>> שופטת מחוזית היתה מעורבת בתאונת דרכים והגישה תביעה לבית המשפט; בעלה של שופטת בית המשפט העליון מעד בעת נופש בטורקיה והגיש תביעה נגד מועדון הנופש; יזם נדל"ן כמעט וחסם לשופט בית המשפט העליון ולרעייתו את הנוף הירושלמי מדירתם, עד שהם נאלצו לתבוע אותו; שופט אחר ורעייתו תבעו את הקבלן שבנה להם דירה לאחר שאיחר במסירתה. מי ייצג את השופטים בכל ההליכים המשפטיים האלה? לאיזה עורך דין פונים שופטים או בני זוגם כשהם צריכים ייצוג משפטי?
המקרים שבהם הגיעו סכסוכים אישיים של שופטים מכהנים לכדי תביעות בבית המשפט הם ספורים, וזו אינה מקריות. פעמים רבות שופטים יעדיפו למחול על זכויותיהם ולא להגיש תביעה בבית משפט, גם במקרים שבהם ברור להם שיזכו במשפט.
ההופעה בפני עמית למקצוע או בפני שופט בדרג בכיר שיכול לקבוע את קידומך המקצועי מלווה בקשיים ובמבוכה, העובדה שהנהלת בתי המשפט לא מעודדת שופטים להתדיין בבתי המשפט וכמובן החשיפה התקשורתית והרכילות הנלווית שכרוכות בניהול הליך משפטי פומבי - כל אלה גורמים לשופטים רבים להתפשר ולוותר על שירותי המערכת שבה שהם משרתים.
עו"ד מיבי מוזר, שייצג בעבר את שופט העליון בדימוס מישאל חשין וכן כמה בני משפחה של שופטים (מוזר הוא היועץ המשפטי של רשת שוקן, ה"ר) מסביר את ההיגיון בהימנעות של שופטים מהגשת תביעות: "שופטים לא מעוניינים לפתח מחלוקת שיכולה לפגוע בהם. הם נוהגים במתינות. שופט עשוי להיפגע כתוצאה מפרסום ולכן הוא מביא בחשבון את כל השיקולים של התדיינות משפטית לעומת האפשרות להסדיר זאת בדרך של הסדר, התנצלות או הבנה. אני מניח שהאפשרות ללכת לפשרה היא האפשרות שעוברת להם ראשונה בראש".
המקרה האחרון שעלה באחרונה לכותרות, ייצוגו של שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, יהודה זפט, על ידי עו"ד יעקב וינרוט לפני כ-20 שנה, שנחשף במסגרת הגנתו של וינרוט במשפט השוחד המתנהל נגדו, יכול להמחיש מדוע שופטים חוששים מניהול הליך משפטי פומבי.
וינרוט ייצג את בני הזוג זפט בתביעה פשוטה נגד קבלן בשל איחור במסירת דירה שרכשו, וניצח. 20 שנה מאוחר יותר, עם חשיפת חשבונות שכר הטרחה של זפט שהגיש וינרוט לבית המשפט, נאלץ זפט להתמודד עם טענות שלפיהן לא גילה לצדדים המתדיינים באולמו את עובדת הייצוג המשפטי שקיבל מווינרוט בעבר, במסגרת הגילוי הנאות. השופט משה גל ושופטים אחרים גיבו את זפט, וטענו כי לא מתקבל על הדעת לפשפש בעברו הרחוק של כל שופט.
אמנם שופטים ממעטים בהגשת תביעות, אך הם מקבלים ייעוץ משפטי. ככל שמדובר בהתייעצות משפטית דיסקרטית שלא הגיעה לפתחו של בית המשפט, נוהגים שופטים רבים לפנות לבני משפחותיהם שרבים מהם עורכי דין, לשותפים לשעבר במשרדי עורכי דין שבהם עבדו לפני שמונו לשיפוט או לעורכי דין שהם חברים קרובים וותיקים שעליהם השופטים סומכים מבחינה מקצועית ואישית.
"השופטים לא מקבלים יחס מיוחד"
עו"ד רועי צביקל, שייצג את סגנית נשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב ורדה אלשיך בתביעת ביטוח לאחר שמונה על ידי חברת הביטוח הפניקס לייצגה, מסביר: "מבחינה מקצועית אין הבדל בייצוג המשפטי של שופטים. העבודה המקצועית היא אותה עבודה. השופטים לא מקבלים יחס מיוחד ולא שונים בשום דבר. מה שכן, אתה זהיר יותר בכבודם. ייצוג של שופט הוא יותר מסובך, צריך להגיש בקשות לבית המשפט העליון כדי לקבוע את מקום השיפוט שבו תידון התביעה, ולוודא כי שופטים לא יעידו בבית המשפט אלא יגישו תצהיר".
עורך דין בכיר שייצג שופטים ובני משפחה של שופטים אומר כי "בייצוג של בני משפחה של שופטים אין שום דבר ייחודי מבחינת עורך הדין או מבחינת הלקוח השופט". לדבריו, "בסוף היום שופטים כואבים את המקרה שפוגע בהם, כמו כל קליינט רגיל. יש גם הבעת תסכול מההתנהלות של מערכת המשפט ומקצב הדיונים שנקבע. זה נותן להם זווית אחרת על המערכת שבה הם יושבים בדרך כלל בצד האחר של השולחן".
מוזר מסכים כי היחס לשופטים הוא ככל לקוח אחר, אך הוא מאבחן הבדל אחד: "לא כל לקוח מבין את הבעיות המשפטיות הכרוכות בתיק, אבל הם מבינים את הבעיות המשפטיות והציבוריות מקיום משפט ששופט מעורב בו".
עורך הדין הבכיר סבור כי מי שעשוי להרגיש אי נוחות מניהול תיק כזה הוא דווקא השופט הדן בו. "כשופט שלום לא הייתי מתלהב לקחת תיק שבו נדון עניינו של בן זוג של שופט שמכהן בערכאה גבוהה יותר. המערכת היררכית והקידום של השופטים תלוי לפעמים בהחלטות של שופטי הערכאות הגבוהות".
לדבריו, "קידומו של שופט זוטר עשוי להיות תלוי בבן המשפחה של השופט המתדיין. זה לא פשוט ואני בטוח ששופטי השלום מעדיפים להימנע מכך". עם זאת, הוא מציין כי "השופטים שדנים בתיקים כאלה רוצים להראות שההליך ענייני דווקא בגלל שהצד השני רגיש לכל זוטא בהליך". לדבריו, "התיק לא מתנהל מהר או יעיל יותר - הכל רגיל".
מתעקשים לשלם את שכר הטרחה המקובל
איך מתנהל עורך דין מול לקוח שהוא שופט? והאם ייצוג שופטים משפיע על היוקרה של עורך הדין? לדברי עורך דין בכיר, "נעים לחשוב ששופטים בוחרים בך לייצג אותם, אני מניח שיש להם הרבה אלטרנטיבות. מצד שני, זה מטיל גם עלי מגבלות ומונע ממני להופיע מולם. כמות השופטים לא אינסופית ואני לא רוצה ליצור לעצמי מגבלות בפני מי אני מופיע".
עו"ד יורם בר-סלע, שייצג את בני הזוג מרים ואליקים רובינשטיין בהליך בפני רשויות התכנון והבנייה, מסכים: "זה כבוד לייצג שופט, הוא אזרח מכובד. אבל מכל הבחינות הוא ככל לקוח. הבעיה היא שזה מגביל אותי אחר כך כי אני לא יכול להופיע מולו".
האם שכר הטרחה שגובים עורכי הדין משופטים או מבני משפחותיהם שונה ביחס ללקוחות אחרים? כל עורכי הדין שעמם שוחחנו אומרים כי שכר הטרחה שגבו מלקוחותיהם השופטים אינו שונה ממה שנגבה מלקוחות אחרים. לדבריהם, הם עומדים על כך שיישלח ללקוח השופט חשבון שכר טרחה וישולם במלואו. לדברי מוזר, "בעיקרון שכר הטרחה לא שונה. אני יכול לזכור כמה מקרים שבהם שופטים או בני משפחותיהם עמדו על כך שישלמו את השכר המקובל, ובמלואו". בר-סלע מוסיף: "אני מקפיד למען השופט ששכר הטרחה שייגבה ממנו יהיה כמו שכר טרחה רגיל. יש נבחרי ציבור נוספים שאני מייצג אותם, שרים וחברי כנסת, ושותפי ואני מקפידים לשלוח להם חשבון כמו לכולם, כדי שלא יהיה ניתן להטיל בכך רבב או ספק".
אורי ארבל
החבר הטוב ייצג את בעלה של השופטת בתביעת יחסי עובד-מעביד
>> בעלה של שופטת בית המשפט העליון עדנה ארבל, אורי ארבל, שהה ב-2005 במועדון נופש בטורקיה ושבר את רגלו. תביעת נזיקין שהגיש נגד מועדון הנופש הטורקי וחברת התיירות הישראלית ששיווקה את חבילת הנופש שלו התגלגלה בשלוש ערכאות שונות ולא הסתיימה עד כה.
לצורך הגשת התביעה בחר ארבל בעו"ד צבי בר-נתן ממשרד זליגמן ושות', אחד המשרדים המסחריים המובילים בישראל, שבראשו עומד עורך הדין הוותיק אלי זהר.
חברת התיירות הישראלית טענה כי יש לדון בתביעה בטורקיה, שם אירע הנזק. ב-2006 דחתה שופטת בית משפט השלום בתל אביב את הטענה וקבעה כי יש לדון בתביעה בישראל.
מועדון הנופש הטורקי עירער על ההחלטה לבית המשפט המחוזי, שקבע כי בית המשפט בישראל אינו הפורום הנאות לבירור ההליך.
בעקבות כך הגיש ארבל בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. השופט יורם דנציגר קבע ב-2009 כי ישראל היא הפורום הנאות לדון בתביעה ובעקבות זאת הוחזר ההליך לדיון בבית משפט השלום בתל אביב, שם הוא מתנהל בימים אלה.
זהו אינו ההליך המשפטי היחיד שניהל ארבל. ב-1989 הגיש ארבל תביעה בסך של כ-130 אלף שקל נגד חברת הרבלייף ונציגתה הישראלית חברת h.p.h products בטענה שבינו לבין החברות התקיימו יחסי עובד-מעביד ולאחר שהסתיימה העסקתו לא שולמו לו כספים. החברה הגישה תביעה שכנגד.
ארבל יוצג באותו הליך על ידי עו"ד יחזקאל ביניש, בעלה של נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, ועו"ד ירושלמי ותיק. ביניש וארבל מוכרים כחברים טובים מזה שנים רבות.
ההליך, שהחל בבית הדין האזורי לעבודה, הסתיים לבסוף בפסק דין של בית הדין הארצי לעבודה, שקבע כי ארבל זכאי לכ-20 אלף שקל ודחה את התביעה שכנגד של החברה.
בר-נתן ועורכי דין ממשרדו שמטפלים בתיק אינם מופיעים בפני השופטת עדנה ארבל. עו"ד ביניש אינו מופיע בפני השופטת עדנה ארבל.
ורדה אלשיך
חברת הביטוח מינתה את עורך הדין
>> מנהלת מחלקת הפירוקים והכינוסים בבית המשפט המחוזי בתל אביב, השופטת ורדה אלשיך, היתה מעורבת בתאונת דרכים קלה ב-2006, שהתגלגלה לבית המשפט. חברת הביטוח הפניקס שבה היה מבוטח כלי הרכב של אלשיך, מינתה את עו"ד רועי צביקל לייצג את אלשיך בהליכים המשפטיים מול חברת הביטוח שירביט.
בעקבות בקשות מיוחדות לבית המשפט העליון הועבר הדיון בתיק מבית המשפט בנתניה, ששייך למחוז השיפוט שבו מכהנת אלשיך, לבית משפט השלום בחדרה. לדברי צביקל, התיק נסגר לבסוף בפשרה מוסכמת על הצדדים בסך של אלפי שקלים בודדים. צביקל, שכאמור נבחר לייצוג על ידי חברת הביטוח ולא על ידי אלשיך עצמה, מספר כי "היו בינינו פגישות שבהן הבהרתי לה את ההליכים הצפויים והחתמתי אותה על תצהירים. היינו בקשר מקצועי בלבד". הוא מדגיש כי מאז הייצוג, "לא הופעתי מולה וגם לא אופיע מולה כדי שלא יהיה בדל של מחשבה או אמירה נגד מי מאתנו".
מרים ואליקים רובינשטיין
ועדת הערר קיבלה את טענת בני הזוג לפגיעה בנוף
>> ב-2005 איימה קומה חמישית של בניין מגורים שנמצא בשלבי בנייה להסתיר את הנוף הירושלמי הנשקף מביתם של עו"ד מרים רובינשטיין ושופט בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין.
בני הזוג הגישו התנגדות לוועדה המקומית לתכנון ובנייה בירושלים וטענו כי תוספת הקומה פוגעת בהם פגיעה קשה בשל הסתרת הנוף, האור והאוויר ותגרום לפגיעה בפרטיותם.
הזוג רובינשטיין פנה לעו"ד יורם בר-סלע - שהיה היועץ המשפטי של עיריית ירושלים במהלך שנות ה-70 ושימש משנה ליועץ המשפטי לממשלה במהלך שנות ה-80 - כדי שייצג אותם בהליך המשפטי. שותפו של בר-סלע במשרד הוא עו"ד דוד גלס, לשעבר ח"כ במפד"ל והיועץ המשפטי של ש"ס.
בר-סלע טען בשמם של הזוג רובינשטיין כי כל הבניינים הסמוכים לדירתם ברחביה הם בני שלוש קומות וכי נפלו פגמים בהחלטה לאשר בניין בן חמש קומות. חברת הייזום שהיתה אחראית על הבנייה, אפיק הירדן ייזום, טענה כי הערר הוא "נקמני על פי טבעו, קנטרני וטורדני, ודינו להידחות בהיותו מופרך וחסר כל בסיס משפטי-תכנוני".
חברי ועדת הערר יצאו לשטח וערכו סיור בדירותיהם של הזוג רובינשטיין ושל שכניהם, שהצטרפו לערר כדי להתרשם מטענות הצדדים. לאחר הסיור קיבלו חברי הוועדה את טענותיהם של רובינשטיין ושל שכניהם, ודחו את טענות היזם. "לטענות הקשות של נקמנות וקנטרנות אין בסיס ומוטב היה לולא נטענו", נכתב בהחלטת ועדת הערר של מחוז ירושלים.
בר-סלע אמר בתגובה לדברים: "הקליינט שלי היתה מרים רובינשטיין, עם השופט רובינשטיין אף פעם לא דיברתי". מאז הייצוג שקיבל מונע עצמו רובינשטיין מלדון בתיקים שבהם מטפל משרד גלס בר-סלע.
יחזקאל ביניש
תביעות הדיבה שהגיש בעלה של נשיאת העליון
>> יחזקאל ביניש, בעלה של נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש, הוא עורך דין ירושלמי ותיק, שהיה צד ללא מעט הליכים משפטיים, חלקם כתובע וחלקם כנתבע. פסק הדין האחרון שניתן בעניינו עסק בתביעה שהגיש נגדו לקוחו לשעבר, והוכרעה בפברואר 2010 על ידי הרכב שופטי העליון אליקים רובינשטיין, יורם דנציגר וסלים ג'ובראן.
הלקוח תבע מביניש 4 מיליון שקל בטענות שונות לרשלנות מקצועית. נשיאת בית המשפט המחוזי מרכז, הילה גרסטל, דחתה את התביעה בשל התיישנות. הלקוח עירער לעליון והפסיד. ביניש יוצג בהליך על ידי עו"ד עמוס שניצקי, מומחה לתביעות נזיקין, שמונה לייצגו על ידי חברת הביטוח שבה בוטח ביניש בביטוח אחריות מקצועית.
בתביעת דיבה שהגיש ביניש נגד העיתון "מעריב" ב-2003 בחר ביניש כבא כוחו את עו"ד מיבי מוזר, שמשרדו מתמחה בייצוג כלי תקשורת ובתביעות לשון הרע. בעקבות התביעה פירסם "מעריב" התנצלות.
בתביעת דיבה נוספת שהגיש ביניש ב-2003 נגד יוסף בר-אל ורשות השידור, הוא טען כי מבקרת הרשות פירסמה דו"ח על התזמורת הסימפונית של רשות השידור שהוא שימש כיו"ר שלה, מבלי לבקש את תגובתו. בהליך זה יוצג ביניש על ידי עו"ד צבי בר-נתן, שותף בזליגמן ושות'.
בהליך אחר מ-2004 הגיש ביניש תביעת דיבה באמצעות עו"ד אבישי חלפון, גם הוא שותף במשרד זליגמן ושות', נגד דניאל פרדקין, כנר בתזמורת הסימפונית של רשות השידור. ההליך נגע להתבטאויות של חלפון בנוגע לכהונתו של ביניש כיו"ר התזמורת. התיק נסגר בפסק דין בפשרה של השופט בדימוס אורי גורן, שחייב את ביניש (מבלי לחייבו בדין) בהוצאות לטובת פרדקין בסך 7,500 שקל.
מוזר, שניצקי, בר-נתן וחלפון אינם מופיעים בפני נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש.
מישאל חשין
תאונת הדרכים שהתגלגלה לתביעת דיבה
>> המשנה לנשיא בית המשפט העליון בדימוס, מישאל חשין, מצא עצמו גם תובע וגם נתבע. חשין נתבע בבית משפט השלום על ידי פרדי נצר, רוכב אופנוע שטען כי סבל מנזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה ב-2002 שבה היה מעורב רכב וולוו שבו נהג חשין. השופט דוד מינץ קיבל בפסק דינו מ-2006 את גרסתו של חשין שלפיה לא גרם לתאונה, וחייב את האופנוען לשלם לחשין 13 אלף שקל ו-4,000 שקל הוצאות.
בערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים רמז נצר על קיומה של קנוניה וקונספירציה כביכול בין כל הגורמים המטפלים והחוקרים כדי להגן על חשין. השופטים דחו את הערעור וקבעו בפסק דינם שאין לדברים בסיס. נצר ביקש מבית המשפט העליון רשות לערער גם על פסק דין זה. השופטת עדנה ארבל דחתה את הבקשה.
במארס 2006 פירסם העיתון "כל הזמן" מרשת "מעריב" כתבה שכותרתה "שופט שפט שופט". בכתבה צוטט נצר, שתביעתו נדחתה, אומר כי חשין והשופט שדן בתביעת הרכוש שהגיש סגרו ביניהם בתום הדיון בתיק מה יהיה פסק הדין. בעקבות הדברים הגיש חשין, באמצעות עו"ד מיבי מוזר, תביעת לשון הרע בסך 100 אלף שקל נגד "מעריב". הסכסוך הסתיים בפסק דין בהסכמה לאחר ש"מעריב" הסכים לפרסם התנצלות בנוסח שעליו עמד חשין.
מיכל שריר
סגנית הנשיאה שעתרה נגד הנהלת בתי המשפט
>> בצעד חסר תקדים עתרה ב-2007 סגנית נשיא בית משפט השלום בהרצליה, השופטת מיכל שריר, נגד הנהלת בתי המשפט ונגד נשיאת בית המשפט דאז, עדנה בקנשטיין.
בעתירה ביקשה שריר, שיוצגה על ידי עורכי הדין אלי זהר, צבי בר-נתן ואלעד ברדוגו ממשרד זליגמן ושות', להוציא צו נגד ההחלטה להדיחה מתפקידה כסגנית הנשיא ולהורות על השבתה לתפקיד. שריר טענה כי הנהלת בתי המשפט ובקנשטיין הפרו את חובתם לשיקולים ענייניים במינוי שופטים, עת העבירו אותה מתפקידה בינואר 2006 בלא נימוק ממשי ומתוך שיקולים אישיים, זרים וקטנוניים.
ביולי 2008 קבע הרכב שופטי העליון בראשות השופט אדמונד לוי כי "הנהלת בית המשפט ובקנשטיין הפרו באופן בוטה את חובת ההגינות המוטלת עליהן כלפי העותרת. דבר אינו מצדיק לנהוג כך באדם, בשופט, שאין לו מאום מלבד שמו הטוב, כבודו והמוניטין שלו. לא מתקבל על הדעת כי חילוקי דעות אישיים יובילו לתוצאה כזו".
השופטים דחו את בקשתה של שריר לשוב לתפקיד סגן הנשיא מאחר שמערכת היחסים בין הגורמים המעורבים העכירה מדי. שריר מונתה כשופטת בכירה והוחלט כי הנהלת בתי המשפט תשלם לה שכר טרחת עורך דין בסך 25 אלף שקל.
זהר, ברדוגו ובר-נתן אינם מופיעים בפני השופטת שריר.
דנציגר טיפל בלחיאני; רוזובסקי ייצג את דנציגר
>> לפני שמונה לשופט בבית המשפט העליון ב-2007 עמד שופט בית המשפט העליון יורם דנציגר בראש משרד עורכי הדין המסחרי המצליח דנציגר-קלגסבלד. במסגרת עבודתו במשרד העניק דנציגר שירותים משפטיים לראש עיריית בת ים, שלמה לחיאני, ולעירייה עצמה.
ב-2009 נעצר לחיאני ונחקר בחשד לעבירות על טוהר המידות. חקירתו של לחיאני העלתה כי בינו לבין דנציגר וקלגסבלד היו גם קשרים עסקיים פרטיים. לפי תחקיר התוכנית "עובדה" מ-2008, לחיאני רכש ב-1995 בנאמנות עבור דנציגר, קלגסבלד וחברת ש.א.נ.ל ייזום ופיתוח מגרש של כארבעה דונמים בנתניה מכונס נכסים.
בשל עבודתו המשפטית של דנציגר כעורך דין עבור לחיאני ועבור עיריית בת ים עלה חשש לניגוד עניינים שבו היה מצוי לחיאני. באופן חסר תקדים, היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהודה וינשטיין, אישר באחרונה למשטרה לגבות עדות מדנציגר.
בעקבות פניית התקשורת לפני כשנה שיחרר עו"ד אייל רוזובסקי תגובה מפורטת בנוגע לקשרים העסקיים בין דנציגר ללחיאני. רוזובסקי ייצג את דנציגר וקלגסבלד בהיותם עורכי דין בהליכים משפטיים מול מינהל מקרקעי ישראל בנוגע לחברת ש.א.נ.ל ייזום ופיתוח שרכשה את הקרקע בנתניה. בשבוע שעבר הבהיר רוזובסקי כי העביר את התגובה כמי שייצג את דנציגר וקלגסבלד בבית המשפט והיה מצוי בפרטים, ולא מכיוון שנשכר כעת על ידי דנציגר לצורך ייצוג משפטי.
עו"ד אילת פילו, דוברת הנהלת בתי המשפט, מסרה בנוגע לפרסומים כי השופט דנציגר מכיר את לחיאני יותר מ-20 שנה ואף טיפל בעניינים משפטיים שונים שלו. "השופט דנציגר אינו, ולא היה מעולם, שותפו של שלומי לחיאני". כיום רוזובסקי אינו מופיע בפני השופט דנציגר.
למי פונה שופט כשהוא צריך עורך דין
מאת הילה רז
6.2.2011 / 7:05