הנוער העובד והלומד

פרסום חדש של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מתאר את הנוער בגיל 15 עד 17 בישראל לפי תכונות כוח העבודה האזרחי ולימודים בשנים 1980 עד 2007.

בנוסף, מוצגים בפרסום נתונים על תכונות נוספות של בני הנוער, כמו: מין, קבוצת אוכלוסייה, מוצא, צורת יישוב מגורים, משקי הבית שבהם בני הנוער מתגוררים ועוד.

בשנת 2007 מנתה אוכלוסיית בני 17-15 350.6 אלף - עלייה של 29.6% לעומת 1980. גידול אוכלוסיית הנוער בתקופה זאת היה נמוך מגידול כלל אוכלוסיית בני 15 ומעלה, ששיעורו היה 93.3%.

בין השנים 2007-1980 חלה עלייה בשיעור קבוצת בני הנוער הלומדים, מ-83.0% ל-91.4%. קבוצה זו כוללת הן את ה"לומדים בלבד" והן את ה"לומדים ועובדים". העלייה נרשמה הן בקרב הנוער היהודי והן בקרב הנוער הערבי. עלייה משמעותית בשיעור הלומדים נרשמה במיוחד אצל הנערות הערביות. לאורך התקופה כולה, אחוז הלומדים קט?ן עם העלייה בגיל.

חלק מהנוער הלומד משלב עבודה תוך כדי הלימודים – למרות שאחוז הנוער העובד והלומד ביישובים הכפריים ירד מ-21.3% בשנת 1987 לכ-10.2% בשנת 2007, הוא עדיין גבוה בהרבה מאשר ביישובים העירוניים (כ-4.9% בשנת 2007), וזאת כנראה בגלל אופי החיים ביישובים הכפריים.

הקבוצה המשלימה של הנוער הלומד היא זו של הנוער שאינו לומד, בין שעובד ובין שאינו עובד. ולכן המגמות הפוכות: במקביל לעלייה באחוז בני הנוער הלומדים חלה ירידה באחוז הלא לומדים, הירידה המשמעותית ביותר היא באחוז הנערות הערביות שאינן לומדות.

הנוער שאינו לומד מתחלק לשתי קבוצות: קבוצה אחת של אלו שעובדים וקבוצה שנייה של אלו שאינם עובדים. חלקה של קבוצת העובדים קטן משמעותית מחלקה של קבוצת הלא עובדים.

בנים מהווים רוב בקרב בני הנוער העובדים בלבד, אך מגמת הירידה בולטת גם בקבוצה זו: מ-1980 ל-2007 ירד אחוז הבנים העובדים מ-6.2% ל-1.7%

בקרב הנערים הערבים (הבנים) עלה אחוז העובדים מ-13.7% בשנת 1980 ל-20.8% בשנת 1982 ואחר כך התחיל לרדת, עד שבשנת 2007 הגיע ל-3.5%.

בקרב הערבים, אחוז הנוער שאינו לומד ואינו עובד גבוה משמעותית מאשר בקרב היהודים, אך לאורך השנים הצטמצם הפער מ-22.6 נקודות אחוז ב-1987 ל-10.1 נקודות אחוז בשנת 2007.

בשנת 2007, 12.1% מבני הנוער שלא למדו ולא עבדו היו בעלי השכלה של 8-0 שנות לימוד, כלומר נשרו מהלימודים לפני גיל 15, שהוא גיל חינוך החובה. נתון זה משקף ירידה משמעותית לעומת שנת 1987, שבה 40.1% מבני הנוער שלא למדו ולא עבדו היה בעל השכלה של 0-8 שנות לימוד.

בשנת 1987, אחוז המשתתפים בכוח העבודה האזרחי השנתי בקרב הנוער בגיל 15-17 על 20.2%, ואילו אחוז המשתתפים בכוח העבודה האזרחי השבועי היה נמוך ממנו – כ-12.5%.לאורך השנים הסתמנה מגמת ירידה באחוז המשתתפים בכוח העבודה האזרחי בקרב בני הנוער בגיל 15-17, בין היתר בגלל חוק חינוך חובה. וכך בשנת 2007, אחוז המשתתפים בכוח העבודה האזרחי השנתי בקרב בני הנוער היה 13.8%, ואילו אחוז המשתתפים בכוח העבודה האזרחי השבועי היה 9.1%.

יצוין כי הפער בין אחוז ההשתתפות בכוח העבודה האזרחי ברמה השנתית לבין אחוז ההשתתפות ברמה השבועית נעוץ בעובדה, שחלק מהנוער שאינו עובד במשך שנת הלימודים מועסק בחודשי הקיץ,בחופש הגדול.

באופן כללי, אחוז ההשתתפות בכוח העבודה האזרחי של הנוער עולה עם הגיל – האחוז הנמוך ביותר נמצא בגיל 15. לדוגמה, בשנת 2007 היה אחוז המשתתפים בכוח העבודה האזרחי השנתי בגיל 15 6.7%, בגיל 16 – 11.0% ובגיל 17 היה 18.3%
מבין ענפי הכלכלה הבולטים שבהם נוטה הנוער לעבוד - שירותי אירוח ואוכל (בדרך כלל מלצרים) – אחוז בני הנוער שעבדו בענף זה גדל מ-23.1% בשנת 1995 ל-24.2% ב-2007; וכן גדל חלקו של הענף מסחר ותיקון כלי רכב, מ-14.6% בשנת 1995 ל-16.1% בשנת 2007. לעומת זאת ירד חלקו של ענף החקלאות (במקביל לירידת חלקו בכלל המשק): מ‑11.7% בשנת 1995 ל-5.1% בשנת 2007.

אחוז הנוער העובד נמצא בירידה לאורך השנים, ומעניין לציין כי האחוז הגבוה ביותר של נוער שעובד, הוא במשקי בית שבהם ראש משק הבית מועסק. נתון זה נכון לאורך כל השנים מ-1987 ל-2007.

באופן כללי, אחוז הנוער שאינו לומד ואינו עובד נמצא בירידה בכל סוגי משקי הבית. אחוז זה היה תמיד נמוך יותר במשקי בית שבהם ראש משק הבית מועסק.

בשנת 1987 נרשם אחוז גבוה של נוער שלא למד ולא עבד במשקי בית עם 5 ילדים ויותר עד גיל 17, אך במשך השנים ירד אחוז זה, וכיום לא נראית השפעה של מספר הילדים במשק הבית על תכונות כוח העבודה ולימודיו של הנוער.