>> 14 שנה לאחר שנמלט מישראל בהותירו חובות עתק, נפגש יובל רן, שעמד בראש קבוצת קווי אשראי, עם המפרקים שמונו לקבוצה וחשף בפניהם מידע חדש המעלה לשיטתם חשש למעשי מרמה נוספים שהובילו לקריסת הקבוצה ב-1997.
בעקבות הפגישות עם רן, הגישו המפרקים השבוע בקשה לבית המשפט כדי שיתיר להם לתקן את כתב התביעה שנאמד כיום ב-800 מיליון שקל ושהוגש נגד רן ושותפיו לשעבר בקבוצה: קובי מימון, חיים צוף ונושאי משרה אחרים.
"לפי המידע שמסר רן, גם קבוצת לבנת וגם קבוצת מימון-צוף שילמו לו, וליתר חבריו המנהלים, כספים שונים בלתי מדווחים, 'מתחת לשולחן', באמצעות העברת כספים לבנקים בחו"ל. לדבריו של רן, קבוצת לבנת שילמה לו וליתר חבריו המנהלים סכום של כ-3 מיליון דולר. סכום נוסף של כ-3 מיליון דולר שילמה קבוצת מימון-צוף", כך נכתב בבקשה לתיקון התביעה.
הסכומים, כתבו המפרקים, שולמו כדי שבעלי השליטה הנתבעים ידאגו לכך שהחברות הציבוריות שבניהולם יאשרו עסקות שגרמו לריקון נכסיה של קווי אשראי בתאגידי הנפט - אחזקות בחברת אקוויטל, לשעבר פספורט, השולטת בקבוצת ישראמקו - ולהעברתם במחירים נמוכים לקבוצת כרמן ומימון-צוף.
פרשת קווי אשראי התפוצצה ב-1997 כשרן עזב את הארץ כשהוא מותיר אחריו חובות של עשרות מיליונים בחברת קווי אשראי. הנכס המרכזי שלה - מניות השליטה בקבוצת אקוויטל - נמכר לפני הקריסה לקבוצת מימון-צוף (76%) ולחברת כרמן של קבוצת לבנת (24%). כעת טוענים המפרקים, עו"ד יצחק מירון ורו"ח חיים רבינוביץ', כי חברת כרמן לקחה חלק פעיל במעשי המרמה לכאורה שגרמו לקריסת קווי אשראי. יו"ר קבוצת לבנת כיום הוא ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט והקבוצה, השייכת למשפחת לבנת, שותפה בין היתר בקבוצת idb של נוחי דנקנר.
לפני כשלושה חודשים חייב בית המשפט המחוזי את רן לשלם למפרקים כ-2.3 מיליון שקל, צמודים לריבית ולמדד מ-1997, סכום המוערך כיום בכ-6 מיליון שקל. רן עדיין לא שילם את הסכום, למרות פגישותיו עם המפרקים.
המניות עברו כפרי בשל לכרמן ומימון-צוף
המידע החדש המשמעותי ביותר עליו מדווחים המפרקים בבקשה נוגע לנסיבות בהן נמכרו מניות תאגידי הנפט ב-1995 וב-1996 לקבוצת לבנת ולקבוצת מימון-צוף. מימון הוא כיום מבעלי השליטה בישראמקו, בעלת חלק מתגלית הגז תמר.
המפרקים מתארים ארבעה שלבים במסגרתם הוצאה השליטה בתאגידי הנפט מידי חברת קווי אשראי, שהחזיקה במניות השליטה בקבוצת יואל-ישראמקו. ב-1995-1996 העבירה קווי אשראי 83% מהמניות שבידיה לכרמן, שבשליטת קבוצת לבנת ולחברת יונייטד קינגסוויי שבשליטת מימון-צוף. החל מ-1997 נרקמה עסקת י.ח.ק (ראשי תיבות של יובל, חיים וקובי). קבוצת לבנת וקבוצת מימון-צוף העבירו לשותפות י.ח.ק את כל המניות שרכשו תמורת סכומים מוסכמים. גם חברת קווי אשראי העבירה לשותפות י.ח.ק את המניות שנותרו אצלה בתמורה לתשלום. המפרקים אינם מציינים מהם הסכומים שבהם מדובר.
מטרת העסקה, מסבירים המפרקים, היתה כביכול הגדלת חלקה של קווי אשראי בתאגידי הנפט ל-35% באמצעות קבוצת לבנת וקבוצת מימון-צוף ובאמצעות הלוואות מבנק דיסקונט. כנגד הגדלה זו ויתרה קווי אשראי על שליטה שהיתה לה בתאגידי הנפט. בשלב האחרון שבוצע במהלך 1997 נעשו לשיטת המפרקים, "פעולות שהשלימו את בזיזת המניות על ידי רן וקבוצת מימון-צוף, וכתוצאה מהן גם נהנתה קבוצת לבנת מרווח כספי נאה וקיבלה לרשותה כמות מניות מכובדת של תאגידי הנפט במחיר מציאה". הדרך לבצע זאת, טוענים המפרקים, היתה על ידי הפרה מכוונת מצד קווי אשראי של הסכמי שעבוד המניות בתאגידי הנפט, תוך הסכמה בלתי חוקית של מנהלי קווי אשראי להעביר את מניותיהם בתאגידי הנפט לקבוצת לבנת ולקבוצת מימון-צוף בתמורה מופחתת.
לטענת המפרקים, למעשה מטרת רכישת הזכויות על ידי קווי אשראי בשותפות י.ח.ק כנגד נטילת ההלוואות נעשתה כדי ליצור מצב שבו קווי אשראי לא תעמוד בהתחייבויותיה לבנק דיסקונט, ואז יעברו זכויותיה בשותפות י.ח.ק לידי קבוצת מימון-צוף וקבוצת לבנת - בהתאם להוראות בהסכם לקבלת האשראי מהם. "הכוונה היתה שהחברה תיקח הלוואות ולא תפרע אותן והמניות יפלו כ'פרי בשל' לכרמן ולקבוצת מימון-צוף", כך בבקשה. השלמת המהלך "היתה על ידי הפרה מכוונת מצד קווי אשראי של הסכמי שעבוד המניות בתאגידי הנפט, תוך הסכמה בלתי חוקית של מנהלי קווי אשראי (בתיאום עם קבוצת מימון-צוף) להעביר את מניותיהם בתאגידי הנפט לקבוצת לבנת ולקבוצת מימון-צוף" בתמורה מופחתת ביותר (במקרה אחד תמורת כ-37% מהמחיר שקווי אשראי שילמה קודם לכן)".
המפרקים הסבירו בעבר כי תאגידי הנפט של קווי אשראי שועבדו מראש לטובת בנק דיסקונט וחברת יונייטד קינגסוויי של מימון בהסכם שלפיו אם קווי אשראי לא תעמוד בחובותיה לבנק יהיה מימון רשאי להשתלט עליהם על ידי כיסוי החובות בעצמו. ב-1997 זמן קצר לפני הקריסה הסופית, הופעל הסעיף כך שמימון קיבל את תאגידי הנפט בהרבה פחות משוויים. "כך יכלו כרמן של קבוצת לבנת ויונייטד של מימון-צוף להשתלט על תאגידי הנפט", כתבו המפרקים.
המפרקים: לא ניתנה טובת הנאה לרן
לפי הודעת המפרקים, רן ציין בפניהם כי נכונותו לספק את המידע והמסמכים כעת נובעת מתחושתו הקשה כי חבריו בגדו בו. רן, נכתב בבקשה, לא ביקש מהמפרקים כל טובת הנאה או תמורה עבור מסירת המידע והם גם לא התחייבו בפניו לכל טובת הנאה שהיא. המפרקים מסבירים כי רן הסכים לשתף פעולה עמם, אך דרש בשלב ראשון שהמידע יישאר חסוי וייחשב כחלק ממשא ומתן ושלא ייעשה במידע שימוש ללא הסכמתו המפורשת. לדברי המפרקים, רן הסכים לחתום על תצהיר עתידי כדי שישמש כעדות ראשית מטעם המפרקים.
גורם עסקי המקורב למשפחת לבנת אמר בתגובה להודעת המפרקים כי "הטענות שמועלות הן עורבא פרח, אין בהן כלום. זו ערימת כזבים שרן הלעיט בהם את המפרק והן מצוצות מהאצבע - הן יתבררו ככאלה".
קבוצת לבנת מסרה כי "מדובר בטענות כוזבות וחסרות כל שחר, שאין קשר בינן לבין המציאות". עו"ד זהר לנדה ממשרד ברנע ושות' המייצג את חיים צוף אמר כי "עדיין לא קיבלתי את הבקשה, וברגע שנקבל אותה נוכל להגיב. הגשת הבקשה שבע שנים לאחר התביעה מלמדת על המצוקה של המפרקים".
המפרק מוכן להאמין ליובל רן כדי לקבל נתח מישראמקו
מאת הילה רז
27.1.2011 / 7:01