הממשלה משתלטת על ועדות התכנון

>> הוועדות המקומיות לתכנון ובנייה וסמכויותיהן עומדות במרכז הדיונים של ועדה מיוחדת שהוקמה לצורך קידום חוק התכנון והבנייה החדש. אחת מהמטרות המוצהרות של הרפורמה בחוק התכנון והבנייה היא הרחבת סמכויות הוועדות המקומיות, ולמראית עין, סמכויות אלה אכן מורחבות. ואולם עיון קפדני בחוק מלמד כי השינוי המהותי שהוא יוצר הוא דווקא בכיוון ההפוך - חיזוק השלטון המרכזי ושליטה מוגברת של הממשלה על ועדות התכנון השונות, על חשבון השלטון המקומי ועל חשבון הציבור.

הדבר בא לידי ביטוי בדרכים שונות. כך, למשל, בהרכבי ועדות התכנון נותנים עדיפות מובהקת לנציגות הממשלתית על פני נציגות השלטון המקומי ונציגי הציבור. כך, בוועדות המחוזיות הוגדל מספר החברים מ-18 ל-24, כאשר כל החברים החדשים שנוספו הם נציגי הממשלה. מובן, שהגדלה זו נעשית על חשבון השלטון המקומי ונציגות של החברה האזרחית, שקיבלו רק 7 נציגים בוועדה.



מלבד ההרכב המוטה באופן בוטה לטובת הממשלה, גם התוכניות הממשלתיות מקבלות הליך מועדף וריכוזי. החוק מגדיר שורה של "תוכניות מקומיות בסמכות מחוזית". תוכניות אלו, שהן תוכניות ביוזמות ממשלתיות, כוללות למעשה את כל סוגי התוכניות: תוכניות למגורים, לתיירות, לתשתית, למתקנים ביטחוניים, לצורכי ציבור, וכל תוכנית אחרת ש"השר אישר לגביה כי יש בה חשיבות לאומית או כלל מחוזית", כשהשר, לעניין חוק זה, הוא שר הפנים.



ההסדרים לגבי תוכניות אלו בהצעת החוק הם הסדרים דרקוניים: הדיונים בתוכניות אלה יתבצעו באופן בלעדי ב"ועדות קבינטיות", שהן ועדות משנה מצומצמות, עם רוב מוחלט של נציגי הממשלה, ללא אפשרות ערר. לוועדות המקומיות אין סמכות לשנות תוכניות אלה.



בנוסף, השלטון המרכזי מנופף בשוט כלפי הרשויות המקומיות. החוק קובע כי אם ועדה מקומית תימצא לא מתאימה להסמכה כוועדה בעלת מלוא הסמכויות תוך מספר שנים, או ששר הפנים יחליט שהיא אינה מתפקדת עוד בצורה ראויה, יעברו כל סמכויותיה לידי "ועדה למילוי תפקידים", שהיא ועדה בשליטה ממשלתית. מנגנון זה הוא מתכון בדוק להגדלת הפער בין רשויות חזקות, שיוכלו לעמוד בסטנדרטים שמציב החוק, לבין רשויות חלשות יותר, שיתקשו לקבל הסמכה ולכן כל סמכויותיהן יישאבו מהן. הסדרים אלו ואחרים מפרים את היחס הרצוי בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי, ולמעשה דורסים את השלטון המקומי.



מערכת התכנון היא אחת הזירות המרכזיות שבהן מתקבלות החלטות משמעותיות בעלות השפעה על חייו של כל אחד ואחת מאיתנו. ראוי היה כי רפורמה בתחום זה תחזק את כוחו של הציבור בהליכי התכנון ואת יכולתו להשפיע ותחזק את מערכת האיזונים והבלמים בקבלת החלטות תכנוניות. יותר מ-40 שנה חלפו מאז נחקק החוק הקודם. חוק חדש הוא הזדמנות להטמיע ערכים של דמוקרטיה השתתפותית, שוויון ושקיפות. למרבה הצער, ההסדרים המוצעים בחוק מעוררים חשש כבד כי למרות שהממשלה מצהירה על חיזוק הרובד המקומי בתכנון, למעשה היא יוצרת חוק ריכוזי, ההופך את מערכת התכנון לכלי שרת של הממשלה, על חשבון השלטון המקומי והציבור.



-



הכותבת היא מנהלת מחלקת מחקר במכון דש"א, החברה להגנת הטבע