>> "נוסחת המענק השנתי של חיים רומנו, לשעבר מנכ"ל אל על, פגומה באופן קיצוני בכל רכיביה והיבטיה עד כדי כך שהיא נעדרת כל מרכיב של תמרוץ" - כך קובע דניאל בן שטרית, בעל מניות באל על, בבקשה לתביעה נגזרת שהגיש נגד הדירקטורים של החברה במועד אישור הסכם העסקתו של רומנו.
שטרית הגיש תביעה נגזרת על סכום של 23 מיליון שקל למחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב באמצעות עורכי הדין עמית מנור ויוקי שמש, וכן עוה"ד שלומי מושקוביץ ויניב סטיס ממשרד מושקוביץ סטיס ושות'. לטענתו, הדירקטורים התרשלו התרשלות חמורה וקיצונית בתחילת 2005 כשאישרו את נוסחת המענק השנתי של רומנו, מבלי שקיבלו מידע מינימלי בנוגע לנוסחה ולהשלכותיה ההרסניות. בן שטרית מציין בכתב התביעה שהדירקטורים אישרו כנראה נוסחת מענק שכלל לא הבינו את רכיביה, את מהותה ואת השלכותיה.
לדבריו, במשך יותר משלוש שנים תמימות לאחר אישור הנוסחה דיווחה אל על בדו"חות הכספיים שמנכ"ל החברה מתוגמל בהתאם לשיפור ברווח הנקי, בעוד מענק התמרוץ השנתי של רומנו שאושר בידי הדירקטורים קבעה שהמנכ"ל יתוגמל בהתאם לשיפור ב-ebitda (כלומר, בהתאם לרווח השנתי לפני הוצאות מימון, מסים, פחת והפחתות), ולא בהתאם לשיפור ברווח הנקי.
התובע קובע כי מהדיווחים הכוזבים ניתן להסיק שתי מסקנות אפשריות. מסקנה אחת היא שהדירקטורים לא הבינו את הנוסחה המעוותת הן בזמן שאישרו אותה והן במשך שלוש השנים שלאחריה. המסקנה האפשרית השנייה היא שהדירקטורים שלא הבינו את העיוות שבנוסחה בעת אישורה, גילו אחרי כן את המחדל החמור שלהם ובחרו להסתירו במתכוון מציבור המשקיעים.
לדברי בן שטרית, התוצאה של ההתרשלות החמורה היא שבמהלך שנות כהונתו שילמה אל על לרומנו 6 מיליון דולר כמענקים שנתיים מכוחה של הנוסחה המופרכת שאושרה לו בידי הדירקטוריון, בעוד החברה הפסידה 88 מיליון דולר באותן השנים.
הנזק לאל על: כ-5.7 מיליון דולר
בן שטרית, שמתבסס על חוות דעת של ד"ר אורי רונן, קובע את הנזק שנגרם לאל על ב-5.7 מיליון דולר, על בסיס ההפרש בין המענק השנתי ששולם לרומנו בשנות כהונתו (6.3 מיליון דולר) לבין אומדן המענק השנתי שהיתה משלמת לו אילו יושמה נוסחת מענק שעומדת בסטנדרטים הנהוגים בחברות תעופה זרות. הנזק הגיע ל-5.3 מיליון דולר על פי שיטת חישוב שנייה, שמתבססת על ההפרש בין המענק השנתי ששולם לרומנו בפועל לבין המענקים שהיו משולמים לו אילו הפרמטר שעמד בבסיס חישוב המענק היה הרווח הנקי.
בן שטרית מבקש מבית המשפט לחייב את הדירקטורים בעת אישור נוסחת המענק (איזי בורוביץ', תמר מוזס בורוביץ', עמי סגיס, נדב פלטי, אמנון ליפקין שחק, יגאל ארנון, אייל רוזנר, שמעון כצנלסון ויהושע נאמן) לפצות את החברה בגין הנזיקין שנגרמו לה ולדון בתביעה כתביעה נגזרת.
התביעה הנגזרת מתבססת על חוות דעת של רונן, שמונה את הכשלים שנפלו בתהליך הקביעה של נוסחת המענק לרומנו. רונן מציין שאל על קבעה שהרף המינימלי לזכאותו של רומנו למענק יהיה רווח תפעולי תזרימי (ebitda) ברמה של 10 מיליון דולר. רף זה היה נמוך ב-84% מה-ebitda שהושג ב-2000, שהיתה השנה הגרועה ביותר של אל על מתחילת העשור. קביעת רף תחתון ברמה כה נמוכה שקולה למעשה לאי קביעת רף תחתון, כותב רונן.
לדבריו, הדירקטוריון יכול היה בפברואר 2005, כשהסכם העסקתו של רומנו אושר, לחשב ולצפות את סכום המענק שישולם לו בעבור כל שנה שבה תרשום אל על ebitda דומה לזו שרשמה בכל אחת מהשנים שלפני כניסתו לתפקיד. התוצאה של התרשלות הדירקטוריון לחשב את הרווח לרומנו בתרחישי רווחיות שונים היתה שרומנו היה אמור לקבל מענק של 225% משכר הבסיס שנקבע לו בכל שנה שאל על תשחזר את ה-ebitda שהשיגה בשנת השפל של 2000, ומענק בגובה של 615% משכר הבסיס אילו שיחזרה את ה-ebitda שהשיגה ב-2004, השנה שקדמה לכניסתו לתפקיד.
מהשוואת נתוני ה-ebitda של אל על בחמש השנים שקדמו לכהונתו של רומנו לנקודת הרף התחתון שנקבעה בנוסחה של רומנו, עולה מיד המסקנה הכואבת: הדירקטורים אישרו לרומנו נוסחת מענק שתזכה אותו בסכומי כסף גבוהים, אפילו אם יגרום להרעה משמעותית של עשרות אחוזים בתוצאות החברה ביחס לשנים שקדמו לכהונתו.
כשל אחר נוגע לפרמטר שנקבע כבסיס למדידת הרווח. הרווח ebitda מנטרל הפרשה לפחת בגין מטוסים במקרה שהמטוס נמצא בבעלות החברה, אך אינו מנטרל דמי חכירה במקרה שהחברה בוחרת לחכור מטוס ולא לרכוש אותו. רונן מציין שאין כל היגיון כלכלי כי החלטה איך לממן הפעלת מטוס נוסף באמצעות רכישתו או חכירתו תשפיע על גובה המענק למנכ"ל, שכן הפעלתו באמצעות רכישה תגדיל את הרווח ebitda ביחס לרווח ebitda של החברה במקרה שהחברה תבחר לחכור את המטוס.
אי קביעת תקרה למענק
רונן מוסיף ומציין כי "העובדה שאף לא חברת תעופה זרה אחת בחרה ב-ebitda כמטריצת ביצוע היתה צריכה להדליק נורה אדומה אצל הדירקטוריון הן בתחילת 2005, כשהסכם רומנו המקורי אושר; והן באוגוסט 2006, כשהדירקטוריון אישר את הארכת ההסכם עד דצמבר 2010".
רונן סבור שדירקטוריון אל על כשל גם כשלא קבע תקרה למענק, כדי למנוע תמרוץ לנטילת סיכונים מופרזים ולהגדלת הרווח בשנה ספציפית. כישלון הדירקטוריון באי קביעה של תקרה למענק, כמקובל בחברות תעופה זרות, גרם לכך שרומנו היה זכאי ב-2005 וב-2007 למענק של 700% ו-600% בהתאמה מהשכר הבסיסי; שיעור מענק חסר תקדים בענף התעופה שבו מוטלות בדרך כלל תקרות שכר של עד 200% משכר הבסיס.
לדבריו, "דירקטוריון אל על לא רק שגרם נזק לחברה בבחירת פרמטר ביצועי הידוע כמעוות בענף כה עתיר השקעות בהון כמו ענף התעופה, אלא הוסיף חטא על פשע כששכח לצייד את החברה ובעלי מניותיה בשתי כריות ביטחון שנמצאות בחברות תעופה זרות: תקרה למענק והתנייתו ברווח נקי חיובי. כך קרה שכאשר מניית אל על התרסקה במהלך כהונתו, רומנו עצמו זכה לקבל מענקים שנתיים של מיליוני דולרים".
תביעה נגד דירקטורים באל על: התרשלו באישור המענק לרומנו
מאת יורם גביזון
31.1.2011 / 7:00