>> אש בוערת במצרים, ומשקיעים זרים מממשים אחזקות בישראל מחשש להתערערות מאזן הכוחות במזרח התיכון. פרשנים חוששים מהתחזקות הכוחות האסלאמיים הבדלניים והתרחבות התהום בין מזרח ומערב. מצבה של ישראל במזרח התיכון מעולם לא נראה מבודד כל כך, כשבעלת הברית הגדולה ביותר של ישראל, ארה"ב, נמצאת במגמת דעיכה על הבמה העולמית, ומנהיגיה פוסחים על שני הסעיפים במדיניות החוץ שלהם.
קצת יותר מחצי שנה לאחר שיחסיה של ישראל עם טורקיה, מעצמה אזורית שנשארה חיץ חשוב בין מזרח למערב, הגיעו לשפל חסר תקדים, שמענו מלות עידוד מרשימות דווקא ממוסלמי אזרח טורקיה, מנהל בכיר בחברת היי-טק שעסקיה נטועים עמוק בישראל. "אני מאמין שהשלום יגיע דרך העסקים. ככל שנגביר את היחסים העסקיים בינינו - ובין כל שתי מדינות, סחר הוא לא רק למכור משהו ולקבל כסף - היחסים ישתפרו". הדובר הוא סונר צ'אשור, סגן נשיא בכיר בחברת וריפון האמריקאית, שמנהל את אזור דרום מזרח אירופה, כולל ישראל.
"אחרי שהתחלנו לעבוד עם וריפון והבאתי הרבה לקוחות מטורקיה לישראל, אפשר היה לראות את ההבדל ביחס לישראל לפני ואחרי הביקור", אומר צ'אשור, שיושב במסגרת תפקידו בצומת משולש של תרבויות. הוא מוסלמי יליד טורקיה, שעובד בחברה אמריקאית, ועושה עסקים עם ישראלים.
וריפון היא היצרנית הגדולה בעולם של מסופים לקריאת כרטיסי אשראי. ככזו, היא משרתת מיליארדי אנשים ברחבי העולם, בנקודות מכירה, בקופות רושמות ובנקודות זיהוי עובדים.
צ'אשור התמנה למנהל האזורי של דרום מזרח אירופה, וכל שלוש החטיבות הישראליות של וריפון כפופות לו. הממונה עליו הוא לייזי ינאי, נשיא וריפון ישראל כיום, שגייס אותו לליפמן זמן קצר לפני שנחתמה מכירתה לווריפון. ינאי מספר שההחלטה למנות מנהל טורקי היתה קלה, בזכות כישורי הניהול של צ'אשור.
וריפון רכשה את ליפמן, מתחרה ישראלית מובילה בתחום אמצעי תשלום ממוחשבים - בעיקר פיתוח וייצור מסופים לקריאת כרטיסי אשראי וכרטיסים חכמים, בסוף 2006. באותה עת היה שוויה של וריפון, שנסחרה בניו יורק, כ-2 מיליארד דולר. ליפמן, שנסחרה בבורסת תל אביב, נמכרה תמורת 793 מיליון דולר. מניית וריפון, שנהפכה ליצרנית מסופי כרטיסי האשראי הגדולה בעולם, נסקה בשנים שאחרי כן, מכ-30 דולר בעת השלמת העסקה ל-48 דולר בנובמבר 2007. המניה קרסה בסוף 2007 בשל בעיות בדיווח החשבונאי, אך נקודת השפל שלה נרשמה שנה לאחר כן, בדצמבר 2008, בשיא משבר האשראי שפגע בלקוחותיה הגדולים - הבנקים.
מאז דצמבר 2008 התאוששה המניה והכפילה את שוויה ביותר מפי 10. השווי הנוכחי של וריפון הוא 3.5 מיליארד דולר - עלייה של 25% לעומת השווי בעת המיזוג. וריפון הרחיבה את השקעתה במו"פ בישראל לאחר רכישת ליפמן. ב-2008 רכשה וריפון בישראל את חברת גזית, המתמחה בקופות רושמות חכמות, תמורת סכום המוערך ב-50 מיליון שקל. רכישות אלה, ופעילות המחקר הנרחבת של וריפון בישראל הפכו את צ'אשור לנוסע מתמיד לישראל.
צ'אשור סבור שיש יתרונות רבים בהיותו טורקי בעבודה מול ישראלים. "בעבודה בחברות רב-לאומיות תמיד עובדים וכפופים לאנשים ממדינות אחרות. אני חושב שבמונחי תרבות וקשרים, ישראל היא אחת המדינות הקרובות ביותר לטורקים. אפילו שמך - דפנה - הוא אחד השמות הנפוצים בטורקיה. יש לנו היסטוריה משותפת. יש לנו הרבה קווי דמיון ודברים משותפים. מבחינה תרבותית, ישראל היא המדינה שהכי קל לנו להיות בקשר איתה.
"מבחינה עסקית, בייחוד בתעשיית ה-it, יש לנו הרבה דברים ללמוד מישראל. ליפמן היתה אחד הכוכבים העולים בתעשיית התשלומים, והיא נרכשה על ידי וריפון. כיום, חלק גדול מהצוות הבכיר של ליפמן נמצא בתפקידי מפתח בווריפון. מבחינת ידע עסקי ומומחיות טכנולוגית, הצוות הישראלי מתקדם מאוד ביחס לתעשייה בידע שלו. בתקופה שלפני שליפמן נרכשה, טורקיה היתה אחד השווקים הכי טובים שלה, עם צמיחה מהירה. זו גם תוצאה של דמיון בתרבות העסקית".
הקשרים הפוליטיים בין ישראל לטורקיה הידרדרו בשנים האחרונות, והגיעו לשפל בתקרית הספינה הטורקית שניסתה לפרוץ את הסגר על עזה. מטבע הדברים, ניתן היה להניח שתהיה לכך השפעה על היחסים העסקיים, אך צ'אשור מפריך את ההנחה.
"בעסקים אין השפעה. הבנקים מחפשים קשרים לטווח ארוך, שותפויות לטווח ארוך. שינויים פוליטיים יומיומיים לא מעניינים אותם. מי שמכיר את הישראלים מבין זאת בקלות. יום לאחר משבר הספינה הגעתי לכאן ללא חששות. הדברים האלה קורים בחזית הפוליטית ולא בחזית הכלכלית.
"אם תשאלי טורקי מהרחוב אותה שאלה, התשובה לא תהיה פשוטה. מהזווית העסקית יש יותר הבנה בין שתי המדינות. לכן המטרה שלנו צריכה להיות להגדיל את מחזור הסחר ומחזור העסקים בין שתי המדינות. הבעיות ברמה הממשלתית אינן בעלות השפעה ישירה על העסקים היומיומיים. במגזר הפרטי לא ניכרת השפעה.
המהנדסים הישראלים לא יאבדו את היתרון התחרותי
"הישראלים והטורקים בחברה שלי עובדים יחד בתיאום מצוין. אני כפוף ללייזי ינאי הישראלי. מנהלי החטיבות בישראל כפופים לי. החשב יושב באיסטנבול וצוות המימון בישראל כפוף לו. מנהלי משאבי האנוש כפופים לצוותים בישראל. אין הבדל בין רמת גן, ראש העין ואיסטנבול מבחינה זו".
כמו "ניו יורק טיימס" ו"לונלי פלאנט", צ'אשור מוקסם מתל אביב וחושב שתיירות והסברה יכולים לשפר את מצבה בעולם. "יש לכם בעיית תדמית. מי שלא היה בתל אביב חושב על פצצות. אך היא אחת הערים הכי בטוחות שאני מכיר. יש פה פחות שוטרים וחיילים מבטורקיה, ואפילו מביוון. אנשים חושבים שירושלים היא מקום שנלחמים בו ברחובות. זה לא קורה. זה מקום קדוש", הוא אומר.
"העסקים הם גורם קריטי לחשיפת מדינתכם לעולם. ככל שיהיו לכם עסקים בעולם וככל שיהיו פה יותר תיירים, העולם יידע יותר על התרבות שלכם - תרבות ים-תיכונית שלא שונה מאחרות.
דיברת על היתרון שיש לישראלים בהיי-טק ובעסקים. מהם הדברים שבעיניך יוצרים את היתרון הזה?
"אתם חייבים להילחם על שלכם. ההיסטוריה של ישראל מוכיחה זאת. יש לכם רוח לחימה. זו הסיבה להצלחתכם בארצי. אצלנו הילדים לא הולכים לצבא, מטיילים בעולם, לומדים ויוצאים לחיים בגיל 25-27. זה ייחודי לישראל".
מחקר חדש טוען שמהנדסים ישראלים מאבדים את היתרון התחרותי שיש להם מול מהנדסים מהמערב וגם מסין ומהודו. אתה חושב שזה יכול לקרות?
"בתעשייה שלי - לא. לדוגמה, אחרי שווריפון קנתה את ליפמן, היא החזיקה את רוב המהנדסים הישראלים בחברה. חלק גדול מפיתוח המוצרים של החברה נעשה בישראל, מרכז המחקר נמצא בישראל. אני לא חושב שאפשר להחליף אותם במהנדסים מדרום אירופה או ממזרח אירופה - או מהודו".
להפיל את האימפריות והמשפחות
הפגישה עם צ'אשור נערכה ביום חמישי האחרון, בשעה שבה המהומות במצרים החלו להתלקח. כבן למדינה שבה התבצעו הפיכות רבות ונאבקה קשות להגיע לדמוקרטיה, האם צ'אשור חושב שמהפכת היסמין בתוניסיה וזו המתחוללת עדיין במצרים ישנו את מאזן הכוחות במזרח התיכון?
"אם האש שבוערת תמשיך ולא תשכך, אז כן - מאזן הכוחות במזרח התיכון ישתנה. האש שבוערת בתוניסיה יכולה להתפשט למדינות אחרות. לדעתי זה חיוני. איני יכול לתאר לעצמי מדינה (כמו מצרים, ד"מ) שמנוהלת על ידי משפחה אחת במשך 30-35 שנה, עם העברת שלטון מאב לבן. זה לא מתאים למאה ה-21. אולי לעבר, כמו בתקופת העות'ומנים. אבל צריך להתרחק מימי האימפריות".
מפלגת השלטון בטורקיה פועלת כבר כמה שנים כדי לשבור את המונופולים המשפחתיים הגדולים: משפחות כמו דואן וקוץ', שמרכזות בידיהן חלק נכבד מעולם העסקים של טורקיה. מפלגתו של ראש הממשלה רג'פ טייפ ארדואן הכריזה מלחמה נגד משפחת דואן, ששולטת בכמה אמצעי מדיה גדולים במדינה, והאשימה אותה בעבירות מס. האם אתה מצדד במלחמה נגד הריכוזיות?
"אישית, אני חושב שזה טוב לחברה הטורקית. שני צדי הנהר ירוקים ומלבלבים. אם מחלקים את זרימת המים, ארבעה צדדים מלבלבים, וכך הלאה. הייתי רוצה לראות במקום חמש משפחות גדולות 25 משפחות, או 125 משפחות או 25 אלף משפחות. אנשים ייהנו מזה. וזה נכון בכל מקום - אם נסתכל על הכלכלה העולמית".
לפני שהצטרפת לווריפון עבדת בחברה טורקית בשם טכנולוג'י, והקמת חברה בשם פלאנט שהתמחתה בתחום התשלומים. האם השלטון בטורקיה פועל לעודד יזמות מסוג זה, לעודד פיתוח תעשיית היי-טק כפי שנעשה בישראל?
"בטורקיה ההשקעה הזו לא מתבצעת. לממשלה יש אג'נדה אחרת. למזלם הכלכלה במצב טוב, והציבור תומך בממשלה כל עוד יש כסף והכלכלה מצליחה. אך עתיד המדינה תלוי בהשקעות שעושים כיום בחינוך, ובטורקיה אין מגמה כזו. הממשלה משקיעה בהווה. יש לנו מותרות בכך שאנו נפרדים מאירופה ומבודדים מהמשבר".
זה לא ממש זמן טוב להיות חלק מגוש היורו או האיחוד האירופי. האם אתה חושב שטורקיה תהיה מוכנה בעתיד הנראה לעין לקבלה לאיחוד?
"אני לא חושב שטורקיה תצליח להיכנס לאיחוד האירופי - לחלוטין לא. הם מחזיקים אותנו ליד הדלת, הם לא רוצים שנלך. כמו חבר שלא רוצה להתחתן עם החברה שלו, אבל לא רוצה שהיא תלך ותמצא גבר אחר.
"הציבור הטורקי כבר לא מעוניין כל כך להצטרף לאיחוד - 70% מתנגדים כיום. מה שחשוב לנו הוא להגיע לרמה של מדינות האיחוד מבחינת ההשכלה, הכלכלה והחוקים. אנו רוצים להיות כמוהם, אבל לא אתם. יכול להיות שעוד חמש שנים הם יבקשו מאתנו להצטרף, ונגיד לא. הם שברו את רוחנו, אבל הם צריכים אותנו יותר משאנו צריכים אותם".
"יש שינוי גדול במבנה הפוליטי של טורקיה. מפלגת akp (מפלגת הצדק והפיתוח בראשות ארדואן) בשלטון כבר שמונה שנים וכנראה שתהיה עוד כמה שנים. כוחה הגדול של של הממשלה הנוכחית חוסם אותנו מלהתבונן קדימה. נוצרה מונוקרטיה מפלגתית. הם משנים חוקים ואת מערכת המשפט, וכעת גם את המערכת הצבאית. אני לא קובע אם זה רע או טוב, אבל אין איזון. אני לא רוצה שנהיה כמו בישראל, שבה יש קולות רבים מדי שיוצרים בלאגן גדול".
"המהומות במצרים מוכיחות: זמנן של האימפריות חלף"
מאת דפנה מאור
1.2.2011 / 7:02