המירוץ אחרי השכר: הדרכים המוצלחות והמוצלחות פחות לבקש מהבוס העלאה

"שלושת הילדים שלי בחרו במקצועות שלא יכניסו להם יותר מדי כסף בחיים", נאנח אבא שלי בצער מעושה, מהול בגאווה אמיתית, על כך שאנחנו מונעים מאידיאלים ולא מתאוות בצע. אחרי שהסנונית הראשונה שלו עפה מהקן ללימודי תקשורת ועיתונות במקום ללכת לטכניון, שהיה מבחינתו המוסד היחידי ללימודים גבוהים אמיתיים, הוא השלים עם העובדה שככל הנראה כל צאצאיו לא ילכו בעקבותיו, ייהפכו למהנדסי תעשייה וניהול וייטלו מידיו את מושכות הובלת העסק המשפחתי בבוא העת. מאז שהייתי בת 17 וראיתי את לאונרדו דה קפריו מתעד את חייו במחברת שלא עוזבת את כיסו בסרט "יומן נעורים", ידעתי שאני רוצה לכתוב למחייתי. אך בעוד שגיבור הסרט בוודאי גרף חופן של דולרים מכתיבת קורות ילדותו האומללה ורוויית הסמים ומהזכויות על הסרט ההוליוודי שנעשה בהשראתו, לי היה ברור שלא משנה באיזו קונסטלציה אקליד מלים למחשב בתמורה לתשלום - לא אעשה מזה מיליונים.



גם כשהחלטתי לנתב את יצר הכתיבה לעיתונות, לא שגיתי באשליות שאוכל להתעשר מהמקצוע. ואולם לאחר שש שנים של התמקצעות בתחום וכמה מקומות עבודה, הגעתי למסקנה שעל אף המצב במשק וההשלמה עם השכר הממוצע שהמקצוע מאפשר לי, אידיאלים יפים לא יסדירו עבורי את חשבונות כרטיס האשראי.



לפי נתוני הלמ"ס, באוקטובר עמדה המשכורת הממוצעת במשק על 8,189 שקל בחודש. שיאני השכר מבין 2.9 מיליון שכירים בישראל הם, כרגיל, עובדי חברת החשמל ומקורות עם שכר חודשי של 20,124 שקל בממוצע. בתחתית הסולם נמצאים עובדי חברות הניקיון, השמירה והאבטחה עם שכר חודשי ממוצע של 4,138 שקל ועובדי חברות כוח האדם עם משכורת חודשית ממוצעת של 3,388 שקל.



ואיפה אני? אפשר להגיד שבמקום טוב באמצע.מצבי טוב יותר מזה של עשרות אלפי העובדים במשק, שמרוויחים אפילו פחות משכר המינימום בישראל שעומד כיום על 3,850 שקל, אבל בתלוש המשכורת שלי אין שום בשורה ששווה לכתוב עליה הביתה. וכך, לאחר חצי שנה במקום העבודה הנוכחי, הרגשתי שהגיעה העת לגשש ולבדוק אם אוכל לקבל העלאה צנועה, שאולי תשביע מעט את החור השחור שנקרא חשבון העו"ש שלי. רציתי תוספת אמיתית שאותה אפשר למדוד בחופשת סקי או בגיוון המלתחה, ולא את ההבטחה הידועה וחסרת המשמעות של "עוד חצי שנה נשקול העלאה", שהכרתי היטב מניסיון העבר שלי ושל אחרים.



כך לדוגמה, סיפרה לי עמיתה שבאחד מתפקידיה הראשונים בתקשורת נכתב בחוזה שלה שבחלוף חצי שנה מתחילת העסקתה, תבוצע שיחת שכר. ואכן, כעבור חצי שנה היא ניגשה אל הבוס שלה וביקשה העלאה - והוא סירב נחרצות. "אבל כתוב לי בחוזה שאני אמורה לקבל שיחת שכר", היא ניסתה למחות. "אז הנה, זו היתה שיחת השכר שהגיעה לך על פי החוזה", ענה הבוס.



אלא שידעתי שגם אם הבוסית שלי תגלה נכונות לבוא לקראתי, הרי שכלל לא בטוח שאאזור אומץ ואגש אליה. זכרתי היטב מה קרה במקום העבודה הקודם שלי: הרווחתי פחות ממה שביקשתי, אך המנהלת שלי הבטיחה שלאחר חצי שנה, נדבר שוב על השכר. זה מעולם לא קרה מפני שלא העזתי לבקש, ולפני שהצלחתי לאזור אומץ היא עזבה את תפקידה ונותרתי עם בוסית חדשה שלא היתה מודעת להבטחות ישנות. רק כעבור שנה ביקשתי בעדינות לפתוח את נושא השכר, אבל עד שהגיעה התשובה המיוחלת, כבר המשכתי הלאה.



מתברר שאני לא היחידה שמתקשה לדבר על השכר. כמעט כל חבריי ומכריי חוששים משיחה עם הבוס, שבה הם אמורים להכריז בפניו שהם שווים יותר ממה שהם מקבלים ושלארגון שבו הם מועסקים כדאי לתגמל אותם בהתאם. כמו בתחומי חיים אחרים שבהם נזקקים אנשים לסיוע ולדחיפה, גם לפתרון הקושי בשיווק עצמי, במשא ומתן ובשכנוע יש שלל אפשרויות: מאמנים אישיים, מומחים לניהול משא ומתן, מומחים בשכנוע ובשיווק עצמי וגם סדנאות העצמה ולימודי פוליטיקה ארגונית - הכל אפשרי תמורת כמה שקלים פלוס מע"מ כמובן.







הסבלנות ממני והלאה



קודם כל חיפשתי מדריכים מנוסים שיעניקו לי מחוכמתם בחינם. התחנה הראשונה היתה אצל המנהל הראשון שהכרתי בחיי. שאלתי אותו איך כדאי לנסח פנייה מנומסת, אך נחושה, שתשכנע את העורכת שמגיע לי יותר. "אני לא מתכוון לתת לך שום עצה", ענה רונן הגין בקשיחות חסרת רחמים. "למה?", שאלתי, מופתעת מהתשובה הלא צפויה. "כי את חצופה. אם עובד שלי היה מגיע אלי לבקש העלאה אחרי חצי שנה בלבד, הוא היה מבין בשיחה שעשה טעות מרה. אני צריך לפחות שנה כדי לדעת אם שווה לי להעלות לעובד שלי שכר".



בצר לי הלכתי לרעות בשדות זרים וביקשתי את עזרתו של מנכ"ל חברת ההיי-טק מטריקס, שמעסיקה יותר מ-4,000 עובדים, מוטי גוטמן. "קודם כל תנסי להבין מה הערך המוסף שאת מביאה לארגון", הוא הסביר. "תחשבי במונחים של איכות ושל רווחים שאת מכניסה לחברה. קחי על עצמך תפקידים נוספים, נסי להעצים את המוניטין שלך. אספי מודיעין בתוך החברה ומחוצה לה: כמה אחרים במעמדך מקבלים. הכיני שיעורי בית לפני השיחה".



"ואיך כדאי לגשת אל העורכת?", אני שואלת אותו ביודעי שזו נקודת התורפה הגדולה שלי. "אני מעדיף שפונים אלי בגישה קונקרטית ובגובה העיניים, מאשר בנחמדות ובסחבקיות שאופייניות לישראלים. תקבעי אתה שיחה ואל תהיי קופצנית מדי, תהיי סבלנית. ובשום אופן אל תצמידי אקדח לרקה או תניחי את המפתחות על השולחן. אף אחד לא אוהב שמאיימים עליו.



"הייתי מצפה מהמעסיק שלי שיבנה לי מעין מפת דרכים לטווח הארוך, שייתן לי איזשהו אופק לשיפור מעמדי בחברה בשנים הקרובות. מרכז הדיון צריך להיות הערכים המוספים שאת מביאה לארגון. יכול להיות שהעורכת תגיד שהיא תחשוב על הבקשה שלך ותחזור אליך, וזו בהחלט תשובה לגיטימית. את חייבת להיות סבלנית בכל התהליך".



מכיוון שהעורכת שלי דווקא נתנה לי אופק נכסף, וסבלנות היא מצרך נדיר במחוזותיי, פניתי לעוד מומחה חינמי וביקשתי את עצתו. גם סמנכ"ל משאבי אנוש של חברת ההיי-טק eci, עדי בילדנר, העדיף להסביר לי איך אוכל לקדם את עצמי בטווח הארוך, במקום לדבר על העלאת שכר. "בעולם המודרני העובד אחראי על הקריירה וההכשרה שלו. הוא צריך להיות שאפתן וצמא להכשרה. מנהל טוב צריך לנהל כישרונות - להשקיע בעובדים שלו ולטפח מישהו שיחליף אותו בסופו של דבר.



"במשך השנה חייב להתקיים דו שיח בין העובד למעביד בנוגע לצורכי העבודה, שבו נבחנות גם אפשרויות ההתפתחות של העובד. כדי להתקדם את זקוקה לתכונות שלאו דווקא נגזרות מהידע המקצועי שלך: לקיחת אחריות, עזרה לאחרים, ראש גדול ומנהיגות. את חייבת לגלות עניין בלמידה ולהיות פתוחה לביקורת. ברגע שמנהל רואה עובד שמחזיק בתכונות האלה, הוא מבין שאסור לפספס אותו ושכדאי לסייע בקידומו.



"בארגונים שבהם אין מתודולוגיה מסודרת לקידום אנשים, תצטרכי להיות אסרטיבית ולהגיד שאת מאמינה שאת יכולה להתקדם. את חייבת להראות מוטיווציה. כל עובד חייב להיות מודע לחסרונות וליתרונות שלו. בשיחה עם העורכת תבהירי לה שאת יודעת שאין מועמד אידיאלי ושברור לך שתצטרכי להשלים פערים בתפקיד חדש, אבל את מלאת מוטיווציה. כשאין מסלול קידום ברור, צריך להעז ולקפוץ למים.



"אני מציע לך להצטייד בעובדות שאין עליהן עוררין ולא רק בדעות ובמחשבות. לא כדאי לבוא בדרישה, אלא להראות את יכולותיך ולבקש לדבר על עתידך בארגון - זה מעורר מחשבה והמנהל לא יילחץ מזה. אם תבואי בגישה כזו הסיכויים שלך לקידום יהיו גבוהים יותר".



אל תשכחו להיות יצירתיים



כנראה שבעולם ההיי-טק הרווי והשבע, קל יותר להצטייד באורך רוח ולהתקדם בהדרגה. אבל לי אין את הזמן או את הסבלנות, ולכן הייתי זקוקה לכמה עצות פרקטיות שיסייעו לי לשים את עניין הכסף על השולחן באופן יעיל.



מיכל יוסף, מומחית בניהול משא ומתן ומגשרת פנים ארגונית, טוענת שהבעיה הרווחת היא שאנשים לא יודעים לעשות זאת נכון. "הם מכירים סוג של סחר סוסים, כמו בשוק. הם מתמקחים ומגיעים לפשרה, שעה שהיו יכולים להשיג יותר. טעות נוספת היא הצבת אולטימטום. עובדים רבים משתמשים בכלי הזה כי הם מניחים שהם בעמדת כוח ושהמעסיק זקוק להם ויסכים לשלם את המחיר כדי לא לאבד אותם. האולטימטום מצמיד את המנהל לקיר והוא מגיב בהתאם באקט של כוח מול כוח - 'אם לא מתאים לך, תקום ותלך'. במצב כזה העובד יכול להישאר נטול כל".



לדברי יוסף, אחד הגורמים העיקריים להצלחה הוא הכנה מוקדמת למשא ומתן. "פעמים רבות אנחנו מתבשלים עם כעס ודרישות ולא מתכוננים כמו שצריך. חשוב לבדוק מה אנחנו דורשים, מה אנחנו מעוניינים להשיג. כדאי למנות את הסיבות - למה את מעוניינת בדרישות האלה בכלל. לעתים בקשה להעלאת שכר נובעת מהצורך בהכרה. במצב כזה, גם אם תזכי בכסף - לא בטוח שתבואי על סיפוקך. צורך אמיתי יכול להיות הערכה, קידום, התפתחות אישית וגם ביטחון כלכלי. ברגע שתמני את הסיבות, הדרכים לספק את צרכיך יכולות להיות מגוונות יותר ממה שנדמה.



"יכול להיות שמקום העבודה ייתן מכונית בליסינג במקום העלאת השכר, או שיעניק הטבה באמצעות שעות נוספות או ימי חופשה. יש פתרונות רבים שהם שווי ערך כסף. עובדים נוטים לתרגם כל צורך לכסף, אבל יש אמצעים חשובים יותר. אם תסבירי למנהל שההתפתחות האישית חשובה לך, הוא יביא אותך בחשבון כשיחשוב על קידום".



יוסף מציינת כי גם יצירתיות היא מרכיב חשוב בניהול משא ומתן. "כדאי לבוא פתוחים ויצירתיים, כי לכל בעיה יכולים להיות יותר פתרונות מאלה שחשבנו עליהם. את לא חייבת לקבל החלטה במקום. יש לנו דחף לסגור עסקה כאן ועכשיו, אבל יכול להיות שהמנהל יציע משהו שלא חשבת עליו וכדאי לקחת את הזמן ולחשוב עליו לפני שתיתני תשובה.



"לפעמים עובד סבור שאם לא יזכה להטבות, הוא ימצא מקום עבודה אחר - ולא תמיד זה המקרה. רבים חושבים שיש להם אלטרנטיבה ומגלים שאין כזו. חשוב לבדוק חלופות, כדי שלא ייווצר מצב שבו תגידי למנהל שיש לך אופציות אחרות ותדחקי אותו לקיר. חיפוש אלטרנטיבה צריך להתנהל בזהירות מרבית מבלי שיגלו זאת במקום העבודה. חשוב להביא בחשבון גם את הצרכים שלך לטווח הרחוק ואיזה תפקיד יוכל לספק אותם. אולי תגלי שמשתלם לך להיות סבלנית בעבודה הנוכחית. לכן אסור לעשות דבר מתוך דחפים או כעסים".



יוסף גובה 1,500 שקל עבור הכנה למשא ומתן, ו-400-500 שקל נוספים לפגישת המשך. לדבריה, אין צורך ביותר מפגישה או שתיים. היא מספרת כי פעמים רבות מגלה העובד שיש פער עצום בין הדרך שבה הוא תופש את עצמו לבין הדרך שבה המנהל והמערכת תופשים אותו. "לפעמים העובד בטוח שהוא מוערך יותר ממה שהוא, ואז המשא ומתן מתחיל עם פער גדול מאוד. כדאי לשאול את הבוס בשוטף מה הוא חושב ומרגיש. משא ומתן לא צריך להתנהל בשיחה אחת, אלא בתהליך ממושך, ורצוי שהוא יתחיל במשוב שבעזרתו תוכלי להבין איפה את עומדת. אם את מזהה אטימות מצד המנהל, תגידי שאת מרגישה שהוא לא משתף פעולה ותשאלי מדוע. תבקשי תשובות כנות - תמיד עדיף לדעת איפה את עומדת ולקבל תמונת מצב מציאותית".



לאחר השיחה עם יוסף, הרגשתי שקיבלתי כמה כלים לניהול משא ומתן יעיל. במהלך השבוע ניסיתי לתפוס את העורכת לשיחה, אבל בכל פעם מצאתי לעצמי תירוץ אחר מדוע כדאי לוותר באותו רגע. הבנתי שאני זקוקה לאימון אישי שיעזור לי להיפטר מהחששות.



"אם לא תגידי באופן ישיר מה את רוצה, יתעלמו מזה", הסבירה לי המאמנת האישית ענבל כהן-חמו. "בדרך כלל גברים יודעים להיות ישירים ולפתוח בשיחות כאלה. נשים פחות. לפי מה שסיפרת לי, יש לכן על מה לדבר. תפתחי במשפט כמו 'הייתי רוצה לשמוע על אפשרויות קידום בעתיד. מה יהיה אתי עוד חצי שנה?'"



כשאני שואלת אם העלאת שכר אחרי חצי שנה היא ריאלית, משיבה כהן-חמו כי על פניו נראה שכן. "הקייס שלך צריך להיות הוותק המצטבר במקצוע. כדאי לבדוק גם כמה כסף היית מקבלת במקומות אחרים וכמה מקבלים עמיתים שלך באותו התפקיד ובאותה רמת ותק. אם הייתי מרגישה שהתפישה שלך את מעמדך במקום העבודה היא לא מבוססת, הייתי מבקשת שתבדקי זאת עם חבריך לעבודה".



אני מסבירה לה שהקושי העיקרי שלי הוא להעלות את הנושא ולהיענות בשלילה - וגם לספוג ביקורת על הדרך. היא משיבה שלפעמים צריך לחפור מעט בעבר כדי לגלות מאיפה מגיעים הפחדים, מאיפה אנחנו לוקחים את הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו, שיכולים להיות תלושים לגמרי מהמציאות.



"לרבים מאתנו יש נטייה לחשוב על האפשרות הגרועה ביותר, אבל אנחנו צריכים לדמיין גם את התרחיש הטוב ביותר", היא מנסה להרגיע את פחדיי. "לכולנו יש פחדים קטנים ולא רציונליים שקשה להיפטר מהם. קשה לנו עם סמכות ועם הדימוי העצמי שלנו. אנחנו פוחדים שהבוס יגיד מה הוא באמת חושב עלינו. צריך לזכור שמשוב כזה הוא חלק מתפקיד המנהל".



כהן-חמו מדרבנת אותי לנסות, ומציעה שאגש ישירות לנושא השכר ואבדוק את שפת הגוף של העורכת. אם היא נסגרת, אפשר לשאול בעדינות אם זה זמן טוב. "אל תשכחי שזו זכותך לדבר על הנושא. אם היא לא יכולה באותו הרגע, תדחי את השיחה. רק אם היא תדחה אותך כמה פעמים ולא תשתף פעולה, אפשר להבין שיש בעיה שקשורה בך - ואז כדאי לחשוב על עקיפת סמכות".



כהן-חמו מבקשת מאנשים להתחייב ל-12 פגישות מראש כדי שיוכלו לעבור תהליך משמעותי ולא ינטשו אחרי שלוש פגישות בטענה שהאימון לא עוזר. עלות כל פגישה היא 330-360 שקל. "המטרה היא לצאת מהאימון עם מערכת כלים ותובנות שיסייעו לנו להתמודד לבד עם בעיות. כשבאים לאימון מגדירים מראש מטרות שאפשר לבחון ולמדוד לאורך הזמן". לפני שאני יוצאת למשימה, היא מציידת אותי בעצה: "החשיבה שלך על עצמך תשפיע על האופן שבו תעמדי ותגידי את הדברים. את צריכה לבחור איזה 'אני' את מקרינה".



להעלות את הערך בעיני הבוס



כדי להקרין את ה"אני" הכי חזק ובטוח בעצמו, נזקקתי לקורס בשיווק עצמי אצל יניב זייד, שמגדיר את עצמו "מומחה בינלאומי לשכנוע". "כשאומרים את המלה שיווק, רוב האנשים רואים בעיני רוחם מאכער יהודי שמוכר קרח לאסקימוסים, והם נרתעים מזה", אומר זייד. "אבל בעידן דיגיטלי ותחרותי אין לנו ברירה. אנחנו חייבים לדעת לשווק את עצמנו ולהתבלט, אחרת לא נתקדם. שיווק ישיר הוא באמת מאיים ומרתיע, אבל החוכמה היא לייצר שיווק באופן רך - לשתול את המסרים כחלק מסיפור שנעים לשמוע".



לדברי זייד, עבודה טובה צריכה להיראות ולא רק להיעשות. "לבוס יש עוד הרבה דברים על הראש ולא תמיד הוא שם לב למה שהעובדים עושים בדיוק. ברוב הפעמים שבהן אנחנו סבורים שכולם יודעים מה אנחנו עושים מתברר שטעינו - אנשים לא שמים לב. הדיבור משלים את העשייה. אם אני עושה ולא מדבר, אני נשאר על המדף ללא קונים. כשאת רוצה תנאים טובים יותר, את חייבת להעלות את הערך שלך בעיני העורכת שלך, כלומר לעשות שיווק עצמי. לא בטוח שהיא ערה לכל מה שאת עושה בעבודה, ולכן מהיום הראשון שלך בתפקיד את צריכה להעביר אותה תהליך הדרגתי של שכנוע".



זייד מדגיש את חשיבות היוזמה, לעומת דרכם של רוב האנשים - להיות מנוהלים. "רובנו פסיבים, שונאים לקחת סיכון, ולכן לא יוזמים. בשיווק עצמי את חייבת לספר סיפורים שבהם יישתלו פרטים על העבודה הקשה שאת עושה. כדאי גם לפלרטט עם הבוסים בערב חברתי. לא להתבייש, לגשת וליזום שיחה כדי שיכירו אותך. אבל קודם כל את חייבת להאמין בעצמך ובכך שיש לך ערך לתת. המפתח הוא נתינה ולא לקיחה. כל שיחת שיווק עצמי שאת יוזמת צריכה להיפתח במה שאת יכולה לתת למקום ולא במה את רוצה לקחת ממנו. אם תהיי משוכנעת בעצמך, תשכנעי גם את הארגון".



זייד מעביר הרצאות, הדרכות וייעוץ אישי עסקי בנושאי שיווק עצמי, שכנוע ודיבור בפני קהל. פגישה אישית עמו עולה 300 דולר לא כולל מע"מ ונמשכת שעתיים. הוא מעביר גם סדנאות, שמורכבות מארבעה מפגשים הכוללים סימולציות, סרטונים והרצאות, בעלות של 2,000 שקל. כלי נוסף למתקדמים הוא נבחרת המשכנעים: קבוצה של 15-20 איש שנפגשת פעם בחודש למשך שעתיים, מתייעצת בפורום סגור באינטרנט והחברים בה יכולים להיכנס בחינם לכל האירועים והכנסים שמארגן זייד. העלות היא 2,000 שקלים בחודש בהתחייבות לשנה.



מעודדת מזייד ומעצותיו, התחלתי להפיץ את הצלחותיי בעבודה. תוך כדי שיחה שגרתית ציינתי שלא ישנתי כל הלילה כי פיצחתי כותרת משנה לכתבה וסיפרתי על 2,000 מלה שהצלחתי לכתוב על אף שלא היה לי זמן. כשחברותיי לעבודה התחילו לגלגל עיניים והעורכת לא התייחסה, הבנתי שאני זקוקה לעזרה נוספת.



אורית-קלייר ארזי, מנכ"לית bossproblem - הפורטל להצלחה בעבודה, הציעה שאבדוק אם אני פולנייה תעסוקתית. "אני מאמינה שכל אחד יכול לשדרג את מעמדו בעבודה. אחת הטעויות הבסיסיות של עובדים נובעת מכך שהם בטוחים שהמומחיות המקצועית שלהם תעניק להם את היוקרה. הם לא מבינים שזה לא מספיק, כי מי שיקודם הוא זה שמבין בפוליטיקה ארגונית: סך כל התקשורת והמיצוב שהופכים אותו לראוי יותר בעיני מקבלי ההחלטות. העובד צריך להיות מתוחכם ולדעת לנווט את עצמו בפוליטיקה של הארגון".



ארזי מסבירה כי הפוליטיקה היא מהות ההתנהלות בארגון, והיא מורכבת מסך המהלכים והיחסים בין האנשים ומהיכולת לזהות אינטרסים, לחזור אליהם ולהשתמש בהם כדי לקדם את טובת הארגון. לדבריה, אני צריכה לעשות לעצמי מיצוב לאורך זמן. "ככל שאדם מתקדם בסולם ההיררכי, הוא צריך להיות בעל יכולות ניהול גבוהות יותר, כי הוא מפעיל יותר אנשים. הוא מתמרן בין אינטרסים שונים ומשאבים מוגבלים. לכן, אם יבחרו על פניך עובד שבקיא בפוליטיקה ארגונית, הבחירה מוצדקת. אותו עובד שלא נבחר נהפך בדרך כלל לממורמר ומספר לכל מי שרוצה לשמוע שאכלו לו ושתו לו ושהכל פרוטקציות - הוא נהפך לפולני תעסוקתי".



הקורס שמציעה ארזי לאנשים שרוצים להתקדם מלמד אותם את רזי הפוליטיקה התעסוקתית. בעזרת סימולציות, תרגילים ודיונים, מקבלים המשתתפים כלים לשליטה בפוליטיקה הארגונית ולהפעלתה, בדרך לקידומם ולמיתוגם כטאלנטים, כדברי ארזי. הקורס כולל חמישה מפגשים בקבוצות קטנות של 8-12 איש ועלותו היא 2,271 שקל לא כולל מע"מ.



סוכנים הם לא קוסמים



הפגישות וניסיונות השכנוע עייפו אותי, וכל הלמידה הזאת נראתה לי מוגזמת בשביל להשיג כמה מאות שקלים בחודש. חשבתי שאולי כדאי לשלם למישהו שיעשה עבורי את העבודה השחורה - בעל מקצוע שידאג לאינטרסים שלי תמורת אחוזים. הסוכן אילן צלר הסכים לעזור.



"אני לא יכול להבטיח שום דבר", אמר לי כשדיברנו בטלפון. כשהגעתי למשרדו הוא הסביר לי שזה המשפט הראשון שהוא אומר לכל מי שנפגש עמו. "נדירים המקרים שבהם הטלפון שלי יצלצל ומישהו יבקש ממני למצוא לו עיתונאית צעירה ומבטיחה", אומר צלר, שמייצג בעיקר יוצרים, כמו תסריטאים ומחזאים. "ברוב הפעמים יוצרים ישיגו את העבודה הראשונה שלהם לבד ולאחר מכן יפנו אלי כשיצטרכו עזרה מבחוץ, כי לא נעים להם לדרוש או כשהם רוצים לעבור ממקום למקום. הדרך לפרוץ בכתיבה תהיה לרוב עם משהו מקורי משלך ולא בעזרת אנשים ששכרו את שירותיך".



הוא מדגיש כי "אין ספק שקל יותר לחפש עבודה בעזרת סוכן מאשר לבד, ברמה הפרקטית והרגשית. יש דברים שאני עושה כסוכן שלא הייתי מסוגל לעשות בשביל עצמי. על אף שיש אנשים שנוטים לחשוב כך, סוכנים הם לא קוסמים. הם לא יכולים לשדרג כל אחד בלי בסיס. פעם כל מי שרצה סוכן בכל תחום, יכול היה להשיג אחד. כיום זה מקצוע סלקטיבי. אם את מעוניינת בייצוג, הסוכן צריך לזהות את הפוטנציאל שבך".



צלר משתדל להיפגש עם כל מי שמבקש, על אף שהוא יודע שרוב הפגישות מיותרות והוא לא יוכל לעזור. "כולנו יודעים קרוא וכתוב, ולכן כל אחד חושב שהוא יודע לכתוב. מגיעים אלי רבים שבטוחים שהם כותבים מוכשרים וכשאני קורא משהו שכתבו, אני מבין שהם עילגים ולא יודעים לחבר משפט. רק לפי כמות הטוקבקים בישראל, אפשר להבין שכולם כותבים בפוטנציה".



הוא מספר שרוב אנשי התקשורת, מוערכים ומתוגמלים ככל שיהיו, מרגישים שמגיע להם יותר. "אבל באמת מגיע לי יותר", אני מתעקשת. הוא מוכן לסייע לי ומבקש לבחון את הרזומה שלי, לקרוא כתבות שלי ולבדוק אם אני מתוגמלת כראוי - על פי אמות מידה שלו ועל סמך הידע שלו לגבי אנשים אחרים. "ומה תגיד לעורכת שלי?", אני בוחנת. "עדי מאוד אוהבת את העבודה שלה ולא רוצה לעזוב", הוא מדמה שיחה עם העורכת, "אבל קיבלתי עבורה הצעה מגורם אחר ואני מבקש שתעזרי לי להגיד להם לא. המשכורת שלה לא מספקת כרגע, אבל היא לא רוצה לעזוב. תעזרי לנו".



"ומה יקרה אז?", אני שואלת אותו. "אני מקווה שהשיחה הזו תוביל למשא ומתן בינינו. ההצלחה תלויה כמובן במעמד שלך ובכמה הם רוצים אותך". כשמדובר בפרויקט, סוכן מקבל 10%-15% מהתשלום, אבל כשמדובר בשדרוג שכר אין כללים. כל אחד קובע את הסכום שמתאים לו ולסוכן.



אולי אבא שלי צדק, וחצי שנה הוא פרק זמן קצר מדי כדי לבוא בדרישות שכר. יכול להיות גם שכל הסדנאות, הקורסים ופגישות הייעוץ מתאימים יותר לאנשי היי-טק מבוססים שעובדים בארגונים מסודרים ואין להם מה להפסיד. בשבילי, בכל אופן, זה לא עבד. לאחר ארבעה שבועות של הכשרה, גייסתי את כל מה שלמדתי ונכנסתי לעורכת, לא לפני שהגשתי לה את הכתבה.



הבשורות הרעות הן שלא השגתי את ההעלאה. לא ברור אם נכשלתי בגלל כישורי המשא ומתן הלא מושלמים שלי, הוותק הדל או התקציב המצומק שלה. הבשורות הטובות הן שקיבלתי אופק: העורכת אהבה את הכתבה והציעה לי מדור חודשי קבוע, שפירושו תוספת צנועה למשכורת, תמורת יותר עבודה. לא נורא. עוד לא אמרתי את המלה האחרונה. היא כבר תשמע מהסוכן שלי.



איור: יעל בוגן. צילום: טלי מאייר.