יובל רן מסר למפרקי קווי אשראי: כך רוקנו את החברה

יובל רן שנמלט מישראל לארה"ב ומפרקי חברת קווי אשראי נפגשו למספר פגישות בארה"ב במסגרתן מסר רן מידע למפרקים בנוגע לעסקות שבוצעו בחברת קווי אשראי ובקבוצת מימון-צוף. בהודעה שהגישו המפרקים אתמול לבית המשפט המחוזי בתל אביב, הם כותבים כי רן מסר להם מידע שאישש את טענותיהם בנוגע למידע מטעה שמסרה קבוצת קובי מימון וחיים צוף בנוגע לבעלי השליטה בקבוצה.







המפרקים טוענים כי רן גילה להם מידע חדש שלא היה ידוע להם בנוגע למעשי מרמה נוספים שבוצעו על ידי חלק מהנתבעים והוא מסר להם מסמכים שונים.



"לפי המידע שמסר רן, גם קבוצת לבנת וגם קבוצת מימון-צוף שילמו לו וליתר חבריו המנהלים כספים שונים 'בלתי מדווחים', 'מתחת לשולחן', באמצעות העברת כספים לבנקים בחו"ל. לדבריו של רן, שילמה לו וליתר חבריו המנהלים קבוצת לבנת סכום של כ-3 מיליון דולר. סכום נוסף של כ-3 מיליון דולר שילמה קבוצת מימון-צוף. הסכומים שולמו כדי שבעלי השליטה ידאגו לכך שהחברות הציבוריות שבניהולם יאשרו את העסקות בשלבים הראשונים", כתבו המפרקים.



לשיטת המפרקים, הכספים הללו שולמו שלא כדין על חשבון נושי החברות ובעלי המניות. לטענת המפרקים, העסקות מקנות להם זכות לתביעה כספית נגד המשלמים על טובת ההנאה שהשיגו כתוצאה מכך ולקבלת הסכומים שנשללו מהחברה.



המפרקים מציינים כי העברת הכספים לא הובאה לידיעת אף גורם אחר בחברות ובהם הדירקטורים וחברי ועדת הביקורת שאישרו את העסקות.



קווי אשראי הותירה ב-1999 חובות המוערכים כיום ב-800 מיליון שקל. בספטמבר 2004 הגישו מפרקי חברת קווי אשראי תביעה בסך 500 מיליון שקל נגד 19 גופים ונושאי משרה בקבוצה, בהם בעלי השליטה והדירקטורים יובל רן, קובי מימון וחיים צוף. בתביעה נטען כי הנתבעים ביצעו עסקות שרוקנו את החברות מנכסיהן וגרמו לאובדן של כל הכספים שגייסו ב-1995-1993.



המפרקים מוסיפים כי רן ציין בפניהם כי נכונותו לספק את המידע והמסמכים כעת נובעת מתחושתו הקשה כי חבריו בגדו בו. לדבריהם, רן הסכים לחתום על תצהיר עתידי כדי שימש כעדות ראשית מטעם המפרקים.



המידע החדש המשמעותי ביותר עליו מדווחים המפרקים נוגע לנסיבות בהן נמכרו מניות תאגידי הנפט ב-95' ו-96' לקבוצת לבנת (כרמן) ולקבוצת מימון-צוף.



"בין היתר, מסר רן למפרקים מידע מפורט לפיו קבוצת כרמן ומימון-צוף שילמו לבעלי השליטה בחברות, באמצעותו, כספים שונים 'בלתי מדווחים', 'מתחת לשולחן', באמצעות העברת כספים בארץ ובחו"ל. תשלומים אלו למנהלים בחברות ציבוריות היו תנאי להסכמת החברות הציבוריות למכירת אחזקות קווי אשראי בתאגידי הנפט במחירים נמוכים לקבוצת כרמן ומימון-צוף". המפרקים טוענים בהודעתם כי מדובר בסכומי כסף גדולים ששולמו שלא כדין על ידי אותם נתבעים וחברות בשליטתם, עוד בעסקות הראשונות למכירת המניות.



בעניין המידע שנוגע לעסקת י.ח.ק, מתארים המפרקים ארבעה שלבים במסגרתם הוצאה השליטה בתאגידי הנפט מידי חברת קווי אשראי. ראשית, ב-95'-96' העבירה קווי אשראי 83% מהמניות שבידיה לכרמן, שבשליטת משפחת לבנת ולחברת יונייטד קינגסוואי שבשליטת מימון-צוף. החל מ-97', נרקמה עסקת י.ח.ק (ראשי תיבות של יובל (רן), חיים (צוף) וקובי (מימון). משפחת לבנת וקבוצת מימון-צוף העבירו לשותפות י.ח.ק את כל המניות שרכשו תמורת סכומים מוסכמים. גם חברת קווי אשראי העבירה לשותפות י.ח.ק את המניות שנותרו אצלה בתמורה לתשלום. המפרקים אינם מציינים מהם הסכומים בהם מדובר.



מטרת העסקה, מסבירים המפרקים, היתה כביכול הגדלת חלקה של קווי אשראי בתאגידי הנפט ל-35% באמצעות משפחת לבנת וקבוצת מימון-צוף ובאמצעות הלוואות מבנק דיסקונט. כנגד הגדלה זו, ויתרה קווי אשראי על שליטה שהיתה לה בתאגידי הנפט. בשלב האחרון שבוצע במהלך 97', נעשו לשיטת המפרקים "פעולות שהשלימו את בזיזת המניות על ידי יובל רן וקבוצת מימון צוף, וכתוצאה מהן גם נהנתה משפחת לבנת מרווח כספי נאה וקיבלה לרשותה כמות מניות מכובדת של תאגידי הפט במחיר מציאה".



הדרך לבצע זאת, טוענים המפרקים, היתה על ידי הפרה מכוונת מצד קווי אשראי של הסכמי שעבוד המניות בתאגידי הנפט תוך הסכמה בלתי חוקית של מנהלי קווי אשראי להעיבר את מניותיהם בתאגידי הנפט למשפחת לבנת וקבוצת מימון-צוף בתמורה מופחתת.



בחקירתו של רן, כותבים המפרקים, הוא הבהיר כי אכן מטרת עסקת י.ח.ק היתה להעביר את מניות השליטה בתאגידי הנפט לקבוצת מימון וצוף. "מלכתחילה, לא היתה כוונה שקווי אשראי תהיה באמת בעלת 35% מהמניות, אלא לאפשר לשותפיה לרכוש את המניות על חשבונה במחיר מופחת". המפרקים מדגישים כי בתמורה לשיתוף הפעולה, הבטיח מימון לרן לתת לו שליש מהמניות של קבוצת מימון-צוף.



"רן לא ביקש מהמפרקים כל טובת הנאה או תמורה עבור מסירת המידע. רן ביקש אמנם מהמפרקים שינסו לסייע לו לסיים את הליכי פשיטת הרגל התלויים ועומדים נגדו בישראל אך הוא לא העמיד זאת כתנאי לשיתוף פעולה". המפרקים מציינים כי לא התחייבו בפניו לכל טובת הנאה שהיא והודיעו לו כי עליהם לקבל את אישור בית המשפט לכל הסדר שיושג.



המפרקים מסבירים כי רן הסכים לשתף פעולה עמם אך דרש בשלב ראשון שהמידע יישאר חסוי וייחשב כחלק ממשא ומתן ושלא ייעשה במידע שימוש ללא הסכמתו המפורשת. "המפרקים נאלצו להסכים לתנאי זה שכן ממילא לא היתה להם כל דרך אחרת לאכוף על רן את מסירת המידע".