פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      לא כל טייקון או אוליגרך הוא פושע

      טייקונים ואוליגרכים הפכו למושגי יסוד במאבק בשחיתות. אך ייתכן שהפרדת ההון מהשלטון עלולה להזיק לכלכלה ודווקא להבריח עסקים מישראל? עמי שקד חושב שקצת פרופורציה תועיל לכולנו

      בשנתיים החולפות שמות התואר "טייקון ואוליגרך" הפכו לסוג של מושגי גנאי בסיסיים במסגרת זעקות פופליסטיות של ח"כ וחברי ועדות ציבוריות שונות. לאחרונה שמענו על- " הניתוח להפרדת ההון מהשילטון, פיזור הריכוזיות במשק, אי חלוקת מתנות לעשירים" ועוד כותרות רעשניות ופופוליסטיות.

      המהפכה הקומוניסטית בארץ הקודש

      מעת לעת מרכז מחקר כזה או אחר מודיע שעשר המשפחות העשירות בישראל שולטות על 62% מהכלכלה. לחילופין, עשרים המשפחות העשירות שולטות על 55% משוק התעסוקה וכדומה מיני "מחקרים" תמוהים. לקינוח למדנו שוועדה אשר הוקמה ע"י מבקר המדינה תמליץ לאסור על שרים להיפגש ביחידות עם שרים ונבחרי הציבור יחוייבו לדווח מי הם חבריהם בעולם העיסקי. ייתכן שאם יווצר בעתיד ברוגז בין נבחר הציבור לחברו באלפיון העליון נדווח גם על כך. סדר הוא סדר.

      הטייקונים, האוליגרכים, האלפיון העליון ושאר חברים במועדון הכסף אינם ולא היו מוקצים מחמת עושרם ולא פשעו חוץ מעצם היותם בעלי ממון. למסתכל מהצד על גל העליהום שאופף את עשירי ישראל נדמה שמהפכות רוסיה וצרפת או הקומוניזם בנוסח סטאלין חזר במלוא "תפארתו" לארץ הקודש.

      ימי ספיר והפוליטיקאים

      בפנחס ספיר ז"ל, שר האוצר האגדי שהקים משק הרבה תודות לעשירי חו"ל (פולגת, פניציה ועוד) והטבות מיסוי, איש לא חשד בקבלת מתנות. עשירי היהודים מחו"ל השקיעו כאן ותרמו רבות לפיתוח התעשייה. דור הפוליטיקאים הנוכחי, לפחות חלקו, מעורר ספק באשר לכך.

      את הפוליטיקאים אנחנו הציבור בחרנו - לא הטייקונים. אם טייקון מסוים תרם לשר כלשהו כסף לקמפיין בחירות, עדיין הבוחרים היו אנחנו - הציבור. לא הטייקון. את הירשזון באוצר לא אוליגרכים מינו למי ששכח. מאז ימי ספיר, העשירים המשיכו לעשות כסף ולהתקדם בעסקים והפוליטיקאים הלכו אחורה לצערנו.

      חלק מהפוליטיקאים ויורשיהם לא מתאימים לעולם העסקים, ואלו החליטו להכריז מלחמה על הטייקונים. במדינה שבה חלק גדול מהבוחרים מרוויח שכר מינימום או במקרה הטוב שכר ממוצע, קל להתנפל על האוליגרכים ולהפוך אנשים כיצחק תשובה ונוחי דנקנר לחשודים בקשרי הון שלטון. הצמד תשובה-דנקר וחבריהם עשו כספם בניהול נבון בארץ ובעולם ודי בהצלחתם כדי לעורר קנאה צווחנית. לפרגן הרי כידוע אסור אצלנו.

      במקצועי כפסיכולוג קליני אני יודע היטב שקנאה מובילה להתלהמות, לפגיעה בזכויות קנין, לריב ומדון וגרוע מכל לפגיעה אפשרית בכלכלת ישראל. קל להשתלח בעשירים בגלל כספם קשה יהיה להחזירם לפעילות כלכלית בישראל אם יחליטו להעתיקה לחו"ל.

      מצעד האיוולת

      אנשי עסקים ישראלים רבים כבר פעילים במדינות שונות. אנו מחזרים אחרי בעלי ממון יהודיים אזרחי חו"ל שישקיעו בארץ ויפתחו עסקים. אלה גם אלה לא יתלהבו לחזור לפעול במדינה שאינה מפרגנת בלשון המעטה וגרוע מכך אף מטיפה בראש חוצות על לכאורה ניגודי אינטרסים מובנים ובעיות הון-שלטון תוך ניצול האזרחים ע"י האוליגרכים. כמעט בנוסח פוטין.

      קנאה כלכלית יכולה להוביל גם לפילוג חברתי שסופו מר. הגיע הזמן שמצעד האיוולת נגד הטייקונים יפסק. בכל חשד, אם קיים כזה, יבחן לגופו ולא בזעקות קרב פופוליסטיות. הגיון ולשון נקיה אינם חייבים להיות מצרך נדיר ולא כל טייקון הוא בהכרח פושע.


      *ד"ר עמי שקד, הוא סגן דיקאן ביה"ס לפסיכולוגיה במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה.