10 הסיבות לכך שכלכלנים תמיד טועים

>> כלכלנים, פעם הכוכבים הטבעיים של כנס כלכלי כמו דאבוס, איבדו בשנתיים האחרונות חלק גדול מהמוניטין שלהם: הם לא חזו את המפולת הפיננסית, לא צפו את קריסת שוק הנדל"ן, ולאחר שזו כבר קרתה - כמעט אף אחד מהם לא חזה את ההתאוששות המהירה של כמה מהכלכלות ואת העלייה המטאורית של שוקי המניות, שבינתיים כבר מחקו את כל הירידות שנרשמו בימי המשבר.

התוצאות, עבורם, היו מרחיקות לכת. האמון בתחזיות כלכליות ירד לשפל, ואילו בקרב הכלכלנים עצמם החל תהליך של חשבון נפש וקריאה כוללת להמציא את מדע הכלכלה מחדש - הפעם באופן שיצליח לחזות, ואולי למנוע, את האירועים הדרמטיים שכמעט החריבו את המערכת הפיננסית והביאו לפיטורים של עשרות מיליוני אנשים ברחבי העולם.



אבל מדוע הם טועים? בארוחת ערב סגורה, שבה השתתפו פרופסורים לכלכלה כמו רוברט שילר, ג'וזף שטיגליץ, סימון ג'ונסון וראג'אן רגוראם, ניסו מקצועני הכלכלה לענות על השאלה, וגם, כמה אירוני, לספק תחזית על עתידן של תחזיות כלכלית. התוצאה: עשר סיבות מדוע כלכלנים טועים, ומדוע לא כדאי לצפות שהמוניטין שלהם ישתפרו בקרוב.



1. ממילא אין הרבה סיכוי לפגוע



לרוברט שילר היה הסבר אחד מובן מאליו: תחזיות לא עובדות, והן אף פעם לא עבדו, כי העסק מורכב מדי. שילר הדגיש שאפילו תחזיות מזג אוויר, שבהן הגורמים המשפיעים הם פיסיקליים בלבד, לא עובדות לטווח של יותר מכמה ימים - כך שתחזיות שכוללות גם החלטות והתנהגויות של בני אדם בוודאי שלא יצליחו. לטענתו, כלכלנים ומדענים התאהבו יתר על המידה בנוסחאות המתמטיות שלהם - ובני אדם, שהכלכלה משקללת את המעשים שלהם, לא מתנהלים על פי נוסחאות כאלה.



שילר חושב גם שבכלכלה המודרנית פועלים מנגנוני האצה נסתרים, שאותם איש עדיין לא מבין ויש צורך לחקור, היוצרים התפתחויות שליליות קיצוניות. ועוד דוגמה, הפעם מפרופ' רגוראם: כלכלה היא גם המדע של כל שאר ההתנהגות האנושית, כמו מלחמה. "בכל פעם שניסינו לתת תחזית לאפריקה בקרן המטבע העולמית, טעינו. הסיבה: בכל פעם מדינה אחרת נכנסה למלחמה פנימית או חיצונית, והתוצר הכלכלי שלה התרסק וקילקל את הממוצע של כל היבשת". פשוט אין טעם לתת תחזיות לרבעון, ורבים מהכלכלנים באמת הפסיקו.



2. אי אפשר לזהות את המועד המדויק של השינוי



כרמן ריינהארט, שיחד עם פרופ' קנת רוגוף כתבה באחרונה את הספר "הפעם זה שונה" - שהפך לאחד הספרים המוערכים בעקבות המפולת - טוענת שאפשר לדעת מתי מדינה או כלכלה נקלעת לצרות שיביאו בסופו של דבר למשבר, אבל אין סיכוי לזהות את המועד המדויק של המשבר עצמו. ג'וזף שטיגליץ, עוד כלכלן ידוע, הסכים והוסיף בצער שכל העניין הוא לזהות את רגע המשבר, מכיוון שהתחזיות, שמעדכנות קלות את התחזיות הקודמות, כמעט שאין ערך מוסף עבור קובעי מדיניות.



3. המודלים מניחים שהכלכלה יציבה - וזה לא נכון



המודלים הכלכליים המסורתיים, אלה המבוססים על אקונומטריקה, מניחים שהכלכלה והנתונים שנכנסים לנוסחאות הם יציבים, וזה פשוט אינו נכון. דוגמה: חברות הדירוג שהעניקו ציונים ודירוגים לאיגרות חוב ומבני חוב מורכבים השתמשו בנוסחאות לא רלוונטיות.



4. כלכלנים נוטים להתעלם מאזהרות



התחזיות והכלכלנים לא מתייחסים לדברים החשובים. לכלכנים יש נטייה להתמקד במשתנים וביחסים הכלכלים המקובלים, ולהתעלם מאזהרות ומאורות אדומים אם הם לא מתחת לפנס.



5. רוצים להיות בקונצנזוס



הכלכלנים חוששים להביע דעה שאינה בקונצנזוס. כלכלנים בכירים, ביניהם כאלה ששימשו כלכלנים ראשיים של קרן המטבע העולמית, הסבירו שכלכלן מן המניין לא יסתכן בתחזית שהיא שונה מהקונצנזוס, פשוט כי תחזית כזו, אם תתבדה, יכולה להרוס קריירה בן לילה. זו דנמיקה אנושית: אם כולם אומרים אותו דבר, מי יעיז לצאת נגדם? והתוצאה: הקונצנזוס מתחזק, ועוד יותר קשה לצאת נגדו. במלים אחרות: לכלכנים יש את החולשות של כל בני האדם, והחולשות האלה מכשילות אותם.



6. התחזיות הכלכליות - משפיעות על הכלכלה



איך אפשר לנפק תחזית מדויקת, אם התחזית עצמה תשפיע על ההתנהות של אנשים ולכן על הכלכלה כולה? כאשר נגיד של בנק מרכזי מהצהיר שהוא מאמין שהכלכלה יכולה להתגבר על בועת נדל"ן, הוא גורם לבועה להתנפח - והופ, התחזית שלו הופכת לבלתי רלוונטית. כך היה בארה"ב, ובמידה מסוימת זה מה שקורה עם כל תחזית שאנשים מאמינים לה.



7. התחזיות משפיעות על פוליטיקאים - והם בלתי צפויים



תחזיות משפיעות על פוליטיקאים, בעיקר אלה שקובעים מדיניות כלכלית, מושפעים כמובן מתחזיות ומגיבים אליהם. אבל אין כיום תורה כלכלית שיכולה לנבא איך פוליטקאי יגיב.



אפשר ללכת עם זה צעד קדימה: יש מודלים התנהגותיים שמנסים לחזות את מה שפוליטיקאי רציונלי יעשה במצב נתון, אלא שהפוליטקאים לא תמיד עושים את מה שהנוסחאות מכתיבות. הרי פוליטיקאי שנמצא סמוך לבחירות יגיב אחרת מאשר פוליטיקאי שיש לפניו ארבע או חמש שנים בתפקיד.



לכן, הסיכוי של התחזית לפגוע במדויק, נמוכה. הדוגמה שעליה כולם מדברים עתה בדאבוס היא החובות של אירופה: כל תחזית תלויה במה תהיה הדרך של גרמניה לטפל במשבר - ולחזות את ההחלטה הזאת בוודאות גבוהה היא משימה בלתי אפשרית.



8. אנשים מחפשים קיצורי דרך, אבל אין כאלה



הרבה אנשים לא מוכנים להיכנס לעומק של מחקרים כלכליים, ומעדיפים לסרוק את הנתונים החשובים המסורתיים - תוצר, צמיחה, יחס חוב לתוצר או חשבון שוטף לתוצר - אבל אין להם את השקדנות והסבלנות לחפש ולקרוא מחקרים נוספים ודעות אלטרנטיביות.



פרופ' רוברט שילר סיפר שחלק גדול מהכשלים שצצו במשבר האחרון נכתבו בספרות הכלכלית קודם לכן, אבל כמעט שאף אחד לא שם לב אליהם. בעיה דומה היא הנטיה לבחון את כל המדינות באותה דרך, ולהניח שכולם מתנהגות באופן שונה. למשל, הנתונים של ספרד הציגו בשנים האחרונות כלכלה בריאה, ורק כניסה לפרטים היתה מגלה את הכשלים.



9. כלכלנים מאמינים לסיפורים של עצמם



בכל ההיסטוריה הכלכלית, וגם במשבר האחרון, צצה הטענה כי "הפעם המצב שונה", או "אצלנו המצב שונה". כלכלנים יודעים שחוב גבוה מביא לצרות, אבל הם ייחסו את הבעיה רק למדינות מתפתחות - ולא לעולם המערבי. כלכלנים חשבו שפעולה טכנית כמו איגו"ח ונגזרים פיננסיים ישנו את העולם, והוא כבר לא יתנהג כפי שכלכלות מתנהגות מזה מאות שנים. הם, כמובן, טעו.



10. בתקופה של גאות וביטחון עצמי, מנגוני הבקרה קורסים



הכלכלנית ריינהארט דיווחה כיצד בתקופות של גאות, למשל בשנים שבהם גוש היורו צמח מהר, מערכות של בקרה ואיזון חוזר קורסות. הכל טוב, כולם מוצלחים, התחזיות ורודות - ודווקא אז מדינות עושות שגיאות מדיניות קשות.



במקרה של גוש היורו היה זה צירוף מדינות שבהן ברור לכולם שנתוני הכלכלה מעוותים לטובה באופן מלאכתי. התוצאה: בתוך תקופה לא ארוכה הפכה התחזית לשגויה, כי היא עצמה שיחררה את הבלמים הכלכלים. על רקע התחזיות ותוצאות ורודות של המשק הישראלי בשנה האחרונה בעניין תגליות הגז, והזחיחות של פוליטיקאים ומנהלים - יש לקוות שישראל לא תהיה הבאה שתיפול בדיוק למלכודת הזאת. או כמו שמסכם פרופ' רוברט שילר: "כדי שלתחזיות יהיו ערך - צריך יותר מנהיגות".