חברות נוסקות וקורסות בגלל העומד בראשן

לפני עשרה ימים הלחיץ סטיב ג'ובס (איש השנה של המדור הזה, כזכור) את אפל, את משקיעיה, את תעשיית הטכנולוגיה כולה, ואת כל מי שנושא עיניו אל העתיד בהודעה שהוא יוצא לחופשת מחלה בלתי מוגבלת. השמועות על מצבו הבריאותי של ג'ובס רודפות אותו ואת החברה שבראשה הוא עומד מזה כמה שנים, והן למעשה הצל העיקרי שמוטל אחת לתקופה על מסילת הקטר הדוהר של הפלא והתפוח. לא המתחרים, לא המגמות בשוק, לא החשש מהיווצרותה של בועת דוט.קום חדשה, בטח שלא פייסבוק או גוגל - מצב הכבד של סטיב ג'ובס, משקלו והחיוורון של עורו הם העניין המרכזי שתשקיפי החברה הזאת תלויים בו. ובאופן אירוני, כלכלה - מדעית ואנליטית ככל שתהיה - מרכינה ראשה בהכנעה כל פעם שמתייצב מולה הפרמטר האחד שאותו אף אחד מהמדעים לא יודע ממש כיצד לשקלל: הגורם האנושי. כמובן שאפשר להתייחס לעניין בביטול מסוים, ולומר שאפל של סטיב ג'ובס אינה תלויה עוד בגאונותו ובאישיותו של האיש - כי הפיתוחים, ההישגים, הסטנדרטים שהציב והמקום שקנה לה בקרב המשתמשים ומול המתחרים, מבטיחים כי גם בתסריט חמור - הסתלקותו מהעולם (חו"ח) או פרישתו - החברה איתנה דיה כדי להמשיך במסורת ההישגים ולשמור את מעמדה בשוק. אפשר גם לומר כי חברה שתלויה באופן בלעדי בדמות אחת ממילא אינה חברה בריאה, ומכאן שאולי מוטב לחברה להתמודד עם העתיד המצפה לה בהווה שאינו כולל את ג'ובס.



אפשר גם לומר שצריך להיות נאיבי או בעל ראייה שטחית כדי להאמין שאפל היא סטיב ג'ובס וג'ובס הוא אפל. אחרי הכל, מאחוריו עומדים אלפי מהנדסים, מעצבים, אנשי שיווק ומומחים, שאלמלא הם כל גאונותו של האיש לא היתה מספיקה. ובכלל, ארגון אמנם זקוק למנהיג שיתווה את הדרך, אבל עיקר חשיבותו של מוביל חברה היא ביכולתו לקבל כמה החלטות אסטרטגיות נכונות ולהותיר את ביצוען האיכותי בידי הכפופים לו.



כל אלה אמירות נכונות, בוודאי, אלא שההיסטוריה מוכיחה (לרוב) אחרת. היסטוריה, ברמה הבסיסית והעקרונית שלה, מנוסחת, מותווה ומוטית על ידי אנשים. המאה ה-20 - אחת הסוערות והמרתקות מכל המאות שידעה האנושות - היא מאה של אנשים. קשה להעריך באיזו מידה היתה משתנה ההיסטוריה אילו אדולף היטלר היה מסיים את חייו בכלא הגרמני, שאליו הושלך בשנות ה-20, אך קרוב לוודאי שהיא היתה נראית אחרת לגמרי. קשה להעריך באיזו מידה היתה משתנה ההיסטוריה של המאה ה-20 אילו לאון טרוצקי היה יורש את כסאו של ולדימיר איליץ' לנין עם מותו ב-1924 במקום יוזף סטלין, אבל אפשר לומר בוודאות שפניה של בריה"מ היו שונים לחלוטין. קשה להעריך באיזו מידה היה מסתייע הפרויקט המכונה "מדינת ישראל", אילו הוביל אותו אדם שאינו דוד בן גוריון, אבל סביר מאוד להניח שמדינת ישראל של היום, אם בכלל היתה מצליחה לקום, היתה נראית אחרת לחלוטין. קשה להעריך כיצד היה מצטייר מסלול התפתחותה של פייסבוק, אם מארק צוקרברג היה מחליט למכור את השליטה בחברה לסטיב באלמר ולמיקרוסופט לפני חמש שנים, אבל ברור כי האינטרנט של ימינו - ובמידה בלתי מבוטלת גם החברה האנושית - היה נראה אחרת.



אישיותם של אנשים, כוחם הרגשי, שיעור קומתם, השפעתם על הסובבים אותם, הכוחות שמייחסים להם אחרים, כמו גם המזל שמשחק להם - כולם מקרינים על החברות ועל המדינות שבראשיהן הם עומדים ומציירים את מסלולן. שווקים קורסים ונוסקים בשל עניין אחד בלבד - נטיות לבם של אנשים. מדינות יוצאות למלחמה וכורתות הסכמי פיוס בינן, בשל סיבה אחת בלבד - זהות האנשים שעומדים בראשיהן.



לכאורה, עובדות אלה ידועות וברורות, אלא שחשוב לשוב ולהזכירן מהסיבה הפשוטה שהן מזכירות לנו כי התקדמות האנושות - כמו גם ההרס שלה - הוא תוצאה של התנהלותם של בודדים, לעתים אפילו של אדם אחד בלבד. ומכאן, שכאשר משקיעים קוראים שגוגל החליטה להעמיד בראשה את לארי פייג', אחד המייסדים, תחת המנכ"ל המתפוטר אריק שמידט, עליהם לעסוק במאמץ אחד בלבד: השגת מידע רב ככל האפשר על אישיותו, התבטאויותיו ודרך קבלת החלטותיו של פייג'.



ההחלטה של גוגל להעמיד בראשה את הטאלנט הגדול ביותר שלה, את הדמות המזוהה עמה ביותר, כמו גם החשש מלכתו של ג'ובס והדומיננטיות של מארק צוקרברג בהתנהלות הגורם הפייסבוקי בחיינו - מעידים כי בדומה למאה הקודמת, גם המאה הזאת עומדת לקדש את הפרט, להעמיד לקרבות אקדוחנים וירטואליים דמויות גדולות מהחיים. הדרך לחזות מי יגבר בקרב על העתיד - פייסבוק או גוגל - תעבור דרך ההימור מי מהשניים, צוקרברג או פייג', קורץ מחומר קשיח יותר, מוצק יותר, מבריק יותר ועמיד יותר.



ההכרה בעובדה הזו הופכת את מדע הכלכלה, את עבודתם של המשקיעים וגם את זו של העיתונאים לפשוטה הרבה יותר - ומכאן גם לבלתי אפשרית לחלוטין. שהרי אין דבר קשה יותר לחיזוי מאשר התנהגותו של אדם אחד. תנודות בשווקים - את זה אפשר לנתח. מגמות עולמיות - על זה אפשר להכין אינספור דו"חות ומצגות, אבל עמידותם של אינדיבידואלים, קשיחותם והדרך שבה הם מגיבים לסיטואציות חיים בלתי ידועות - לך תיערך לקראת זה. העתיד של כולנו נתון בידי בודדים. וזה מקסים, וזה רומנטי, וזה מרתק להתבוננות. וזה מפחיד רצח.



וקטנה לסיום



והוגה הדעות האמריקאי ראלף וולדו אמרסון אמר: "החוכמה, הדעת והאמת אינם נחלתו של אף מלך - אלא אוצר השייך לאנושות כולה".