בתחילת 2010 התעוררה בהלה בקרב עשרות אנשי עסקים ישראלים שפועלים בסין. הנספח המסחרי ברפובליקה העממית, עודד ארבל, עזב את תפקידו, ומינוי המועמדת החדשה להחליפו התעכב בגלל נסיבות אישיות. אנשי העסקים, שרגילים היו לעבוד באופן צמוד עם הנספח המסחרי הקודם, פנו למשרד התמ"ת בבקשה להסדיר את העניין בדחיפות. כדי להרגיע את החששות, ובגלל החשיבות של סין לסחר החוץ של ישראל, שיגר המשרד במהרה נספח זמני, חובב רף, שנהפך ברבות הזמן לנספח הקבוע. הסיפור הזה לא היה מעניין כל כך אלמלא היה חושף תחום שנמצא, בדרך כלל, מחוץ לאור הזרקורים. בשעה שנציגי משרד החוץ והסגל הדיפלומטי שלו זוכים לאזכורים רבים בתקשורת, פעילותה של הנציגות המסחרית נחשף פחות. זאת על אף שמדינת ישראל מוציאה מדי שנה מאות אלפי דולרים על החזקה של כל אחת מ-37 הנספחויות המסחריות שלה בחו"ל, הפרושות על פני הגלובוס: החל באירופה, בערים כמו בריסל, וינה וז'נווה, וכלה במרכזים מסחריים מרוחקים יותר במדינות דרום אמריקה ואסיה.
עבור מי שמכירים את יתרונותיו, תפקיד של נספח מסחרי הוא יעד נחשק, ובצדק. הנספחים זוכים ליצור קשרים עסקיים ענפים בתקופת כהונתם ולא פעם עושים שימוש בתפקיד כמקפצה להמשך הקריירה. עם קבוצה זו של אנשי עסקים ודמויות מפתח בעולם הכלכלה שהחלו את דרכם כנספחים מסחריים נמנים רונית קן, הממונה על ההגבלים העסקיים; יורם זיו, לשעבר נשיא ומנכ"ל כימיקלים לישראל; ומומי שלו, לשעבר סמנכ"ל אמפל. לפי בועז הירש, מנהל מינהל סחר חוץ ולשעבר הנספח המסחרי בבריסל, לאורך זמן יותר מ-50% מהנספחים המסחריים עוזבים לתפקידים במגזר הפרטי.
תהליך ההכשרה לתפקיד אינו פשוט: כ-900 איש מגישים מועמדות עם פתיחתו של תהליך הקבלה מדי שנתיים, ועוברים סינון קפדני. רק 12 מהם מתקבלים לקורס, שנערך בתנאי פנימייה במשך שלושה חודשים, ולאחריו עליהם לעבור תקופת הכשרה של 18 חודשים לפחות במשרד התמ"ת. ומה קורה לאחר היציאה לשליחות? הנספחים המסחריים פועלים כדי לסייע ליצואן הישראלי הבודד להרחיב את היקף עסקיו מעבר לים, ומשתפים פעולה עם כלל הגופים הפועלים לקידום סחר החוץ - כמו מכון היצוא, התאחדות התעשיינים, לשכות מסחר דו-לאומיות ומשרדי הממשלה. עד כמה מצליחים הנספחים במשימתם? נתנו לארבעה נספחים מסחריים לספר על פועלם ועל התרומה לאנשי העסקים הישראלים.
יריב בכר, שיקגו:
למכור מים לאמריקאים
רק לפני ארבעה חודשים ארזו יריב בכר, הנספח המסחרי הטרי של משרד התמ"ת בשיקגו, ורעייתו את חפציהם, עלו עם שלוש בנותיהם הצעירות על טיסה - והמריאו אל עבר חייהם החדשים בארה"ב. עבור בכר, מדובר בשליחות דיפלומטית ראשונה בחו"ל: לפני כן עבד כשמונה שנים בתפקידים שונים בצ'ק פוינט - בתפקידו האחרון היה מנהל צוות האשראי והגבייה בחברה - עד שהבשילה בלבו ההחלטה לבצע שינוי בחייו המקצועיים. "אשתי ראתה מודעה שקורס צוערים של משרד התמ"ת עומד להיפתח", הוא משחזר, "ולמרות הזוהר שנקשר לצ'ק פוינט, חיפשתי משהו רחב יותר, עם תרומה שהיא מעבר לפעילות של חברה פרטית. משרד התמ"ת נשמע לי כמו מקום מעניין".
לאחר הקורס הוצב בכר כעוזר לסמנכ"ל סחר חוץ במשך שנתיים, עבד בצמוד לבועז הירש, וכן היה חבר בוועדת תוכנית "200 פי 2", שנועדה לסייע ליצואנים בעלי משאבים מוגבלים בפריפריה להגדיל את היקף היצוא שלהם על ידי פיתוח תוכנית עסקית לשלוש שנים. לאחר שנתיים בתפקיד התמודד בכר על השליחות לשיקגו - וזכה בה.
שבועיים לאחר שנחת ב"עיר הרוחות", נשלח בכר לכנס של התמ"ת שנערך באומהה, נברסקה. "ישבתי בערך רבע שעה עם וורן באפט", הוא נזכר, "ויחד עם עוד בכירים במשרד דיברנו על התחזיות שלו לכלכלת העולם. הוא אמר לנו 'אם אתה רוצה לחפש נפט, תוותר על ישראל, אבל אם אתה רוצה למצוא מוחות - תעצור שם'". כיום יש למשרד התמ"ת חמישה נספחים מסחריים בארה"ב, ונספח אחד בקנדה. בעוד יעדים כמו וושינגטון וניו יורק נחשבים לאטרקטיביים במיוחד, שיקגו אינה נחשבת באותה מידה.
מדוע יש צורך בנציגות בשיקגו?
"השאלה היא הפוכה - למה חברות ישראליות לא פועלות יותר בשיקגו. כיום רוב החברות הישראליות פועלות בחוף המזרחי והמערבי של ארה"ב, מבלי לדעת ששיקגו היא העיר עם הכלכלה השלישית בגודלה בארה"ב, ועם בורסת הסחורות והנגזרות שהופכת אותה למרכז הפיננסי השני בגודלו במדינה".
מה יכולה שיקגו להציע לישראל מבחינת הסחר בין המדינות?
"נושא הפארמה חזק מאוד בשיקגו. חברות תרופות גדולות עובדות בעיר, והנספחות גם פעילה מאוד בתחום המים. זה אמנם נשמע כאילו אנחנו מוכרים קרח לאסקימוסים, אם מביאים בחשבון את העובדה שאגם מישיגן, יחד עם קבוצה של ארבעה אגמים נוספים, מספק 20% ממי השתייה בעולם. אבל דווקא אנחנו, שמגיעים מהמדבר, מוכרים לאמריקאים טכנולוגיות שנוגעות לניהול ולאבטחת מים, לטיפול בשפכים ולמיחזור. יש כאן גם עניין בחברות ביו-טכנולוגיה ותקשורת ישראליות".
אילו הישגים אתה רושם לזכותך?
"מינהל סחר חוץ בשיתוף עם מכון היצוא ערכו פעילות משותפת בתערוכת המזון הגדולה בפאריס, והקימו ביתן עבור חברות ישראליות. הבאנו שש חברות מזון מובילות משיקגו לביקור בביתן וערכנו לנציגים שלהם פגישות מסודרות עם הנציגים הישראלים, וכבר יש פעילויות המשך. זיהינו גם פוטנציאל חשוב בכנס הרדיולוגים הגדול שנערך בשיקגו, ערכנו סמינר מחוץ לתערוכה עבור חברות ישראליות ויצרנו קשר בין הישראלים לנציגים אמריקאים בולטים בפאנל שקיימנו ובפגישות אחד על אחד".
מהן התוכניות לעתיד?
"זיהינו שבוויסקונסין, במישיגן ובמינסוטה יש תעשיית חלב גדולה וחזקה. לישראל יש טכנולוגיות רבות שאנחנו יכולים להציע להן ואני מקווה ליצור גם שם קשרים טובים וחדשים".
דורון אברהמי, טורקיה:
"עלייה של 30% בפעילות הסחר"
דורון אברהמי יצא לשליחותו כנספח המסחרי של משרד התמ"ת בטורקיה באוגוסט 2007. היתה זו כבר שליחותו השלישית, לאחר שכיהן כנספח המסחרי של ישראל באתונה ובקליפורניה. "מטבע הדברים אתה פחות מתרגש מהשינוי הגדול בפעם השלישית, אבל כמובן שיש הרבה פרפרים בבטן. אשתי היתה בהריון כשנסענו, וידענו שהילד הראשון שלנו עומד להיוולד בטורקיה".
בתקופה שבה החל את תפקידו היתה מערכת היחסים בין ישראל לרפובליקה הטורקית שונה בתכלית ממצב הדברים כיום. "בנובמבר, שלושה חודשים אחרי שנכנסתי לתפקיד, הגיע נשיא המדינה שמעון פרס לביקור. הוא התקבל יפה מאוד על ידי המארחים הטורקים ועל ידי ראש הממשלה רג'פ טייפ ארדואן שערך עבורו ארוחת ערב חגיגית", הוא נזכר, "זאת היתה תקופה מבטיחה". המשבר הראשון שאותו חווה מקרוב בטורקיה התרחש בזמן מבצע עופרת יצוקה. "כבר במהלך המבצע התקיימו הפגנות ועצרות בנוגע לישראל. בכל ברחבי איסטנבול נתלו פוסטרים שעליהם נכתב 'לא תרצח' ליד תמונה של נעל של ילד מגואלת בדם. כלי התקשורת הטורקיים היו באופן מובהק נגד ישראל".
מה היה מצב הדברים לפני המבצע בעזה?
"הקו האנטי-ישראלי בטורקיה הוא לא דבר חדש. טורקיה מעולם לא צידדה בעמדות ישראל בנוגע לקונפליקט הפלסטיני-ישראלי".
היתה אווירה של פחד?
"היה פחות נעים להגיד שאתה ישראלי. אתה לא הולך לתוך ההמון המפגין, אבל הטורקים הם עם מאוד מנומס ואדיב והם לא יחפשו איך להתעמת איתך".
לאחר עופרת יצוקה ידעו שתי המדינות משברים נוספים: פרשיית הספה הנמוכה שעליה הושב שגריר טורקיה בישראל, אחמט אוגוז צ'ליקול, בפגישתו עם סגן שר החוץ הישראלי, דני אילון; התקרית בדאבוס בין פרס לארדואן; עליית סדרת הטלוויזיה הטורקית "עמק הזאבים" שהציגה ישראלים באופן ביקורתי; ותקרית המשט לעזה, שדירדרה את היחסים בין המדינות לשפל חדש.
כיצד התמודדת עם העמיתים הטורקים?
"כנציג ישראלי רשמי, אתה לא יכול לבוא עם קו אישי פרטי שלי, ולכן ציידו אותנו בכלים ובתכנים שיסבירו את עמדת ישראל. הטורקים שהיינו עמם במגע לא הביכו אותנו בשאלות על מה שקורה בישראל ולא יצרו עימות. בפגישות עם אנשי עסקים טורקים, הפן המדיני-פוליטי הוא לא מוקד העניין. שמים אותו בצד".
כיצד השפיעו המשברים על הפעילות העסקית?
"לא יכולנו להיכנס בדלתות מסוימות בממשל המרכזי או המקומי. הזמנו, למשל, מנהלי מחלקות מים להשתתף בתערוכת מים בישראל, ואף שהם הביעו עניין מקצועי רב בתחום, הם קיבלו הוראה לא להגיע".
מה בנוגע לחברות פרטיות?
"עליהן המצב השפיע פחות, אם כי נוצרה אווירה שאינה אופטימלית לעשיית עסקים. חברות ישראליות נרתעו מלהגיע לאיסטנבול, בעיקר לאחר שפורסמה הוראת אזהרה של המטה ללוחמה בטרור".
מה מצב העניינים כיום מבחינת הסחר?
"לאט לאט הפרטנרים העסקיים חזרו לבקר זה את זה, אבל המצב עדיין לא אידיאלי, מאחר שחברות טורקיות וישראליות חדשות מהססות להשקיע. נתוני הסחר, לעומת זאת, עלו. חברות שכבר היו בקשר עסקי עם טורקיה הגדילו את נפח הפעילות שלהן, ויש עלייה של 30% בסחר בין המדינות".
איך אתה מסביר את זה?
"הן טורקיה והן ישראל יצאו יחסית מהר מהמשבר העולמי. בנוסף, יותר ויותר חברות רב לאומיות אחראיות על הסחר בין המדינות. רנו, למשל, מייצאת לישראל מכונית טורקית, ואילו חברת ג'נרל אלקטריק מייצאת ציוד רפואי מישראל לטורקיה, כך שציבור שמעוניין להחרים יתקשה בכך. זה אולי היתרון הגדול של המשק הישראלי, שנפתח בשנים האחרונות להשקעות של חברות רב-לאומיות".
בביקורו האחרון בישראל ראה אברהמי פרסום חוצות למסטיק טריידנט, מוצר גלובלי של חברת קדברי, שמיוצר בטורקיה. "אם יש יצוא מטורקיה לישראל, הוא יטיב עם השוק הטורקי, אבל אף אחד בישראל לא מקשר את המסטיק לטורקיה כי המותג אינו טורקי. אנחנו חיים בכפר גלובלי ויש לכך גם הרבה יתרונות".
עד כמה חשוב הסחר עם טורקיה עבורנו?
"הכלכלה הטורקית חזקה מאוד. היא הכלכלה ה-15 בגודלה בעולם ונמנית עם עשרת שוקי היצוא הגדולים שלנו. ישראל היא בין המקום ה-15 ל-20 מבחינת היבוא הטורקי לכאן".
ישראל מייצאת לטורקיה כימיקלים, מוצרים לחקלאות ומערכות אלקטרוניקה. יצוא הכימיקלים מישראל לטורקיה נהנה מהקרבה הגיאוגרפית בין המדינות. אברהמי מגלה כי שינוע מוצרים כימיקליים מחיפה לערי החוף של טורקיה זול יותר מהובלה יבשתית מאיסטנבול לאותן ערים, בעיקר לאחר שמחירי ההובלה הימית ירדו בשיעור ניכר בשנתיים האחרונות. "טורקיה היא הרחבה של השוק הישראלי", הוא אומר, "יש חברות ישראליות מובילות שהשקיעו בשוק הטורקי כדי להרחיב את השוק המקומי שלהן, כגון חוגלה, בנק הפועלים, טבע, נטפים ואחרות. טורקיה מייצאת לישראל בעיקר מכוניות, טקסטיל ומתכות. היא נהפכה למעצמת רכב עולמית וכמעט כל היצרניות הגדולות מייצרות שם. אפילו המכונית החשמלית של בטר פלייס תיוצר בטורקיה".
האם הסיוע שהעניקה טורקיה לישראל באסון הכרמל היטיב עם היחסים הכלכליים?
"במשך תקופה ארוכה לא היתה הידברות בין הגופים הרשמיים של ישראל וטורקיה, וגם אם היתה - לא שמעו עליה. בעקבות המחווה של הטורקים שמענו שיש כמה ערוצים שנפתחו".
אתה נהנה מהחיים באיסטנבול?
"באיסטנבול יש כמות עצומה של מסעדות והשירות ידוע באיכותו. עבור תיירים היא מומלצת מאוד, אבל לא קל לחיות בה. היא מאוד צפופה, קצת מזוהמת והתשתיות להולכי הרגל אינן מהמשופרות שיש, אפילו באזורים הטובים".
ליאת שחם, מקסיקו:
"הקשר האישי חשוב מאוד"
ליאת שחם, 33, בחרה לנסוע בגפה בשליחות משרד התמ"ת למקסיקו סיטי. יש לה הרבה מה לומר על המנטליות המקומית. "תופתע לדעת שהמקסיקנים לא כל כך מצ'ואיסטים כמו שחושבים שהם", אומרת שחם, "יש נשים רבות בעמדות מפתח במדינה, הן בפוליטיקה והן במגזר העסקי. אחראית הרכש של טלמקס (חברת טלקום שהופרטה ב-1990, א"ח), שבראשה עומד קרלוס סלים, אחד האנשים העשירים בעולם, היא אשה. יש שרות רבות בממשלה, בוודאי שלא פחות מאשר בישראל. העובדה שאני דיפלומטית שמקרינה ביטחון עצמי רק מסייעת בהשגת היעדים. מעולם לא נתקלתי בהערה שוביניסטית, וניכר כי המקסיקנים מעניקים כבוד לכל גורם דיפלומטי".
לפני שהגיעה לתפקידה הנוכחי, עסקה שחם במשך שבע שנים בשיווק בתי הוצאה לאור לתערוכות בתחומי התעשייה, והיתה אחראית על תחום הביטחון והתעשייה הביטחונית. לאחר מכן עבדה במטה לקידום השקעות במשרד התמ"ת, והיתה אחראית על תקשורת שיווקית. "עיניין אותי לקדם השקעות בישראל ואת מיתוגה של ישראל כמובילה במגזרים רבים כמו התקשורת, התפלת המים וההיי-טק", מסבירה שחם. לדבריה, הבחירה במקסיקו נבעה מכך שההזדמנויות העסקיות בה לא נחקרו מספיק, דבר שמאפשר לה לתרום יותר למערכת. "אחד השיקולים העיקריים שלי בבחירת התפקיד היה הרצון לתרום למשהו, מעבר לעצמי", היא מכריזה.
נתוני הסחר של ישראל ומקסיקו לא מחולקים לפי מגזרים, אלא לפי סוגי חומרים, מסבירה שחם. כך למשל, מבחינים בין כימיקלים לבין מוצרי גומי וכך הלאה. אחד התחומים הראשונים שאותו זיהתה כבעל פוטנציאל לסחר בין המדינות הוא תחום ההשקיה והדשנים. "גם תחום המים חזק כיום במקסיקו, והוא טומן בחובו הזדמנויות רבות. בשנים האחרונות עברו כמה רפורמות חשובות בתחום במקסיקו. בעבר לא היה הכרח לטפל במי הביוב, ואנשים היו מזרימים את הביוב שלהם לנהרות. כיום 112 מיליון איש חייבים לטפל בשפכים שלהם".
שחם מזכירה שוב את קרלוס סלים, איל ההון המקסיקני, כשהיא מדברת על שוק התקשורת המקומי ועל האפשרויות הגלומות בו עבור ישראלים. "סלים עשה את הונו משוק התקשורת בדרום אמריקה. כיום מתרחשות במקסיקו רפורמות שנועדו לפתוח את השוק לשחקנים נוספים, ומתבצעת רגולציה שמעודדת תחרות והקמת עוד רשתות. הדרישות עולות, כמו הרחבת רוחב הפס של האינטרנט. בנוסף, כל הזמן יוצאים מכרזים חדשים". תחום חדש ששחם מנסה לקדם הוא הבנייה הירוקה למגורים, בעקבות סובסידיה חדשה לקבלנים במדינה, שנועדה לעודד חיסכון במים ובחשמל.
איך מתנהלת העבודה שלך?
"חצי מהעשייה היא פעילות יזומה וחצי ממנה נובעת מצרכים הדורשים תגובה. חברות ישראליות רבות פונות אלינו כי הן רוצות להיכנס לשוק המקומי, ומבקשות שנעזור להן עם מידע בנושאים מגוונים כמו ענייני רגולציה ובעיות במכס. כמובן שיש שמחפשים שותפים עסקיים פוטנציאלים. גם אנחנו מזהים רעיונות לשיתופי פעולה, יוצרים קשרים ומנסים ליצור סביבת עבודה פורה, באמצעות אירועים יעודיים. המטרה היא ששני הצדדים יוכלו להיפגש".
אילו דברים חשוב שיידע איש העסקים שרוצה לעבוד עם מקסיקנים?
"חשוב שיכיר את הניואנסים. הרבה פעמים אתה חושב שהצלחת ליצור עמם קשר, אבל בסופו של דבר לא יוצא כלום, מאחר שהמקסיקאים הם טקסיים מאוד. הם ילחצו את היד, יגידו כן לכל דבר, גם אם הם מעדיפים להגיד לא. הם צריכים שמישהו יחמיא להם, ולכן חשובה מאוד נוכחות מקומית".
גם סוגיית ההתכתבות במייל מתנהלת במקסיקו, לדברי שחם, באופן קצת שונה. "מנהלים ואנשי עסקים לרוב לא ייתנו את המייל האישי, ואם תשלח מייל למזכירה היא לא תמיד תבין שזה חשוב", מסבירה שחם. "לכן חשוב מאוד הקשר האישי. צריך להרים טלפונים ולדחוף כל הזמן".
שחם מתגוררת בשכונת קונדסה, אותה היא מגדירה "תל-אביבית מאוד", וכבר הצליחה למצוא חברים מקומיים וישראלים שמתגוררים בעיר. כשהיא נשאלת על האוכל המקומי, משיבה שחם: "או שאתה אוהב אותו או שאתה שונא אותו, בעיקר כי הוא מכיל הרבה שעועית חריפה. יש בשר טוב, ואני מאוד אוהבת סטייק צ'רה. בנוסף יצא לי לטייל הרבה בכפרים וזאת חוויה מדהימה בזכות עצמה".
אור פרל, דרום אפריקה:
"חייבים לבחור את השותף הנכון"
בזמן שעיני רוב הנציגים הישראלים נשואות אל הכלכלות המפותחות של מערב אירופה וארה"ב ואל הפוטנציאל העסקי הגלום בהן, אור פרל בחר להפנות את מבטו דווקא ליבשת נחשלת - אפריקה. ניכר כי פרל, שהוצב ביוהנסבורג שבדרום אפריקה בספטמבר 2008 לאחר שזכה במכרז, נלהב משליחותו ומהאתגרים הרבים שהיא מציבה בפניו. "אני מאמין בערך המוסף שאנחנו יכולים להעניק ליצואנים במדינות מתפתחות בעולם השלישי", הוא מסביר, "היצואן הישראלי אינו יודע כיצד להתנהל באפריקה באופן טוב כל כך, כך שהתפקיד שלנו נהפך למרכזי הרבה יותר". מעבר לפרטי התקשורת של שותפים עסקיים פוטנציאלים, מעניקים פרל וצוותו לאנשי העסקים הישראלים תובנות חשובות על התרבות העסקית המקומית וכן כלים להתמודדות עם החברות הדרום-אפריקאיות.
אילו טיפים פרקטיים אתה נותן ליצואנים?
"חשוב לדעת שבדרום אפריקה יש אפליה מתקנת לשחורים. אם רוצים לעשות עסקים עם החברות הגדולות, חשוב להבין את הרגולציה ולמצוא שותף מתאים שעומד בתנאי הסף של שילוב שחורים. יש מדד חברות, הכולל בין השאר בדיקה של היקף הבעלות בידי שחורים, מספר המנהלים השחורים, השקעה בכוח אדם שחור ותרומה לקהילה. אם חברה ישראלית לא בוחרת את השותף הנכון - היא תתקשה לזכות במכרזים".
מהם הבדלי המנטליות בין הישראלים לדרום-אפריקאים?
"דרום-אפריקאי לעולם לא יגיד לך לא, ורק בפעם החמישית שתתקשר תבין שהוא לא באמת מעוניין. גם השימוש בטכנולוגיה נעשה באופן שונה: פעמים רבות חברות ישראליות שחיברתי לחברות דרום-אפריקאיות מתלוננות על כך שהן שולחות מייל ולא זוכות למענה - מבלי להבין את הסיבה לכך. מיילים נתפשים לעתים כספאם".
בדומה לנספחים מסחריים אחרים, גם פרל נמצא באמצע שנות ה-30 לחייו. "הרבה אנשים מופתעים מכך שרובנו אנשים צעירים", הוא צוחק, "אנחנו יחידה מאוד צעירה, דינאמית ותוססת, וממוצע הגילים של מסיימי הקורס הוא 28, כך שאנחנו יוצאים לשליחות בגיל צעיר יחסית".
דרום אפריקה היא כיום שילוב מעניין של מדינת עולם ראשון ועולם שלישי: בזמן שחלק מהתשתיות הן של עולם ראשון, מרבית האוכלוסיה נמצאת מתחת לקו העוני. 16 שנה לאחר סיומו של משטר האפרטהייד, במדינה שבה 90% מהתושבים הם שחורים, מתגוררים רבים בעיירות פחונים, ול-48% מהאוכלוסיה אין מים זורמים בבית. בכל זאת, דרום אפריקה נמצאת בתנופת בנייה ופיתוח, מה שעשוי לקרוץ לישראלים רבים. "אנחנו מנסים לתרגם את המציאות לצרכים ולאתגרים של היצואן הישראלי", מסביר פרל, "רק כיום מקימים כאן את התשתיות שיש בישראל ובמדינות מערביות כבר שנים, וישראל נתפשת כמצטיינת וכמובילה בתחום המים, האנרגיה, התקשורת והחקלאות. הממשלה הדרום-אפריקאית החליטה להעניק מענק בחשבון החשמל לכל מי שישים דוד שמש על ביתו, ולשכת המסחר הצליחה לשכנע את מקבלי ההחלטות בממשל כי גובה המענק ייקבע לפי יעילות הטכנולוגיה. זה העניק לנו יתרון ענק, כי הטכנולוגיה הישראלית היא היעילה בעולם.
"ממשלת דרום אפריקה ביקשה ממני לשאת הרצאה מול אנשי משרד האנרגיה ונציגים של תעשיית דודי השמש, בסמינר לקראת עיצוב המדיניות החדשה של המדינה בנוגע לדודי שמש. חברות פרטיות רבות במדינה מחפשות כיום דרכים לחסוך בעלויות אנרגיה ומים, עם עליית מחירי המים והחשמל. חברת סאב מילר - חברה עולמית לייצור בירה, שהוקמה בדרום אפריקה - כבר סגרה עסקה, שנעשתה בתיווך הנספחות, עם חברה ישראלית שמתמחה בתחום הטיפול במי שפכים".
צורך נוסף שאובחן על ידי הנספח היה טיפול בזיהום מים במכרות. "אירגנו משלחת של 16 חברות ישראליות וחיברנו אותן לחברות כרייה דרום-אפריקאיות", מוסיף פרל. "בשנים האחרונות נוצר מעמד ביניים גדול של שחורים, אך במדינה לא השכילו לבנות תחנות חשמל גדולות בעבר. הממשלה יורה כיום לכל הכיוונים, ובונה תחנות כוח פחמיות, תחנות מאנרגיה בסולרית ורוח ועוד תחנות גרעיניות. יש לנו פתרונות שלמים בעניין".
רבים מתלוננים על שחיתות שלטונית וכלכלית במדינות אפריקאיות. איפה עומדת דרום אפריקה בהקשר זה?
"לצערי, יש לא מעט שחיתות ותרבות של מתן שוחד. אבל אני לא מציע לאף יצואן ישראלי לנקוט בשיטה הזו".
למרות השינויים שחלים במדינה בשנים האחרונות, האוכלוסיה הלבנה עדיין חיה בשכונות סגורות. "בהתחלה היה לי מאוד קשה עם זה", מודה פרל, ומציין נתון מעניין: ברוב בנייני המשרדים והממשלה אין כניסות להולכי רגל מהרחוב, והכניסה נעשית במכונית או דרך החניון, בזמן שרוב האוכלוסיה השחורה מתניידת ברגל.
"אחד הדברים שהפתיעו אותי היתה העובדה שאנשים לא מסתובבים כאן בלילה", מסביר פרל. "יוצאים בערב לקניונים, אבל יש מעט מאוד מקומות בעיר שמבלים בהם, כמו מסעדות". לאור זאת, חלק מהשירות שמעניקה לשכתו של פרל כולל מתן מידע לישראלים בנוגע לאופן שבו יש להתנייד במדינה, כיצד לבחור מלון במיקום בטוח ובאילו איזורים אפשר להתהלך בביטחון יחסי. "אני מגיע ממדינה שבה שאתה יכול להתהלך בחופשיות באמצע הלילה, ואילו כאן חלק גדול מהתושבים גרים מאחורי חומה עם גדר חשמלית. למרות זאת חשוב להדגיש שלא יורים כאן כל הזמן ברחובות".
למכור מים לאמריקאים? הנספחים המסחריים בחו"ל נאבקים בדעות הקדומות
אבשלום חלוץ
3.2.2011 / 11:30