תבעה את השכנים על 6,000 שקל - שילמה שכר טרחה של 93,500

עו"ד אילן בומבך, לשעבר יו"ר ועד מחוז תל אביב בלשכת עורכי הדין ומועמד לראשות הלשכה, יפצה את לקוחתו בסכום של 40 אלף שקל, בגין גבייה מופרזת של שכר טרחה ונקיטה בהליכים משפטיים מיותרים בתיק.



הלקוחה תבעה את בומבך על סכום של 129 אלף שקל לאחר שייצג אותה ואת בעלה בתביעה שהגישו נגדם שכניהם בבית המשותף, בסכום של 6,000 שקל. בין הלקוחות לבין בומבך נחתם ב-2001 הסכם שכר טרחה המתבסס על תשלום לפי שעות עבודה.



לטענתה, בומבך גרר אותה להליכים נוספים ומיותרים, בהם הודעת צד שלישי נגד רוכש הדירה במסגרת תביעת הדיירים, תביעה למתן פסק דין הצהרתי שהופנתה נגד ועד הבית, וערעור על דחיית התביעה ההצהרתית. בסופו של דבר, נטען, היא נאלצה לשלם לו שכר טרחה בסכום של 93,500 שקל. עוד טענה כי הוא שיכנע אותה באופן חוזר ונשנה להימנע מהעברת הטיפול לפרקליט אחר וכי רק לאחר שנדחה הערעור שהגיש בשמה, הסכים לשחרר את התיק ללקוחה, שהעבירה אותו לטיפול עו"ד אחר.



בומבך טען מנגד כי הוא לא אילץ את הלקוחה לפנות אליו וכי כבר במהלך הפגישה הראשונה עמה "הזהיר" אותה בכל הנוגע לתעריפים המקובלים במשרדו והעמיד אותה על האפשרות כי עלות הטיפול תעלה על שווי התביעה הראשונית. עוד טען כי ידעה כמה שילמה וכמה עתידה לשלם לאורך כל ההליכים.



השופט מרדכי בן חיים קיבל את טענותיה של הלקוחה. "הגעתי לידי מסקנה כי הנתבע לא יצא ידי חובת הנאמנות כלפי התובעת, חובה אשר יישומה בנסיבות העניין היה להסביר לה בצורה ענינית וחד משמעית כי ריבוי ההליכים באופן בלתי הולם לשווי העניין הכלכלי והמעשי של התובעת, הינו בעוכריה. לא זו בלבד שהנתבע לא נהג כך, אלא שהוא ליבה אצל התובעת תחושה בדבר הצורך כביכול להרבות בהליכים ואף יצר אצלה צפיות מופרזות הן להצלחה בהליכים והן לשיפוי בגין הוצאותיה".



לדברי השופט, "הפועל היוצא של התנהלות הנתבע הינו חוסר כל פרופורציה בין סכומי שכר הטרחה הגבוהים בהם חויבה התובעת ובין השווי האובייקטיבי הנמוך של העניין הכלכלי שהיה לה בטיפול המשפטי".



עוד קבע כי "חומר הראיות שבפניי מלמד כי שעות העבודה בהן חויבה התובעת היו פזרניות ובלתי פרופורציונליות למשקלו של העניין שנמסר לטיפולו של הנתבע. בכך הפר הנתבע את ההסכם הבלתי כתוב שבין פרקליט מייצג ולקוח ולפיו חייב עוה"ד לשרת את לקוחו בנאמנות". עם זאת ציין השופט כי בומבך לא התרשל במיצוי חובתו המקצועית כלפיה.



"גם בהנחה המיטיבה עם הנתבע ולפיה יש אמת בגרסתו לפיה התובעת התעקשה על מסירת התיק לידיו וכי הוא אמר לה כי הדבר לא כדאי, קשה להלום את הצהרתו של הנתבע לפיה לא התכוון להגדיל הוצאות אלא למתנן עם העובדה שהנתבע יזם את הגשת התביעה ההצהרתית שלא היתה מחויבת המציאות ונועדה לשרת תכלית זניחה", קבע השופט. לדבריו, "לא הובאה בפני ראיה כלשהי כי במהלך ציר הזמן של הטיפול המשפטי, יזם הנתבע שיחה רצינית כלשהי שנועדה לסבר את אוזנם של התובעת ובעלה בדבר הצורך לאזן בין טובת ההנאה המעשית המוגבלת שתצמח להם ובין עלויות שכר הטרחה הגבוהות שנדרשו לשלם. שעון חיובי השכר לא עמד מלכת בעוד שעניינם המעשי והכלכלי של התובעת ובעלה בטיפול המשפטי הלך והתדלדל".



עם זאת ציין השופט כי השבת מלוא השכר ללקוחה תהיה סעד מוגזם ובלתי הולם, "שכן אין לחלוק על העובדה כי הנתבע נתן לתובעת שירותים מקצועיים על פי בקשתה והיא התחייבה לשלם בעבורם".



בומבך מסר בתגובה: "זוהי לקוחה שידעה היטב שאנחנו גובים שכר טרחה לפי שעות עבודה וכך גם הוסבר לה בעל פה ובכתב. חרף זו היא התעקשה שאני אייצג אותה. השופט קבע שלא היתה כפייה מצדי וכי הלקוחה היתה בת חורין להפסיק את שירותיי באמצע. בכוונתי לערער על פסק הדין, זה לא 'התקדים' הראשון של בית משפט שלום שנהפך במחוזי".