פרקליטות המדינה דורשת להטיל עונשי מאסר בפועל על מורשעי קרטל הביטוח

מאת משה ריינפלד



התביעה דרשה אתמול בבית המשפט המחוזי בירושלים לגזור עונשי מאסר משמעותיים בפועל וקנסות כבדים על מנהלי חברות הביטוח הפניקס ואיילון . אלה הורשעו, יחד עם החברות שלהם, בהשתתפות בהסדר כובל בלתי חוקי בשוק הביטוח ב-92'. ההגנה ביקשה מהשופט דוד חשין להסתפק בעונשים סמליים. השופט הודיע כי יגזור את העונשים בקרוב.



שתי החברות ומנהליהן איתמר בורוביץ מהפניקס, ולוי רחמני ובנו נגה רחמני מאיילון, לא הצטרפו לעסקת הטיעון שנעשתה לפני חמש שנים בין התביעה לשאר חברות הביטוח ומנהליהן. על פי עסקת הטיעון, נידונו 11 מנהלים לעונשי מאסר על תנאי ולקנסות, ו-6 חברות נקנסו. הפניקס, איילון ומנהליהן העדיפו לעמוד לדין, והכחישו את אשמתם. המשפט נמשך כשנתיים, והסתיים לפני כחודש וחצי בהרשעתם ברוב הסעיפים.



בטיעוניו לעונש אמר אתמול התובע, עו"ד שמעון דולן, כי בדרך כלל קנסות כספיים אינם עונש מרתיע בעבריינות כזו. לדעתו, במקרה של מנהלי הפניקס ואיילון, על השופט להביא בחשבון את ההשלכות שיהיו לתקופת המאסר שתיגזר על יחסן של חברות כלכליות לאיסור על הגבלים עסקיים.



עו"ד דולן ציין כי אדם המורשע במעשי מרמה כלפי חברת ביטוח, נענש קשה. כאשר חברת ביטוח מרמה את מבוטחיה - המעשה חמור שבעתיים, אמר התובע. "במקרה שלנו אנחנו מדברים על יותר ממיליון קורבנות", הזכיר.



דולן הוסיף כי ב-92', שבה תיאמו ביניהן חברות הביטוח תעריפי ביטוח בענפי הרכב, בתי העסק, הדירות והציוד המכני-הנדסי, גדלו הפרמיות שקיבלו כל החברות בענף מהמבוטחים בכ-3 מיליארד שקל. לחברת הפניקס שילם הציבור תוספת של יותר מ-200 מיליון שקל, ולחברת איילון כ-100 מיליון שקל. באותה שנה קיבל לוי רחמני דיווידנדים אישיים של יותר מ-40 מיליון שקל. הכנסותיו של נוגה רחמני היו אז יותר מ-10 מיליון שקל. בורוביץ קיבל, בנוסף על ההכנסות השנתיות שלו, מענק של כ-7 מיליון שקל. "ברור שתשלומים אלה היו על חשבון המבוטחים", אמר דולן.



סניגורם של נאשמי איילון, עו"ד חנן מלצר, טען כי העובדה שהם לא הצטרפו לעסקת הטיעון אלא טענו לחפותם, צריכה לעמוד לזכותם בקביעת העונש, שכן הם זוכו בסופו של דבר מחלק מהאישומים שבהם הודו והורשעו הצדדים לעסקת הטיעון. עוד טען כי בכל מדינות אירופה מקובל שהעונשים המוטלים על עבירות קרטל הם כספיים בלבד.



הסניגור של הפניקס, עו"ד אילן סופר, אמר כי צריך להטיל את העונש על פי המצב ששרר ב-92'. לדבריו, באותה תקופה עדיין לא היתה מודעות לחוק ההגבלים העסקיים, איש לא אכף אותו, והחברות לא הכירו אותו. סופר הוסיף כי הנאשמים סבלו עינוי דין בתקופה הממושכת שחלפה מפתיחת החקירה נגדם - ונענשו בכך.