>> מנהלי חברת חומרי הבניין הישראלית איטונג, חוו על בשרם בשבועות האחרונים את המחיר היקר של ערבוב עסקים ופוליטיקה. פרסומים בתקשורת על כך שאיטונג היא אחת מ-20 החברות שחתמו על חוזה עם הרשות הפלסטינית לבניית העיר החדשה רוואבי, תמורת התחייבות שלא לרכוש מוצרים מחברות ישראליות בגדה המערבית, במזרח ירושלים וברמת הגולן, גררו גל של מחאות מצד גורמי ימין וח"כים. גם דף הפייסבוק של החברה התמלא בקריאות של אזרחים זועמים להחרימה.
איטונג ניסתה לכבות את האש, והבהירה כי לא תחרים אף חברה ישראלית, אבל המסר שעלה מהעניין היה ברור: כאשר הסכסוך הישראלי-פלסטיני נכנס לזירת העסקים, כללי המשחק מקצינים וכל מהלך יכול להוביל לנזק תדמיתי חמור.
יש כאלה שבכל זאת מנסים לדלג מעל המכשולים. דני דנן, מנכ"ל חברת פרנדלי אנרג'י, ומוסטפא אסתאז, עורך דין פלסטיני ואיש עסקים המתגורר ברמאללה, מנסים בתוך הלהבות לשלב ידיים ולעשות עסקים. דנן מנסה בחודשים האחרונים לקדם מיזמים של אנרגיה סולארית בגדה המערבית - להתקין פאנלים סולאריים (מערכות פוטו-וולטאיות) בכפרים שלא מחוברים לחשמל, דבר שישפר את רמת חייהם של התושבים וגם יחסוך באנרגיה.
אסתאז ודנן נפגשו לפני כמה שבועות בטורינו שבאיטליה במסגרת מפגש שאירגנה עמותת יוזמת ז'נווה - המפיצה את רעיונות הסכם ז'נווה שנוסח ב-2003 על ידי יוסי ביילין ויאסר עבד-רבו, במטרה לקדם הסכם קבע בין הצדדים. בין היתר, מארגנת העמותה מפגשים, סמינרים וימי עיון לקהלי יעד שונים, בהם אנשי תקשורת ופעילים פוליטיים משני הצדדים.
באחרונה החלה העמותה לערוך סמינרים גם לאנשי עסקים. במפגש שנערך באיטליה השתתפו חמישה אנשי עסקים ישראלים וחמישה עמיתים פלסטינים. מלבד שיחות על הסכסוך, החליפו אנשי העסקים חוויות על הקשיים בעשיית עסקים בין שני צדי הגדר: גם הקושי המעשי, בהעברת סחורות למשל, וגם הקושי המנטלי של עשיית עסקים באווירה עוינת.
רוב אנשי העסקים הגיעו למפגש ממניעים פרטיים: לבדוק אם וכיצד אפשר להרחיב את עסקיהם באמצעות שיתוף פעולה עם הצד השני. המיזם של דנן ואסתאז הוא אחד מפירות הכנס.
באחד הדיונים פנו לדנן נציגים מהאיחוד האירופי, והציעו לו לשתף אתם פעולה בפרויקט ישראלי-פלסטיני בכפרי הגדה המערבית. המיזם נועד לשפר את תנאי החיים של תושבי הכפרים הפלסטינים, שאינם מחוברים לחשמל, באמצעות אנרגיה מתחדשת. גם אסתאז הצטרף לפרויקט, ובחודשיים שחלפו מאז הפך שיתוף הפעולה בין השניים למיזם שהיקפו צפוי להיות 100 מיליון יורו.
באחרונה הודיע האיחוד האירופי כי ישקיע 10 מיליון יורו בפיילוט להתקנת 1,000 מערכות פוטו-וולטאיות בגדה המערבית. אם יצליח הפיילוט, שיחל השנה וצפוי לארוך כשנה, יותקנו 4,000 מערכות נוספות בשלוש השנים הבאות. חלק מהפרויקט ימומן על ידי אסתאז, כאשר דנן יספק את הידע המקצועי ואת המערכות הפוטו-וולטאיות. נציגי האיחוד יגיעו בקרוב לישראל כדי לעקוב אחר תחילת הפיילוט.
פגישה עסקית עם חייל חמוש
הדרך לשיתוף פעולה בין שני הצדדים נתקעת בדרך כלל כבר במכשול הראשון - אנשי העסקים בקושי יכולים להיפגש זה עם זה. דנן היה מעוניין להיפגש בגדה עם אנשי עסקים שיכלו לסייע לו בקידום עסקיו, אך צה"ל אינו מתיר לו להיכנס לערים כמו רמאללה, חברון או ג'נין, אלא אם הוא מלווה בכוחות צבא.
על האופציה הזאת החליט דנן לוותר, ולא מתוך אידיאולוגיה. "במושגים של עולם העסקים, זה לא הדבר הכי סקסי או לעניין לבוא לפגישה עם לקוח מלווה בשני חיילים חמושים", הוא אומר.
אסתאז מבין את דנן. "זה בדיוק המקום שבו הפוליטיקה נכנסת לעסקים. כדי לעשות עסקים צריך לבנות אווירה של אמון וידידות, ואם דנן יבוא לפגישה עם חייל הוא ייראה עוין. אני בא מהרבה שנים של עשייה בארה"ב, ושם מרבים להתלונן על מעורבות של עסקים בפוליטיקה. כאן, בהקשר של הסכסוך, המצב הוא הפוך: יש הרבה מעורבות של פוליטיקה בעסקים".
דנן, תושב כפר סבא, מעיד על עצמו שמעולם לא היה פעיל פוליטי. הוא שירת כקצין ביחידה קרבית, והיה בעברו מנכ"ל חברה לשיווק תוצרת חקלאית. בתפקיד זה הוא יצר קשרים עם אנשי מושבים וקיבוצים, ונחשף לרעיון של פרישת פאנלים סולאריים על גגות של לולים ורפתות. הוא החליט לפתוח חברה שתעסוק בכך, ואז התוודע לפוטנציאל העסקי בכפרי הבדואים בנגב, שאינם מחוברים לחשמל. מכאן קצרה היתה הדרך לגלות שגם בצד השני של הקו הירוק יש כפרים רבים שאינם מחוברים לרשת החשמל ויוכלו להיעזר בפתרון הסולארי.
אסתאז מתגורר ברמאללה שנה אחת בלבד, שבמהלכה הוא בעיקר תיווך בפעולות עסקיות שונות. הוא בן למשפחת פליטים ממג'דל, כיום אשקלון, וסבו היה ראש העיר מג'דל בתקופת המנדט. לאחר מלחמת השחרור, משפחתו עברה לעזה, משם למצרים ואחר כך לכוויית, שם נולד. ב-20 השנים האחרונות הוא התגורר בארה"ב, שם סיים לימודי משפטים ופתח עסק באינטרנט למכירת ספרים עבור רשת אמזון. לפני שנה, לאחר ביקור אצל חבר בירושלים, הוא החליט להישאר ברמאללה, "בשל מחויבות ערכית והומנית שאני מרגיש כלפי העם שלי". כיום הוא מחלק את זמנו בין רמאללה לפאריס, שם מתגוררת חברתו לחיים.
לדברי אסתאז, הוא החליט לא לפתוח עסק ספציפי בגדה בשל האי-ודאות המדינית באזור. בינתיים הוא עובד בייעוץ משפטי לחברות ובאחרונה נכנס למיזם המשותף עם דנן.
מה למדתם מהמפגש?
אסתאז: "השורה התחתונה היא שכדאי לחשוב כיצד ממצים את הפוטנציאל לשיתוף פעולה כלכלי בין אנשי עסקים ישראלים ופלסטינים. בשני הצדדים מוטרדים מסוגיות של מדיניות וביטחון, אבל יש קבוצות גדולות של אנשים שפשוט רוצות לשפר את חייהן".
דנן: "אני למדתי שהפלסטינים רוצים להיות כמו הישראלים, עם תמ"ג של 28 אלף דולר לנפש, לעומת תמ"ג של 3,000 דולר לנפש אצלם. הם לא מסתכלים על סוריה או ירדן, אלא על ישראל. הם רוצים את רמת החיים שלנו יש".
באילו מגזרים יש לדעתכם פוטנציאל עסקי?
אסתאז: "בעבר הפלסטינים תרמו הרבה לכלכלה הישראלית, כאשר סיפקו כוח אדם זול בתחומים כמו חקלאות ובניין. כיום לא הייתי רוצה שהפלסטינים ימשיכו להיות עובדים פשוטים, הם יכולים לעבוד בהיי-טק. בישראל אפשר לראות את זה כמשימה - לתרום להכשרה של הפלסטינים בתחום. הודו, למשל, מספקת שירות בתחום הטכנולוגיה למדינות אחרות. גם לפלסטינים יש אפשרות לעשת את זה, כי יש לנו הרבה אנשים משכילים. כבר כיום יש פרויקטים כאלה ברמאללה, אבל יש עוד הרבה מקום לשיתוף פעולה בתחום".
דנן: "אני מסכים, אבל חושב שבכל זאת צריך לחשוב על הפלסטינים גם כעל עובדי כפיים. מזווית עסקית, זה לא כזה גרוע אם במקום עובדים תאילנדים יבואו לעבוד בישראל פלסטינים. זה חשוב, כי אלה אנשים שבסופו של דבר יביאו יותר כסף לביתם".
"הרבה תלוי באמון בין הצדדים"
בהעדר תהליך מדיני, נדמה שהערוץ לשותפויות עסקיות נהפך למרכזי ומשמעותי יותר. לא רק ביוזמת ז'נווה הבינו זאת. בעוד שבועיים תתקיים גם בבית הספר למינהל עסקים באוקספורד ועידת בהשתתפות אנשי עסקים בריטים, ישראלים ופלסטינים, תחת הכותרת "תפקידם של עסקים בעשיית שלום".
אבל למרות השאיפה של אנשי עסקים ישראלים כמו דנן להפריד בין עסקים לפוליטיקה, המציאות הישראלית-פלסטינית לא תמיד מאפשרת את זה. לפני שבועיים ניתנה לכך תזכורת נוספת עם פרשת הבנייה בשכונת נוף ציון, ליד שכונת ג'בל מוכאבר במזרח ירושלים, שהיתה מיועדת לציבור היהודי, ומבחינת הפלסטינים היוותה התנחלות לכל דבר. ואולם חברת דיגל, שהחלה בבניית השכונה, נקלעה לקשיים כספיים, ואחת האפשרויות שהועלו היא רכישתה על ידי איש העסקים הפלסטיני באשר אל-מסרי. ברגע האחרון ולאחר לחצים פוליטיים מצד גורמים בימין על מחזיקי האג"ח של החברה, בהם גם ניר ברקת, ראש עיריית ירושלים ובעל מניות בחברת דש איפקס, נקבע כי מי שירכוש את הפרויקט יהיה איש העסקים רמי לוי.
"ברוב מדינות העולם זה לא חוקי לפעול לעצירת עסקה כזו, רק בגלל שהקונה הוא פלסטיני או ערבי", מתקומם אסתאז. "בסופו של דבר זה פועל נגד ישראל, כי בזירה הבינלאומית זה מאיר אותה באור שלילי".
בעבר הציפיות היו שהשלום יבוא גם בעזרת יוזמות כלכליות ושיתוף פעולה בין אנשי עסקים, אבל אז פרצה האינתיפאדה השנייה והוכיחה שהמציאות קצת יותר מורכבת.
אסתאז: "במפגש דיברנו על זה שהרבה תלוי באמון בין הצדדים. אנשים כאן, ובאזורי קונפליקט בכלל, לא סומכים אחד על השני. אבל אם אתה יוצר יחסים עסקיים טובים, זה חייב להיות מבוסס על אמון. לכן, אם אתה בונה יחסי אמון בעסקים, אפשר להעביר את זה לתחומים אחרים. אם אני ודני יכולים לבנות יחסי אמון בינינו, הקהילות שמהן אנחנו באים יכולות להרוויח מזה".
אבל הרבה ישראלים חושבים שאי אפשר לסמוך על הפלסטינים.
אסתאז: "אני מודע לזה, אבל אותו דבר קורה בצד הפלסטיני. פלסטינים לא חושבים שישראלים אומרים אמת, כי אנחנו לא מקבלים את מה שהובטח לנו על ידם. זה משפיע על כל האספקטים של חיי היומיום שלנו. לכן, רצון טוב צריך להיראות משני הצדדים".
איך אנשים ברשות מתייחסים לעשיית עסקים עם ישראל?
אסתאז: "יש רגישות לעשיית עסקים עם הצד השני. אם אני אהיה שותף של דני, יהיו כאלה שיראו את זה באופן מוזר או יגידו שזה לא בסדר - בגלל הכיבוש. ועדיין, לא מחרימים מי שעושה עסקים עם ישראל, אלא אם כן הוא עושה עסקים בהתנחלויות".
התנחלויות מול חמאס
אסתאז מתייחס בדבריו לחרם הפלסטיני על ההתנחלויות שצבר תאוצה בשנה האחרונה. בהנהגת ראש הממשלה הפלסטיני סלאם פיאד, הממשלה הפלסטינית חוקקה חוק האוסר על סחר במוצרים שיוצרו בהתנחלויות. החל בינואר 2011 אמור להיות מיושם גם החוק האוסר על פלסטינים לעבוד בהתנחלויות. כיום עובדים 22 אלף פלסטינים בהתנחלויות.
הממשלה הפלסטינית רואה בחרם כלי חשוב במאבקה הלאומי לעצמאות. מדיניות זו, בשל היותה לא אלימה, זוכה ללגיטימיות בזירה הבינלאומית ובשמאל הישראלי - והיא גם נושאת פרי. בין החברות הבולטות שהודיעו בשנים האחרונות על חזרה לגבולות הקו הירוק בעקבות לחץ פוליטי-כלכלי נמצאות חברת בייגל בייגל, מולטילוק, יינות ברקן, בנק דקסיה שהודיע כי לא יתן הלוואות להתנחלויות, ואפריקה ישראל שהודיעה כי לא תבנה יותר מעבר לקו הירוק.
אסתאז תומך במדיניות החרם. זה אמנם ערבוב של פוליטיקה בעסקים, אך מבחינתו, במקרה של ההתנחלויות והכיבוש פשוט אין ברירה אחרת. מנגד, דנן סבור שגם במצב של סכסוך ניתן לעשות הפרדה בין פוליטיקה לעסקים, כאשר אנשי עסקים יעבדו באופן פרטני זה מול זה.
אם איש עסקים פלסטיני יידע ששותפו הישראלי מחרים תוצרת של ההתנחלויות זה יתרום לבניית אמון?
אסתאז: "לדעתי כן. אם דני יגיד שהוא מסרב לעשות עסקים עם התנחלויות, תהיה לי יותר מוטיבציה לעשות אתו עסקים. ובכלל, כדאי לאנשי עסקים ישראלים לעשות חישובים של עלות מול תועלת. הרווח, מלבד השלום עצמו, יהיה גם האפשרות לעשות עסקים עם חברות מאזור המפרץ הפרסי - שוק שלם שייפתח בפני ישראל".
דנן: "זה פוליטיקה, אני לא רוצה להיכנס לזה. יש לי לקוחות מכל רחבי ישראל, ואני מספק סחורה למי שצריך, לא משנה איפה הוא נמצא. אני מאמין שאני ומוסטפא יכולים לשתף פעולה ולפתור בעיות שיצוצו בדרך".
אפשר לבקש מהצד השני שלא יעשה עסקים עם גופים הקשורים לחמאס?
אסתאז: "ברור. אני לא אמכור מוצרים לבית ספר אם אני אדע שהוא קשור לחמאס. אני לא רוצה שהרצון לרווחים יבוא על חשבון ערכים לא אתיים".
דנן: "צריך לזכור שבכל מקרה הדברים לא יכולים להיפתר ביום אחד. זה לא שעכשיו אני והוא מדברים ומכאן והלאה הכל יהיה נהדר. יש כאן תהליך אטי שייקח הרבה שנים, יותר מדור אחד. מצד שני, צעדים ראשונים אפשר לעשות כבר עכשיו, והמגזר העסקי הוא מקום טוב להתחיל בו".
השלום מתחיל בכיסנו
מאת שוקי שדה
28.1.2011 / 6:58