מי תהיה המנוע של הכלכלה העולמית?

מנכ"לים, מנהיגי מדינות וכלכלנים מכל העולם מגיעים השבוע לוועידה השנתית של הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס שבשווייץ - מפגש בן 4 ימים, עם הרבה כוח שמערב עסקים, פוליטיקה ושמפניה באלפים השווייצים. זהו אירוע שאליו מגיעה קשת רחבה של אנשים משפיעים - ממנכ"ל ג'יי פי מורגן, ג'יימי דימון, דרך ראש ממשלת יוון, יורגוס פפנדריאו, ועד בונו, סולן להקת U2 - כדי למצוא פתרון לבעיות העולם.

הכנס נפתח היום בדיון על המציאות הכלכלית העולמית, בהשתתפות נוריאל רוביני, מרטין סורל (מ-WPP), וכלכלנים נוספים.

רוביני פתח את דבריו באופטימיות: "אם מבקשים להדגיש את הצד חיובי, הרי שישנה התאוששות כלכלית גלובלית, וזה קורה במדינות מתפתחות יותר מאשר בשאר העולם. דבר שני: המאזנים של חברות בארה”ב חזקים, והביטחון העצמי שלהם עולה יחד עם הנכונות להשקיע. הדבר השלישי הוא שיש חוזק בסין והודו. בשנה שעברה כולם ברחו מסיכון, והשנה הנכונות להשקיע גדלה.

"אבל יש את הדברים השליליים: לדעתי, הצמיחה במערב וביפן תהיה איטית וזה יימשך בשנים הקרובות. יש סיכון לפשיטת רגל, אי עמידה בחוב של מדינות. באירופה יש צמיחה שלילית – וזוהי סכנה גדולה לכלכלה העולמי", הוסיף רוביני.

"יש גם בעיה קשה של עליית מחירי הסחורות. זה מעלה את האינפלציה במדינות מתפתחות. הדבר גורם גם לחוסר יציבות פוליטית וחברתית. בשווקים מתפתחים יש סכנה להתפתחות של בועות מחירים, בין היתר בנדל"ן, בגלל אשראי זול ובגלל אבטלה.

"גם ארצות הברית מהווה סכנה", התריע, "שוק הנדל”ן עושה 'דאבל דיפ' ומתחיל לרדת שוב. הצמיחה לא משהו. ועוד שני דברים: חוסר האיזון הגלולבי - לא פחות חשוב. אבל אני חושב שצריך להסתכל על חצי הכוס המלאה: אני מאמין שהמדיניות של המדינות המתפתחות תלך בכיוון הנכון, שזה לכיוון קיצוצים, מתינות תקציבית והעלאות ריבית – וזה טוב".

זו מין (Zhu Min), יועץ מיוחד לקרן המטבע, טען כי "הסכנה הגדולה היא עליית מחירי הסחורות והמזון ועליית מחירים בכלל. עצם התנודתיות של המחירים היא בעיה קשה. דבר השני הוא זרמי ההון אל המדינות המתפתחות. העולם מתקדם בשלוש מהירותיות שונות: המערב, המדינות המתפתחות ומדינות שנשארו מאחור.

עזים פרמג'י, יו"ר וויפרו, מהודו: על פי המגמות הנוכחיות, בעד 5 שנים יהיו בהודו יותר משפחות במעמד ביניים מאשר באירופה ובארה"ב ביחד. זה חיובי. יש ענפים, כמו טכנולוגיה, שיש להם עתיד מבטיח בשוק ההודי.

סיר מרטין סורל, יו"ר WPP, אמר ש"הוא מופתע להיכן הגענו. אם הייתם אומרים לי לפני שנה או שנתיים שנהיה כאן בתנאים האלה, הייתי שולח אתכם להסתכלות. בארה"ב ההתאוששות היתה הרבה יותר חזקה מכל מה שאפשר היה לחשוב: העסקים שלנו שם גדלו ב-8%. אמריקה התנהגה כמו מדינה מתפתחת. אנחנו רואים צמיחה עלובה באירופה ואנחנו רואים התאוששות יפה בארה"ב, וכמובן צמיחה חזקה במדינות המתפתחות".

"באופן כללי חברות עדיין מציגות חוסר ביטחון מסוים: מועצות מנהלים חוששות לעשות שגיאות, כי נוסחת הסיכון-סיכוי הוותיקה לא עובדת. הבעיות הגדולות שאנחנו רואים אצל הלקוחות שלנו הן חוסר ביטחון בקרב החברות, שנמצא בשיא כל הזמנים, ומחסור קשה בטאלנטים, עובדים טובים. זו הבעיה הכי גדולה שלנו.

ג'ים טורלי, מנכ”ל חברת רואי החשבון ארנסט אנד יאנג, אמר כי "אני חושש משינוים בדמוגרפיה. בעוד עשר שנים הגיל הממוצע של הודו וזה של אירופה יהיה מאוד שונה. במדינות רבות אנחנו רואים עלייה גדולה בתעסוקה בסקטור הציבורי מול ירידה בתעסוקה בסקטור הפרטי. אני חושב שזה יוצר פוטנציאל למתחים קשים מאוד. דבר נוסף הוא, שלא רואים מספיק יזמות.

רוביני, שנשאל האם הוא עדיין מודאג ממשבר החוב באירופה, אמר כי "כן, יש חשש שהמשבר יגלוש מיוון ופורטוגל אל ספרד - וספרד גדולה מכדי ליפול וגדולה מכדי להציל. צריך ליצור ארגון מחדש מסודר של החוב של המדינות הללו. צריך לייצב את החוב במדינות האלה ביחס לתוצר שלהם, וזה לא קורה למרות הקיצוצים, מכיוון שהצמיחה מאוד נמוכה או שלילית. מצב הרוח בשווקים אולי השתפר, אבל הבעיות היסודיות של הגוש האירופאי לא נעלמות".

פרמג'י: לא ממש. אבל מפריע לי הטענות והדרישות לפתיחת הכלכלה, מכיוון שמדינות המערב - למשל ארה"ב - מטילות הרבה מגבלות על סחר. תהליך הפתיחה חייב להיות תהליך דו-צדדי.

זו מין: יש מיליארד אנשים במדינות המערב, ו-3 מיליארד אנשים במדינות המתפתחות. עכשיו, אם תשאלו אדם במדינות המתפתחות מה הוא רוצה, הוא יגיד לכם שהוא רוצה חיים אמריקאים - בית גדול, מכונית גדולה, ופנסיה יפה. וזה לא יעבוד, זה לא אפשרי.

סורלי: אנחנו רואים את הביטחון העסקי גדל בהודו, בסין ובברזיל. אבל מה שאני לא רואה זה טיפול ב"פיל" שבחדר - הגירעון של ארצות הברית. באירופה רואים מעבר של כוח ופעילות כלכלית למזרח. במחיר של 100 דולר לחבית נפט, הכלכלה הרוסית עובדת כמו מכונה משומשת. גרמניה היא מנוע של יצור. ביפן יש קיפאון ארוך ולא רואים איך יוצאים מזה.

טורלי: יש יותר מ-600 הסכמי סחר בעולם, רק 30 מהם קשורים לארה"ב. יש עוד הרבה מה לעשות, צריך לעשות הרבה הסכמים.

רוביני: נכון שיש את הג'י 20, אבל חוסר ההסכמה בניהם כה גדולה שבאופן מעשי אין הנהגה כלכלית בעולם. היום מה שיש לנו זה ג'י אפס.

סורל: זה עניין רציני. הריכוזיות בהכנסות ובעושר בארה"ב שמגיעה לשיא היא נושא חשוב. איך תוקפים את זה? על ידי העלאת המס להכנסות גדולות או דרך מסים אחרים.

טורלי: כל איש עסקים מסביב לעולם חטף ביקורת בשנתיים האחרונות והוצג כמפלצת, אבל אני דווקא מרגיש שינוי קל לטובה באווירה ובמסרים מצד השלטונות בארה"ב. אני חושב שאנשים מתחילים להבין שהסקטור העסקי הוא המקום שממנו יגיעו הצמיחה וגאות.

סורל: יש עלייה בפרוטקציוניזם. עסקים נמצאים נמוך בהערכה של אנשים, ואנחנו יודעים את זה כי יש לנו חברות ליחסי ציבור. אנחנו צריכים מנגנון גלובלי כדי להעביר מסרים. כיום אין מנגון תיאום.

זו מין: האתגר הגדול ביותר לעולם הוא הפער בין ההכנסות של העמידים ושל והשאר. אבל זה לא רק עניין של מיסוי על שכר גבוה. 1% מהאמריקאים מחזיקים ב-48% מהעושר, ורואים שהעושר הזה בא משוק המניות ומהמערכת הפיננסית. לכן השאלה היא מה עושים עם המנגנונים הללו. אנחנו לא יכולים לתת לבורסה ולשווקי ההון להעמיק עוד יותר את הפערים.

רוביני: יש חוסר שוויון, יש שחיתות, יש תסכול אצל הצעירים. בסין צריך להוריד את שיעור החיסכון ולהגדיל את הצריכה הפרטית בשוק המקומי, וזה יהיה אחד הדברים המרכזיים שסין תצטרך לחשוב עליה.

זו מין: לי יש נתונים אחרים. ברור לכולם שסין לא יכולה להתבסס רק על יצוא ועל ביקושים חיצוניים. זה ברור לכולם, כולל בסין. אנחנו נראה ללא ספק את השווקים המתפתחים ואת סין שמים דגש על השווקים המקומיים שלהם.

טורלי: בארה"ב היו בשנה האחרונה הרבה כדורים באוויר במונחים של מדיניות ממשלתית, ולכולם היה ברור שכאשר הכדורים ייפלו, זה ישפיע על אנשי העסקים. עכשיו התחושה היא שהדברים מתחילים לקבל צורה.