פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      תאונות הדרכים - הבן החורג של תקציב המדינה

      מנכ"ל אור ירוק, שמואל אבואב, חושב שמאחר ואין מגזר מסויים הסובל במיוחד מתאונות הדרכים, אין מפלגה שתאבק בשם ההרוגים בכבישים. לכן, קורא אבואב, יש להפוך את תקציב זה לנפרד וקבוע

      תקציב 2011-2012 שעבר לפני כמה ימים, חשף כשל בשיטת הייצוג, הפוגע ברוב הגדול והדומם של הציבור, וראוי להקדיש לו רגע מחשבה.

      לפי הפרסומים, סוכם במסגרת דיוני התקציב על העברת קרוב ל-300 מיליון שקל למפלגת ישראל ביתנו, 260 מיליון לש"ס, 240 מיליון ליהדות התורה, 200 מיליון למפלגת העבודה, וקרוב ל-150 מיליון למפלגת הבית היהודי.

      אינטרסים ולא הצלת חיים

      כל הכסף הזה, למעלה ממיליארד שקל, מועבר לאינטרסים מגזריים שמייצגות המפלגות החברות בקואליציה. האמת המצערת היא שזהו מחירה של הדמוקרטיה, אבל לא על כך דווה הלב ולא על כך הומים המעיים.

      הבעיה היא באינטרסים הלא מגזריים, האינטרסים הלאומיים, שאותם אין מי שידרוש בדיוני התקציב המרתוניים ובמקח והממכר המתנהל במטרה להשיג להצעת התקציב רוב בכנסת.

      המאבק בתאונות הדרכים, שקוצץ בתקציב זה מ-550 מיליון בשנת 2008, לקצת יותר מ-300 מיליון בשנתיים הקרובות, הוא דוגמה טובה לאינטרס לאומי, שבהיעדר מפלגה הרואה בו אינטרס שחובתה לקדם, הוא הופך לבן חורג, זוכה ליחס של בן חורג, וראשון לספוג את הקיצוצים שיאפשרו את התוספות שדורשות מפלגות הקואליציה. זאת, למרות שפקידי האוצר אמורים להיות הראשונים להיאבק דווקא על תוספת תקציב למאבק בתאונות, המעמיסות על המשק משא שמוערך בכ-16 מיליארד שקלים בשנה (כל הרוג לבדו עולה למדינה בחשבון כולל כ-5 מיליון שקלים).

      להתנתק ממערכת הלחצים

      חזקה עליהם שהם מכירים היטב את יעילות יישום תוכנית לאומית למאבק בתאונות, המביאה לחיסכון תקציבי עצום כתוצאה מהורדת מספרי ההרוגים והנפגעים, ההופכים לנתמכים בכוח על ידי הקופה הציבורית. אבל, נראה כי בלילות המשא והמתן עם נציגי הקואליציה, השיקול המנחה, הגובר על שאר השיקולים, הוא השגת האצבעות להצבעה על התקציב.

      תאונות הדרכים הן מפגע רוחב שכולם נפגעים ממנו, וטבעו הנורא שהוא אישי ומשפחתי. אם היה פוגע באופן מובהק במגזר מסוים יותר מאשר במגזר אחר, מזמן היה נמצא התקציב להתמודד עימו בצורה נכונה, באמצעות הוצאה לפועל של תוכנית לאומית לבטיחות בדרכים. מחמת יתמותו המגזרית מידרדר המאבק בתאונות עוד ועוד בסדר העדיפויות, עד שבשעות הקריטיות של דיוני התקציב, בהן מתקבלות לבסוף ההחלטות, הוא קבור עמוק מתחת לאינטרסים השונים של מפלגות הקואליציה.

      מנהיגות אחראית חייבת להתמודד עם הכשל הזה. הדרך להתמודדות מורכבת משני שלבים: בשלב הראשון יש לזהות את הכשל, להבין אותו ולהכיר בו. בשלב הבא יש לנתקו ממערכת הלחצים שאין לו בה כוח המקביל לחשיבותו לחברה. תקציב המאבק בתאונות צריך להיות קבוע, מופרש באופן טבעי מהכנסות המדינה מאגרות הרכב, ומנותק לגמרי ממערכת הלחצים המלווה את ייצובו הסופי של תקציב המדינה.


      *הכותב מכהן כמנכ"ל עמותת אור ירוק