3 הערות על המצב

1. אלטרנטיבה



באינטרנט של שנות ה-90 המוקדמות לא היו עסקות של חברות אינטרנט כי לא היה מי שיקנה - לא היו מי שהאמינו שהאינטרנט יכול לייצר ביזנס אמיתי. במחצית השנייה של שנות ה-90 כבר קנו מכל הבא ליד - ואנחנו זוכרים איך זה נגמר. בשנות האלפיים, לאחר בועת האינטרנט, נעשו עסקות, אבל בצורה סלקטיבית.



כיום קורה משהו שעוד לא קרה בהיסטוריה הקצרה יחסית של האינטרנט - יזמים פשוט לא רוצים למכור: גרופון לא רוצה להימכר לגוגל, טוויטר לא רוצה להימכר, זינגה רוצה להישאר עצמאית, ולפייסבוק כבר מזמן לא מציעים.



כל אחד מהיזמים - והמשקיעים - של החברות הצעירות האלה היו יכולים ועדיין יכולים להחליף ניירות - המניות בסטארט-אפים - בכמויות אדירות של מזומנים, להיפטר באחת מהאי ודאות שהם עדיין שרויים בה ואולי אפילו להתפנות, לא רק כדי ליהנות מפרי עמלם כי אם גם, אולי, להקים סטארט-אפ חדש. אבל הם בזים לכל זה. ויותר מכך - הם לא מוכנים לעבוד אצל אדוני האינטרנט של היום. הם רוצים להיות אדוני האינטרנט של מחר. בין שהם טועים ובין שלא, סוף-סוף יש אלטרנטיבה מרעננת ואמיתית לתרבות האקזיט.



2. הרגלים



ההתייחסויות הראשונות של הבלוגים והפרשנים המובילים להודעה של גוגל על כך שלארי פייג' יחליף את אריק שמידט בתפקיד מנכ"ל גוגל היו מינוריות. הצעד הזה דווח בצורה אגבית למדי. רק יותר מאוחר שקעה ההכרה בכך שמדובר בזעזוע ניהולי והוא התחיל לקבל את תשומת הלב שהיה ראוי שיקבל מלכתחילה.



זהו צעד מרתק, שדי ברור שמה שהתפרסם לגבי המניעים לו אפילו לא מגרד את פני השטח. ספק אם נדע אי פעם מדוע זה קרה, מדוע זה היה העיתוי, מדוע הבחירה נפלה על פייג' ולא על סרגיי ברין ומדוע לא על מנהל חיצוני.



אבל האמת - זה לא כל כך מעניין. זמן קצר מאוד אחרי שהחלה לפעול, גוגל עלתה על מסלול מהיר למונופוליזציה של שירותי החיפוש ושל שירותי הפרסום הנלווים אליהם. זו התרבות שהחברה צמחה לתוכה וזו התרבות שהצמיחה אותה לענקית כזו. אבל זו גם התרבות שגרמה לכך שאפל עברה אותה. זו גם התרבות שתגרום לכך שמכאן והלאה גוגל תמשיך להיחלש - בהתחלה באטיות ובהיסוס, ויותר מאוחר בצורה יותר ברורה, מתמדת ונחרצת. שמידט? פייג'? ברין? מישהו אחר? זה לא משנה - ההרגלים המונופוליסטיים של גוגל כבר התחילו להכריע אותה. חמש שנים מהיום גוגל לא תהיה שווה חצי ממה שהיא שווה כיום.



3. הפגישה



לפני כמה חודשים, כשסטיב ג'ובס ומארק צוקרברג נצפו בבית קפה לא רחוק מביתו של ג'ובס, זה נראה כמו מפגש מעניין בין שני דורות של יזמי היי-טק. אפשר היה אפילו לייחס לו מאפיינים של מפגשי אב-בן.



יכול להיות שזה באמת התנהל כך - אבל בזווית קצת אחרת. עם כל הנסים הרפואיים שהוא יכול לשלם עבורם, סטיב ג'ובס לא יוכל לנהל את אפל לנצח. מבחינות לא מעטות, מה שהוא כבר הספיק לעשות ממילא ינציח אותו.



סטיב ג'ובס יודע מה נדרש כדי לנהל את אפל בסגנון שלו גם בעתיד הרחוק. הוא יודע שלא מדובר בטכניקה ניהולית - ובוודאי שלא בטכניקה ניהולית שניתן להנחיל למישהו. הוא יודע שמדובר באישיות מסוימת. גם אם אתם תסכלו מסביבכם היטב תהיו חייבים להגיע למסקנה שהאדם היחיד שיש לו את האישיות הזו הוא זה שישב מולו בבית הקפה.



הבלוג של נתן ליפסון: http://media.cafe.themarker.com