותם יפגוש כל מנהל בדרכו: חשבונאות, מימון, שיווק וכדומה. אלה דברים שיש להם זמן מדף ושישרתו את הסטודנט גם בעוד עשר שנים. זה לא אומר שאין צורך בחידושים, אבל הבסיס צריך להישאר דומה".
לא מעט טוענים שיש ללמוד יותר אתיקה ועדיף שמנהלים צעירים ילמדו פילוסופיה במקום עוד שיעור במימון.
"הכנסנו שיעורי אתיקה בשנה שעברה. מדובר בנושא חשוב, ומה זה תכנון אסטרטגי? לא חשיבה על החזון והפילוסופיה של החברה?"
מה את אומרת על הטענה שאת הכלים יכול כל מנהל ללמוד בקלות בתנועה, וכי הערך האמיתי של התואר הוא הנטוורקינג והמפגש עם מנהלי העתיד?
"ברור שיש יזמים ומנהלים שלא צריכים ללמוד את התואר ועדיין יצליחו, אבל לא כולם ביל גייטס או סטיב ג'ובס. רובנו צריכים לעבוד קשה כדי להצליח, וחלק מהעבודה כוללת לטעמי, לימודים באקדמיה. אחד הדברים שיותר מכעיסים אותי הוא התחושה שאפשר להצליח בלי לעבוד קשה. לדעתי זה חלק מה'חינוך' של תוכניות הריאליטי, שמשכנעות דור צעיר שהכל קורה ברגע. זה פשוט לא נכון".
מה הערך של הנטוורקינג מול לימוד הכלים עצמם?
"הייתי אומרת שזה מתחלק לחמישים-חמישים. אני רואה פה את הסטודנטים שלומדים קשה מאוד. עם הלימוד המשותף, שנעשה תמיד בקבוצות שעליהן אנחנו מחליטים מראש למען התמהיל, מגיע גם הנטוורקינג. אם היו יושבים פה ושותים בירה שנתיים, לא היו נוצרים קשרים אינטנסיביים, שעוזרים גם אחרי סיום הלימודים".
ללמוד בישראל או בחו"ל
טרכטנברג מרוצה מהתשתית שמונחת לרגלי הסטודנטים שלה, אבל יודעת שהדרך עוד ארוכה. כך, למשל, ייפתח בספטמבר תואר עם דגש על חדשנות (יחד עם מעבדת החדשנות שהוקמה במקום) במקביל למסלול הקיים של יזמות, והיא מתכננת לעשות סינרגיה עם תחומים אחרים כמו פסיכולוגיה עבור mba עם התמחות במסלול משאבי אנוש.
יחד עם ההשגים טרכטנברג מודעת גם להתעניינות הגדולה של סטודנטים ישראלים בלימודי mba בחו"ל, לשם הכרת כלכלות אחרות, תרומת התואר היוקרתי לרזומה ולטובת המפגשים עם מנהלים עתידיים מכל העולם.
טרכטנברג: "ישראלים רוצים ללמוד בחו"ל, ואנחנו רוצים למשוך את חו"ל אלינו. אחת המטרות שלי היא להרחיב מאוד את מספר הסטודנטים הלא-ישראלים, בעיקר מהמזרח הרחוק, אל התוכנית הגלובלית שלנו, בין היתר כדי לאפשר לסטודנטים הישראלים את המינגלינג הזה מבלי ללמוד בחו"ל".
מהם החסמים שאת נתקלת בהם?
"תשתיות פיסיות כמו מעונות, אבל זה ייפתר. במטרה להפוך למרכז גלובלי, אנחנו מתעתדים להביא יותר מרצים מהשורה הראשונה שילמדו גם כאן. זה קורה גם היום, אבל אני רוצה שהתדירות תגדל ולשם כך יש צורך בתקציבים".
למה בעצם שיגיעו סטודנטים מהעולם אם אתם לא מופיעים בשום דירוג עולמי?
"בישראל יש רק בית ספר אחד שעבר תהליך של קרדיטציה בינלאומית (קלוג-רקנטי) שמאפשר כניסה לרשימות הדירוג העולמיות. מדובר בתהליך יקר ואנחנו שוקלים להיכנס אליו".
מה את אומרת לישראלים שמעדיפים ללמוד בחו"ל?
"לסטודנטים שהתקבלו ויכולים להרשות לעצמם, אני אומרת לכו על זה. קשה להתחרות בעשר האוניברסיטאות המדורגות ראשונות בעולם, אבל כמה סטודנטים באמת מתקבלים אליהן, וכמה יכולים להרשות לעצמם ללמוד שם? מדובר בתואר יקר מאוד שמחייב אותך לעבוד בחו"ל כדי לשלם בעבורו. זוהי פרוצדורה לא פשוטה".
איזה צעד דרמטי מדינת ישראל צריכה לעשות עבור הטווח הארוך כדי שמערכת ההשכלה הגבוהה תהיה טובה יותר?
"לייצר תוכנית מלגות משמעותית כדי שהמחיר הגבוה של תוכנית הלימודים לא יהיה חסם בפני אנשים שיכולים לצלוח אותה. המלגות תינתנה בצורה הלוואות שיוחזרו למדינה ברגע שמתחילים להרוויח ועל פי מבחן הכנסה. בצורה הזו, מי שמרוויח מהר והרבה, נגיד בתחומי היי-טק או שוק ההון, יחזיר את ההלוואה מהר יותר ממורה בפריפריה. זו סולידריות חברתית שבה החזק מסייע לפחות חזק ממנו. לטעמי, מדובר בצעד שמשרד החינוך, יחד עם האוצר, יכולים להוציא אל הפועל בקלות יחסית כדי לסייע לחינוך הגבוה בטווח הארוך".
nihul@themarker.com
"אם קיבלו אתכם ל- MBAבאוניברסיטה יוקרתית - לכו על זה"
מאת טלי חרותי-סובר
24.1.2011 / 6:48