דאבוס למען תעסוקה: "הבעייה במערב – החינוך היסודי"

רשת cnbc הפתיעה. כמו בכל שנה, ניהלה המגישה מריה ברטירומו פאנל כלכלי בשידור חי מייד לאחר פאנל הכלכלנים הפותח, אבל השנה הנושא היה אחר: אבטלה או כמו שהאמריקאים מעדיפים להגיד - תעסוקה. האם רשת הטלוויזיה הפיננסית, שעוסקת בדרך כלל רק במסחר בניירות ערך, הפכה לחברתית?



ככלי תקשורת חד חושים, רשת cnbc זיהתה את הלכי הרוח בציבור הצופים שלה, את החרדות שלהם ואת הנושאים שעליהם הם מדברים. היא לא היחידה: מארגני כנס דאבוס זיהו את נושאי התעסוקה והחינוך ושמו אותם גבוה באג'נדה, וכך הפך דיון פיננסי מסורתי סביב איפה כדאי להשקיע לדיון חברתי-גלובלי, כמעט פוליטי.







ב-cnbc יודעים ליצור דרמה טלוויזיונית: משמיעים מוזיקה דרמטית ומדאיגה, מקרינים על הקירות קליפים קצרים של נשיאים וראשי מדינות בהצהרות מדאיגות על אבטלה, מראים קטעי ארכיון מהשפל הגדול, מטבלים בכמה מספרים מפחידים - וכל האולם מתחיל לחשוש לפרנסה של ילדיו. גם שם נכון צריך לבחור לתוכנית כזו: "המערב - לא עובד".



ולמרות שבטלוויזיה קשה, בוודאי שבשידור חי, ליצר דיון כלכלי מקצועי, הנושאים החשובים עלו. חלק מהמומחים סבורים שיש מתח מובנה בין תעסוקה במערב לתעסוק במזרח, כתוצאה מהמעבר של מפעלים ושירותים. אחרים טענו שהדבר אינו כך, וכי אפשר ליצור מציאות שבה התעסוקה תגדל במקביל בשני הגושים.



הכלכלנים המסורתיים הזהירו מפני בלבול בין מחזור עסקים לבין תופעות בסיסיות. התחושה שנוסחה בבהירות על ידי הכלכלנים לוארה טייסון היא שארה"ב תדע לטפל בבעיות המקרו-כלכליות שלהם ותבצא בסופו של דבר מהאטה שתוקפת אותה. אלא שזה לא מספיק: על פי הפאנליסטים, שאלת התעסוקה קשורה בטבורה לאיכות החינוך של כל גוש כלכלי וכל מדינה, כמו גם לבחירת המקצועות. ולרבות ממדינות המערב, בוודאי ארה"ב, יש בעיה קשה עם חינוך.



יש יתרונות בשידור טלוויזיוני על פני פאנל מומחים רגיל: כאשר המנחה שואל שאלה ספיציפית, מעט יותר קשה למומחה להתחמק, וכאשר מנחה ידועה כמו מריה ברטירומו דורשת "פתרון", וגם מוסיפה לתמונה שקופית עם הכיתוב "קריאה לפעולה" - המומחה חייב לספק תשובה.







והיו "תשובות". אריאנה האפינגטון, עיתונאית ומקירה של אתר משפיע בשם 'האפינגטון פוסט', טענה שאין היום באמריקה את תחושת הדחיפות הציבורית הנחוצה לשינויים בשוק התעסוקה ובחינוך - והדרך היחידה להזיז דברים הוא לזעזע את המערכת הפוליטית. המומחים בפאנל קבעו שארה"ב צריכה לאמץ חוק חובה לחינוך על יסודי, ובעיקר לטפל במערכת החינוך של הגיל הרך, עד גיל 12. מבחינתם, שם טמונה הבעיה, והיא באה לידי ביטוי בנשירה גדולה של תלמידים מאוניברסיטאות. ארה"ב היתה עד לא מזמן במקום הראשון בשיעור תלמידי האוניברסיטה שגם מסיימים את התואר, ועתה היא תנחה למקום ה- 14.



היו גם הצעות אחרות: אנשי המזרח, הסינים וההודים טענו שהמערב פשוט צריך לקבל את העובדה שיחולו שינויים גדולים במבנה התעסוקה - יצור וחלק מהשירותים יעבור למזרח, בעוד שהמערב צריך להתמקד ביזמות, פיתוח ועיצוב.



אחרים חשבו שהמתח לכאורה בין המערב למזרח אינו לב העניין. המערב ידע לצמוח ולייצר מקומות עבודה בעבר, אלא שהמבנה הכלכלי שלו רקוב ויש לבנות אותו מחדש. "תנו למערב ליצר מקומות עבודה עבור המערב", היתה הקריאה של אחד המומחים. הנציג החברתי שבדיון, פיליפ ג'נינגס, טען שגם ממשלתות וגם הסקטור העסקי לא עושים מספיק כדי להכשיר את כוח האדם במערב לאתגדרים החדשים - וגם לא משחרר את אמצעי המימון הדרושים כדי שחברות יוכלו להכשיר ולהמשיך לחנך את עובדיהם.



ואם כלכלנים מגיעים לדיון על אבטלה ועל חינוך - אי אשפר שלא לעסוק במורים. כמו תמיד, התפתחה השיחה לאיכות של סגל ההוראה במדינות המערב ועל מערכות השכר-ועונש הבעייתיות, אבל אדם אחד מהקהל בכל זאת אמר את מה שחשבו רבים. לדאבוס מגיעים כמעט אך ורק אנשים חשובים ועשירים, שכולם מרוויחים פי עשרות, מאות ואלפים יותר ממורה, ולכן הערה היתה במקום: "יש כאן באולם 25 מנהלים של קרנות גידור, אשר יחד לוקחים הביתה יותר שכר מכל העובדי ההוראה של העיר ניו יורק. ראוי שהם יוותרו על חלק מהכסף הזה, למשל על ידי העלאתה מס ההכנסה השולי על הכנסות גבוהות".