קשרי המסחר עם מצרים מעטים וזניחים מבחינת השפעתם על המשק ולדברי מקורבים לממשלה, הפרויקט הכלכלי האסטרטגי היחיד שבו שותפות ישראל ומצרים, הוא הסכם יבוא הגז, שבו תלויה חברת החשמל.
"לא סביר שמצרים תפגע באספקת הגז לישראל, גם אם נשיא מצרים, חוסני מובארק יאבד את כסאו", אמר מקורב לממשלה. "אחרי הכל, זהו גם אינטרס מצרי לקבל הכנסות מהגז לכלכלה הנמצאת בקשיים. ישראל צריכה לעבור את השנתיים הקרובות ללא זעזועים ביבוא הגז, ואחריהן, יהיה לנו גז טבעי ממאגר תמר, בהנחה שיפותח כמתוכנן".
עם זאת, המהומות במצרים עשויות להשפיע בעקיפין על דירוג האשראי של ישראל, כתוצאה מהחלשת הכוחות המתונים במצרים בהקשר לתהליך השלום וצינון ביחסים עם מדינות ערביות נוספות, שיחששו מגלישת המהומות לתחומן.
אם מובארק ישמור על כיסאו, וגם אם יצרף לממשלתו כוחות אופוזיציה חילוניים, לא צפוי שינוי מהותי ביחסי מצרים-ישראל, המבוססים זה 30 שנה על "שלום קר". זהו גם התרחיש הצפוי במקרה שהצבא יתפוס את השלטון. התרחיש האחר המאיים יותר על ישראל ועל היציבות במזרח התיכון הוא הפיכה איסלאמית בתוך כמה חודשים, שתיתכן בהנחה שהאופוזיציה האיסלאמית במצרים תזכה לתמיכה חיצונית ותמשיך לנצל את התסיסה ברחובות המדינה.
"משיחות שהיו לי עם בכירים מצרים ביומיים האחרונים אני יכול לומר, שהם עדיין בדעה שאפשר להתגבר על המהומות", אומר ח"כ בנימין בן אליעזר (העבודה), עד לאחרונה שר התמ"ת, שנחשב בעל קשרים טובים עם השלטון המצרי. "הם אמרו לי שמצרים היא לא ביירות ולא תוניס, ושהנשיא לא הפעיל כל האמצעים שברשותו. מובארק אמנם הכניס את הצבא לרחובות, אבל לא נתן הוראה לפתוח באש. זה אומר, שהוא עדיין לא הפעיל כל העוצמה. הוא אוסר על החיילים לפתוח באש, אלא לצורך הגנה עצמית".
לדברי בן אליעזר, "אם המהומות יתגברו, נהיה בסיטואציה חדשה שבה השלטון מתערער. האופוזיציה לא מאורגנת, ואין בה מנהיג בולט שיכול לומר שהוא היורש". להערכתו, האופציה להפיכה צבאית אינה קיימת, מכיוון שראשי הצבא הם בני טיפוחיו של מובארק. עם זאת, ייתכן, לדברי בן אליעזר, שיקום מפקד בעל סמכות ומעמד בצבא שיחליט לתפוס את השלטון כאמצעי להרגעת הרוחות.
"לערעור השלטון בקהיר משמעויות הרות אסון מבחינתנו", אמר בן אליעזר. "מלבד העובדה שיש לנו אינטרס אסטרטגי גדול מאוד בשלום הזה, יהיה סימן שאלה גדול מה יהיה אחרי זה במזרח התיכון. אני מניח שהשלום עם מצרים יישמר, אלא אם גורמי אופוזיציה קיצונים יתפסו את השלטון. אף שהשלום יישמר, יהיו שינויים בתוכו. השלום, שכל הזמן הוא קר, יהיה קר הרבה יותר ולא תהיה אותה כימיה שישנה כיום בין שתי ההנהגות", הוסיף.
"מבחינה כלכלית, היחסים עם מצרים היו מינימליים לאורך השנים. אנחנו רצינו כל השנים להרחיב אותם, והם בלמו את ההתפתחות. הדברים היחידים שבולטים ביחסים הם זה צינור הגז והקוויז (הסכם סחר בין ישראל, מצרים וארה"ב המאפשר למצרים לייצא לארה"ב ללא מכס מוצרים פרי שיתוף פעולה בין תעשיינים מצרים וישראלים, א"ק). כל שלטון שלא היה מוסלמי רדיקלי לא ישפיע על צינור הגז והיקף הסחר הנמוך בין המדינות". בן אליעזר הוסיף כי תהליך השלום יספוג מכה כתוצאה מהחלשתו של מובארק, ויהיו לכך גם היבטים כלכליים שישפיעו לרעה על המשק הישראלי. "מצרים היתה גורם ממתן מאוד, ואובדנה הוא סיפור קשה לתהליך המדיני, שחייב למצוא דרך להתקיים כי אין חלל ריק
במזרח התיכון", אמר בן אליעזר.
הסכם השלום בין ישראל למצרים, שנחתם לפני יותר מ-30 שנה, כלל פרק שעסק בנורמליזציה של היחסים בין המדינות אך מעולם לא יושם. מצרים צימצמה למינימום את הקשרים בפועל, ולפיכך זכה השלום לכינוי "שלום קר" כבר מתחילתו. ממשלות ישראל לא הסתפקו בכך שמצרים יצאה רשמית ממעגל האויבים, וניסו לחמם את השלום באמצעות משלחות ובעזרת ארה"ב אך ללא הצלחה, למעט נכונותה של מצרים להמשיך למכור נפט לישראל. גם באמצע שנות ה-90, כאשר נרקמה יוזמה לשיתוף פעולה בין ישראל למצרים בבניית בית הזיקוק באלכסנדריה ביוזמת קבוצת מרחב של יוסי מימן, מיהרה ממשלת מצרים לרכוש את החלק הישראלי בפרויקט.
תזוזה קלה ביחסים הכלכלים התרחשה ב-2004, לאחר החתימה על הסכם הקוויז. ב-2005 נחתם הסכם הגז בין ישראל למצרים, שבו שוב היתה מרחב שושבינה מרכזית. העסקה מסדירה רכישה גז מצרי על ידי חברה החשמל הישראלית בשווי של של 2.5 מיליארד דולר ב-15 השנים שלאחר חתימת ההסכם. כתוצאה מהסכם זה ניכר גידול ביבוא ממצרים, מסך של כ-94 מיליון דולר ב-2007 לסך של כ-355 מיליון דולר ב-2010. על פי נתוני מכון היצוא, ב-2010 דורגה מצרים במקום ה-38 בין יעדי היצוא של ישראל.
ארה"ב מתווכת
על רקע המצב במצרים אמר אתמול אבי חפץ, מנכ"ל מכון היצוא: "היחסים הכלכליים בין שתי המדינות מבוססים על אינטרסים של גורמים עסקיים וכפי שהדברים נראים כרגע, אין כל סיבה שהיחסים האלה ישתנו על רקע הבעיות הפנימיות במצרים".
החברות הישראליות הפעילות במצרים הן דלתא גליל ופולגת שהקימו בה מפעלים ונטפים וחיפה כימיקלים, שנחשבות יצואניות גדולות למצרים. יצואניות נוספות הן החברות הזרע ואבקון.
דב לאוטמן, שהקים את דלתא ומכר את רוב אחזקותיו בחברה, ממשיך לשמור על קשר עם אנשיה. "אני מוטרד ממה שקורה במצרים, אבל מתנחם בכך שהמפגינים לא הזכירו את ישראל. המהומות רחוקות מהפעילות של דלתא במצרים. בשבת המפעל ממילא לא עובד, אולם עד שבת הוא עבד והתוכנית היתה לפתוח אותו שוב ביום ראשון. המפעל יכול לעבוד גם אם העובדים הישראלים יוטסו לישראל", הוסיף.
"אנשי עסקים ישראלים הפועלים מול מצרים עוקבים בדריכות אחרי ההתפתחויות מדי שעה", אמר דודי שמחה, נשיא לשכת המסחר ישראל-מצרים. "אלה שצריכים לצאת למצרים יחליטו ביום ראשון אם ייצאו, על פי ההתפתחויות בשטח".
"הסחר עם מצרים היה במצב טוב יחסית ב-2010", אמר דן קטריבס, ראש אגף סחר חוץ בהתאחדות התעשיינים. "הקוויז עובד בצורה טובה, הוא אמנם נפגע מהירידה בביקושים בארה"ב, אך סיכום 2010 הראה עלייה לסחר הדדי של כ-250 מיליון דולר עם מצרים. אנחנו נפגשים כל רבעון עם הצד המצרי, פעם במצרים ופעם בישראל, ובאחרונה דיברנו על הרחבת הקוויז, כדי להכניס לתחומו גם אזורים במצרים עילית ותחומים חדשים פרט לטקסטיל, כדוגמת מזון", הוסיף.
על פי הסכם הקוויז, מוצרים מצריים הכוללים תשומה ישראלית של לפחות 10.5% מערך המוצר זכאים לפטור ממכס בכניסה לארה"ב. היצוא המצרי כתוצאה מהסכם הקוויז הגיע ל-1.5 מיליארד דולר ב-2010 וסיפק תעסוקה לאלפי מצרים, על פי הערכות במגזר העסקי בישראל.
קטריבס הוסיף, כי התקימו שיחות עם מצרים גם על שדרוג מעברי הגבול, בכללם מסוף ניצנה, כדי שניתן יהיה להעביר דרכם יותר סחורות. ההרחבה נכללה אף בחוק ההסדרים שאושר באחרונה בכנסת.
תעלת סואץ תישאר פתוחה
קטריבס: "הרבה מסחר ישראלי קשור במצרים ומגיע דרך נמלי דמייט, אלכסנדריה ופורט סעיד, שבהם פורקות מכולות את המטענים ומשם הם מגיעים לנמלי ישראל באוניות קטנות יותר. אם הנמלים ייפגעו, ניתן יהיה לפרוק את הסחורות בנמלים באגן המזרחי של הים התיכון מחוץ למצרים, כמו פיראוס".
בצים סירבו להתייחס לשאלות בדבר השפעת המהומות על תנועת מכולות החברה דרך תעלת סואץ. מהחברה נמסר רק כי לפי שעה אין שינוי בתנועת המכולות. גורמים ממשלתיים העריכו כי הסיכויים לסגירת תעלת סואץ קלושים, וכי אם ינסו המפגינים לשבש את תנועת האוניות בתעלה, המשטר ידאג במהירות לפתיחתה מחדש בעזרת הצבא, מכיוון שמדובר בעורק כלכלי חשוב. במקרים הבודדים שבהם נסגרה התעלה לתנועה בעבר, נאלצו אוניות שיעדן הים התיכון להקיף את אפריקה מהלך שגרם לעלייה גדולה בעלויות השינוע.
גד שפר, יו"ר איגוד המשתמשים בהובלה ימית, אמר אתמול כי שליש מהיבוא ומהיצוא של ישראל עובר דרך תעלת סואץ. לדבריו, גם אם במצרים יהיה משטר שאינו ידידותי לישראל, על פי אמנות בינלאומיות הוא לא יוכל למנוע מעבר אוניות בתעלה אם הן נושאות דגל ישראל, או מיועדות לנמל בישראל.
לדבריו, אם בכל זאת מוצרים ישראליים לא יוכלו לעבור בתעלה, עלויות השינוע יעלו רק במעט. במקרה של בעיות בתעלת סואץ, לנמל אילת יהיה ביקוש גבוה יותר. בשלב זה, המהומות אינן גורמות להתייקרות הביטוח של אוניות העוברות בתעלה.
בן-אליעזר: אם השלטון במצרים יתערער - השלום והעסקים יתקררו
אורה קורן
29.1.2011 / 23:19