הכירו: 3 המהנדסים הישראלים שמתכננים לתקוע דגל ישראל על הירח

אם יריב בש (30), כפיר דמרי (28) ויהונתן וינטראוב (24) יצליחו במשימה שלהם, לשגר רובוט לירח, הם יגרפו 13 מיליון דולר לכיסם. אתמול הכריזו השלושה על השתתפותם בתחרות google lunar x prize - תחרות עולמית נושאת פרסים בשווי 30 מיליון דולר שמטרתה לשגר, להנחית ולכוון רכב לא מאוייש על פני הירח ולשדר חזרה לכדור הארץ את התמונות והסרטונים.\







הקבוצה שנוסדה על ידי בש, דמרי וויינטראוב התאגדה תחת השם קבוצת space il, הרשומה בישראל כעמותה ללא מטרות רווח. זוהי הקבוצה הישראלית היחידה המתחרה על הפרס מול 13 קבוצות בעולם. השלושה לא עושים זאת ממניעים כלכליים אלא רואים את ההשתתפות והנצחון בתחרות כמשימה לאומית שתקדם את המדע והחינוך ותפתח את יכולות החלל של מדינת ישראל. בש אומר: "העמותה אינה למטרות רווח ובמידה שנזכה, נתרום את הרווחים לקידום נוער טכנולוגי בישראל".



לקבוצה יש אתר אינטרנט שכתובתו - http://www.spaceil.com - המאפשר מעקב אחר הקבוצה ותרומה. באתר כותבים space il: "המשימה שלנו היא לשים את דגל ישראל על הירח. בשנתיים הקרובות אנו מתכננים לבנות חללית רובוטית קטנה, שתעשה את המסע הארוך מכדור הארץ לירח. החזון הוא קידום החינוך הטכנולוגי במדינת ישראל. תוכנית החלל האמריקאית הציתה את דמיונו של דור שלם בארה"ב. אנו מקווים שגם פרויקט זה יצית את דמיונם של ילדי הדור הבא של מדינת ישראל. החזון נוגע גם למינוף וקידום טכנולוגיית החלל האזרחית בישראל. אומת הסטארט אפים הישראלית נולדה כתוצאה מקידום אזרחי של טכנולוגיות מיחשוב צבאיות. קידום תוכנית חלל אזרחית תפתח צוהר דומה לתעשיית חלל פורחת".



בהמשך נכתב באתר: "לא, אנחנו לא הוזים, מדובר ביוזמה של מספר מהנדסים, אנשי חומרה ותוכנה ומומחי חלל, הנחשבים לאנשים שקולים ואחראים ביום-יום. אנו מאמינים שבעזרת תקציב של כ-8 מיליון דולר בלבד, ניתן כיום לשים את דגל ישראל על הירח".



איך בעצם יעבוד הקונספט הטכנולוגי שמאחורי הפרויקט המיוחד הזה? יריב בש מפרט באתר: "עולם הלוויינים הזעירים השתנה בצורה משמעותית בעשור האחרון. כיום ניתן לשגר לחלל קופסה בגודל של 10x10x30 סנטימטר (בגודל של בקבוק קולה) בעלות נמוכה ממיליון דולר. אנו מתכוונים לעשות שימוש ברכיבים זולים ככל הניתן ולדחוס את כל החללית שלנו לתוך קופסה שכזו, הנקראת cubesat 3u. את אותה קופסה, מעמיסים על משגר מסחרי הלוקח אותנו למסלול מסביב לכדור הארץ. משם אנו צריכים למעשה לצאת למסע לכיוון הירח ולבצע נחיתה.



"הבעיה העיקרית היא כמובן איך להגיע לשם? ובכן, אותה קופסא קטנה היא למעשה 'מיכל דלק' מעופף עם מעט אלקטרוניקה, משדרים ומצלמות. רוב שטח החללית שלנו הוא הדלק הדרוש להגעה ולנחיתה על הירח. בניגוד ללוויינים גדולים, אנו מתכוונים לבנות חללית שתחזיק מעמד רק כשבועיים עד חודש בחלל. זה מקל עלינו משתי סיבות: לא יהיה צורך בהקשחה מאסיבית מפני קרינה או יתירות של מערכות; ולא יהיה צורך בכמות סוללות שתספיק כשאין שמש או בפאנלים מאוד נצילים של אנרגיה סולארית. הכל יבנה ככל הניתן ממוצרים קיימים וזולים.



"אנחנו לא הראשונים שעושים את זה. מסביב לכדור הארץ ישנם כבר עשרות לווייני cubesat זעירים שכאלו, המכילים בתוכם חומרה פשוטה ולא יקרה. כמובן שזהו התכנון הראשוני שלנו, ואנחנו מניחים שעוד ישתנה רבות במהלך השלבים הבאים. יש לנו כבר מספר מומחי חלל העובדים על הקונספט הראשוני, החל ממערכת ההנעה, דרך הספקי השידור וכלה בנושאי הבקרה, הניווט והנחיתה".



וינטראוב אומר בראיון ל-themarker כי בשלב הזה עדיין הקבוצה עוסקת בעבודות תכנון שלא צפויות להסתיים עד תום השנה הזאת. "אנחנו מבצעים כעת סקרים טכניים. סקרים בהם אתה מציג את הקונספט של הפתרון הטכנולוגי, בודק איפה השאלות הפתוחות ורואה אילו פתרונות עובדים. נכון להיום, החלטנו כבר על סדר גודל של הלוןיין ואיך נכנסים הרכיבים לתוכו".



בשלב זה, גייסו שלושת הישראלים קצת יותר מ-50 אלף דולר, כאשר היעד הוא 8 מיליון דולר. האם הם יצליחו לגייס את כל הכסף לקראת המשימה המדעית-טכנולוגית? אדרי מאמין שכן. "אנחנו עובדים בכמה ערוצים ופתוחים לתרומות. חשוב לומר שכל הרווח שיגיע כפרס מהפרויקט ייתרם למערכת החינוך. זו לא משימה למטרה עסקית. לכן אנחנו גם עובדים כעמותה. זאת גם הסיבה שאנחנו מעבירים הרצאות בבתי ספר על הפרויקט. אנחנו רוצים שבני נוער יכירו את הפרויקט. כפי שהרבה אנשים הכירו את הנחיתה של החללית אפולו, כך אני מקווה שבני נוער בישראל יתחברו לפרויקט וירצו ללכת לכיוון של חלל".



בש, דמרי וינטראוב מגיעים מרקעים טכנולוגיים שונים. בש הוא מהנדס אלקטרוניקה ומחשבים. בזמנו הפנוי, מארגן בש ומשתתף באירועי יצירתיות בארץ ובעולם ועושה תואר שני במינהל עסקים במרכז הבינתחומי. דמרי הוא מהנדס מערכות תקשורת, מרצה לתקשורת מחשבים ויועץ בתחום התקשורת ואבטחת מידע. הוא מעיד על עצמו שהחל ללמוד מחשבים בגן טרום חובה, לתכנת בגיל שש ואת הווירוס הראשון כתב בגיל 11. בזמנו הפנוי הוא מקים מיזמים חברתיים, וכותב זה על אלגוריתמים ברשתות חברתיות. בעבר שירות כקצין טכנולוגי ביחידת עילית של חיל מודיעין.



וינטראוב הוא בוגר התוכנית ללימוד החלל באוניברסיטת החלל הבינלאומית של נאס"א. תוכנית אותה הוא מגדיר כ"אחות המבוגרת של אוניברסיטת סינגולריטי". כיום, הוא עובד כמהנדס מערכת של ננו לוויין בתעשייה האווירית. בימים אלה הוא עובד על עבודת המאסטר שלו באוניברסיטת תל אביב במסגרת התוכנית הבינתחומית למצטיינים. התזה עוסקת בעיבוד אותות בתחום המדעי המוח.



"הכרנו בכנס בנושא חדשנות שנערך בתעשייה האווירית. זה דומה לאירוע כינרנט רק למהנדסים בתעשייה האווירית. שם נפגשנו ואמרנו לנו שכדאי שנכיר. יצא לנו גם להיפגש בעוד כנס אחר שעסק ביצירתיות. שמעתי על התחרות הזאת של גוגל כבר מזמן. זה די מפורסם. לטשתי אליה במשך זמן רב עיניים, אבל לקח זמן למצוא חברים מתאימים", אומר ורטהימר.



אדרי אומר שהוא מאמין שבסופו של דבר הקבוצה כן תצליח לשגר רובוט לירח. "לירח אני מאמין שנגיע. אבל עדיין יש אתגרים נוספים לפתור. אני מאמין שהפתרון הטכנולוגי שבחרנו, ננו לוויין, יגיע לירח. החישובים שיובילו את מערכת הדלק להגיע לירח - יסתדרו. אלה חישובים שנעשו כבר לפני 40 שנה. האתגר הכי גדול יהיה הנחיתה והשידור לארץ. אבל נעבוד שזה יצליח. אני מסיים בחודש הקרוב את התואר שלי. הורדתי כבר קורסים עתידיים. אפנה זמן לנושא הזה. גם יריב ינהג כך, ויונתן רתם את התעשייה האווירית כגוף שתומך בנו", אומר אדרי. ורטהימר מאמין שהשיגור יתבצע בסוף 2012. "אני מאמין שנצליח לתקוע דגל ישראל על הירח".



תחרות ה-google lunar x-prize הינה תחרות עולמית של גוגל שמטרתה לאתגר מדעני חלל
ומהנדסים בכל העולם לפתח יכולות זולות לחקר רובוטי של החלל. בכדי לנצח בתחרות על צוות
במימון פרטי לשגר רובוט לירח, להסיע אותו על פני לפחות 533 מטר ולשדר בחזרה לכדור הארץ
תמונות ווידיאו באיכות גבוהה. הפרס לצוות הראשון שישלים את המשימה הינו 13 מיליון דולר, גובה הפרס השני הינו 5 מיליון דולר. בנוסף, קיימים פרסים נוספים בסך נוסף של 5 מיליון דולר. דולר. עד כה נרשמו יותר מ-13 קבוצות לתחרות שנסגרה בסוף שנת 2010. הפרסים זמינים עד לסוף שנת 2015.



קרן ה-x prize הינה קרן חינוכית ללא מטרות רווח. מטרתה היא ליצור פריצות דרך חדשניות למען
טובת האנושות. ב-2004 תפסה הקרן את תשומת הלב הציבורית כאשר ברט רוטאן, אשר הוביל
קבוצה בשיתוף אחד ממייסדי מיקרוסופט, פול אלן, בנה והטיס את החללית הפרטית המאויישת
הראשונה לחלל. הפרס בתחרות אז עמד על 23 מיליון דולר. מאז, שיגרה הקרן פרס נוסף בסך 23
מיליון דולר בתחום הגנטיקה ואת תחרות הירח של גוגל הנוכחית עם פרסים בשווי 30 מיליון דולר.