משבר ידוע מראש

>> "הדבר הטראגי ביותר יהיה לקבל את הסיסמה שאומרת כי איש לא יכול היה לחזות את זה, ולפיכך אי אפשר היה לעשות דבר בנדון" - כך נכתב בשורת המסקנות בדו"ח ועדת החקירה של המשבר הפיננסי, שהדליף "ניו יורק טיימס" יום לפני פרסומו (ראו מדור גלובל). המשפט המצלצל הזה צריך להיחרת על לבם של המחוקקים, הרגולטורים, ויותר מהם - האזרחים, המשקיעים וכל אדם בר דעת.

רוח מסקנות ועדת החקירה של המשבר שונות באופיין עד מאוד מאלה של ועדת טירקל. הוועדה הפדרלית לא זיכתה שחקן כלשהו. היא הטילה את האשמה במשבר על כולם. ראשון הוא הבנק הפדרלי, שבראשות אלן גרינספאן, ששיחק תפקיד מכריע בכישלונו לבלום את המשכנתאות הרעילות. גרינספאן התרשל במילוי תפקידו, בין היתר מכיוון שקידם דה-רגולציה שסייעה להתפתחות המשבר.



גם בן ברננקי אינו יוצא נקי, אף שתפקידו בבלימת המשבר צוין לטובה כי לא הצליח לזהות את הרעה המשחרת לפתחו. שאר הרגולטורים מואשמים שלא השכילו לבלום את המוסדות שהיו נתונים לפיקוחם. ועדת החקירה האשימה את המוסדות הפיננסיים שחטאו בתאוות בצע וטיפשות מקצועית. החטא הראשון הוא אולי משהו שהיינו מצפים מהבנקים, אך השני עורר פלצות כשבמהלך המשבר התברר שמנכ"לים של בנקי ענק לא ידעו באמת מהם ניירות הערך שהם מקדמים.



הדו"ח מטיל אשמה רבה על ממשל בוש, עם מהלכי הדה-רגולציה שטיפחו את המשבר והתגובה הלא עקבית (איפשר לליהמן ליפול ולאחרים לא). ואולם גם ממשל קלינטון שלפניו לא יוצא נקי - שכן הוא ביטל את ההפרדה בין הבנקים המסחריים לבנקי ההשקעות כבר ב-2000, והוליד לקיחת סיכונים מטורפת.



כמעט כל המסקנות בדו"ח מוכרות ועייפות. אבל מלות האזהרה שהבאנו בראש הטור הן המסר החשוב ביותר בתקופה זו, שבה נשיא מותש המנסה להיבחר מחדש בוחר ללכת בנתיב של קונסנזוס והסכמה לאומית. העולם שלאחר המשבר צריך ללמוד לקח חמור, ולא נראה שהוא עשה כן עד כה.



האינטרסים של וול סטריט נשארו בעינם - להרוויח כמה שיותר כסף. הקשרים ההדוקים בין ההון שבוול סטריט לבין השלטון שבוושינגטון - ובמדינות רבות אחרות בעולם שבהן המצב לא שונה כלל - הם מסורת שראוי לקעקע אותה, אבל קשה מאוד. לכל הפחות צריך להכריח את המחוקקים לאכוף רגולציה קפדנית מאוד ולסתום את כל הפרצות הקיימות והפרצות הפוטנציאליות כדי שאותם אשפים פיננסיים, שהורידו פרופיל באופן זמני בוול סטריט, לא יפרצו מחדש.