הצלחנו יותר מדי

>> בין 1974 ל-1985 חוותה ישראל את המשבר הכלכלי הקשה בתולדותיה. ה"עשור האבוד", כפי שתקופה זו כונתה מאוחר יותר, כלל כל שגיאה אפשרית - ויסות מניות בבורסה, קריסת מערכת הבנקאות, שקיעתה של ישראל בחובות עתק שלא יכלה לעמוד בהם, התנפחות תקציבי הממשלה לרמות משתקות, וכמובן היפר-אינפלציה. רק כשהיה כפסע בין המדינה לבין מצבה של יוון, פשיטת רגל, התעשתה ישראל, ביצעה את תוכנית הייצוב של יולי 1985 ופנתה לדרך כלכלית חדשה.

מאז, במשך 25 שנים, מיישמת ישראל את לקחי המשבר ההוא. ניהול התקציב השתכלל, התייעל, והוכפף לכללים כלכליים קפדניים, וכך גם ניהול מדיניות הריבית של בנק ישראל. הפיקוח על המערכות הפיננסיות בישראל, בעיקר הבנקים, השתכלל והתייעל, וגם הניהול בבנקים עצמם.



25 שנים של הפקת לקחים, בכל הרמות, איפשרו לישראל לקטוף פירות מדהימים בשנתיים של המשבר העולמי. ישראל צלחה את המשבר הזה בהצלחה עולמית מסחררת, בזכות ניהול אחראי של מדיניות התקציב וניהול אחראי של הבנקים שלה. ללא ספק, המשבר של העשור האבוד הפך בדיעבד למפלה מפוארת, מכיוון ישראל השכילה להפוך את המפלה ההיא לניצחון המפואר של היום.



רק שעוד ניצחון כזה, ואבדנו. מתברר שממשברים אנו יוצאים מחוזקים, ומהצלחות אנחנו יוצאים שיכורי ניצחון ומטומטמים. אין דרך אחרת להסביר את הפארסה המגוחכת שמתנהלת כאן בימים האחרונים.



תקציב המדינה, יש להזכיר, אושר רק לפני חודש, והתווה את המדיניות החברתית-כלכלית לשנתיים הקרובות ואת מדיניות מיסוי. מרבית חברי הכנסת, נזכיר, תמכו באישור תקציב המדינה לשנתיים הקרובות.



בסך הכל חודש חלף מאז. דבר לא השתנה במהלך אותו חודש - חוץ מהאירועים במצרים, שמאותתים על איום של משבר כלכלי-בטחוני משמעותי - ועל אף זאת חברי הכנסת, השרים, ראשי הסתדרות וראשי התעשיינים מנהלים תחרות - מי יביא לשינויים גדולים יותר בתקציב שזה עתה אושר. והגרוע ביותר זה שראש ממשלה, לחיץ ונטול כל יכולת משילות, נכנע להם.



עזבו את המשבר המצרי, שכל אזרח בר-דעת מבין כי הוא מחייב דווקא את הגברת הזהירות והגדלת העודפים התקציביים למקרה שיתפתח כאן איום ביטחוני משמעותי. עיזבו את העובדה כי המס על הדלק, גם אם הוא מיותר, מהווה תוספת של אחוזים בודדים בלבד למחיר הדלק. עיזבו אפילו את הכבוד העצמי של ראש הממשלה. בסופו דל דבר, אי אפשר להבין איך מדינה, שרק עתה קיבלה תשבוחות מכל העולם על האמינות התקציבית יוצאת הדופן שלה, זורקת במחי יד את כל האמינות הזו לפח.



אפשר כמעט להצטער שישראל צלחה את המשבר העולמי בהצלחה גדולה כל כך, ושהמדינה נהפכה למושא קנאה לכל מדינות העולם על כך - כי מתברר שהסקנו מההצלחה הזו את כל המסקנות הלא נכונות. משבר רציני יותר אולי היה מכניס עוד קצת שכל לקודקודיהם של מקבלי ההחלטות בישראל, וגורם להם לחשוב פעם נוספת לפני שהם מקבלים החלטות פופולריות לטווח הקצר - על חשבון אמינותה, יציבותה הפיננסית וביטחונה של ישראל בטווח הארוך.