בנג'י, זורבינג ושוויב - ניו זילנד היא גן עדן למחפשי ריגושים

ניו יורק טיימס



כיצד נולד ספורט אקסטרים ממוצע? מישהו עושה משהו שמביא אותו קרוב למוות - או לפציעה מרסקת איברים - כמו לקפוץ מגשר כשהוא מחובר לגומייה, או להתגלגל מגבעה בכדור שקוף ענקי. מישהו אחר, מעט יותר שפוי, שואל: "איך אני יכול לאפשר לאנשים לעשות זאת בבטחה ועדיין להרגיש שהם מסתכנים במוות?", ועדרים של צעירים שוחרי ריגושים מגיעים בריצה.



רוב הסיכויים שאחד מהאנשים האלה הוא ניו-זילנדי. רוח לאומית הרפתקנית ונוף פראי מרשים שמושך מכורי אנדרלין הפכו את ניו זילנד ואת הזרים המבקרים בה לחלוצי פעילות הרפתקאות מסחרית בעשורים האחרונים. הרשימה כוללת סירות מנוע, זורבינג (הכדור המתגלגל), ראפטינג מערות, שוויב (shweeb - רכיבת אופניים על מסילה מעל הקרקע), גלישה בנהרות, טיסה על כבל, נדנדות קניונים והפעילות הכי מפורסמת - קפיצת בנג'י.



אשתי ג'ן ואני הגענו לקווינסטאון, העיירה באי הדרומי שנחשבת לבירת ההרפתקאות והאקסטרים של העולם. קשה לערער על התואר: החנויות מוכרות בעיקר מזכרות - או הרפתקאות. שלל מלונות ואכסניות מארחים את התיירים עם כסף לשרוף ואת התרמילאים הזקוקים לעבודה בדחיפות.



קווינסטאון נחה למרגלות רכס של פסגות גרניט חדות בשם remarkables - יוצאות הדופן - לחופי אגם ואקאטיפו. כל פעילות הרפתקנית שאי פעם שמעתם עליה - ולא שמעתם עליה (עפיפוני שלג, גלשונים, מזחלות אשדות) - מוצעת כאן. מלבד הרפתקנים ומדריכי הרפתקאות פוקדים את קווינסטאון תרמילאים שבאים לעשות טרקים בהרים הסמוכים.



מבחן גבריות



כדי למצוא קצת שלווה, לנו בעיירה הסמוכה וונאקה, שם השאילו לנו חברים את בית הקיץ שלהם. וונאקה היא הדודנית הרגועה של קווינסטאון, מרחק שעה נסיעה צפונה למרגלות ההרים על חופי אגם תכלת, פחות מסחרית ורועשת.



הפעילות הנפוצה ביותר בקווינסטאון היא שיט בסירות מנוע הטסות בנהרות. סירות אלה יכולות לעלות במורד נהרות ולשוט במים שעומקם 15 ס"מ בלבד. אם לא אכפת לכם שכמויות גדולות של מים יותזו בפרצופכם, זאת הפעילות המומלצת לרכי הלב. הנוסעים מקבלים חליפות הצלה ומעיל גשם, ויושבים בסירות ל-12 אנשים. הנהג הטיס אותנו במעלה הנהר, מחמיץ בקושי צוקים ומסובב את הסירה ב-360 מעלות. הוא סיפר לנו על היסטוריית כריית הזהב באזור ואיפשר ליהנות מנופי העצים לפני שחזר למהירות מרבית.



זאת היתה פעילות רטובה ומהנה, אבל בטוחה מדי לטעמי - אפילו יותר מהטרקים השלווים סביב העיירה - ולכן המשכנו לחפש אחר הרפתקאות. בחרנו בפעילות ששמה את ניו זילנד על מפת ההרפתקאות העולמית: קפיצת בנג'י. שורשי הבנג'י הם באי וונואטו, שם, לפי האגדה, ברחה אשה מבעלה המכה, קשרה ענפי עצים לרגליה וקפצה מעץ הבניאן. היא נחתה ללא פגע, אבל בעלה, שלא שם לב לשרכים שקשרה לרגליה, נפל למותו. עד היום נחשבת קפיצת בנג'י בוונואטו למבחן גבריות.



אי.ג'יי האקט והנרי ון אש היו חלוצי הבנג'י בניו זילנד. הם קנו חוזה לחכירת גשר בן 100 שנים על נהר קאווארו והקימו את אתר הבאנג'י הראשון ב-1988. זו היתה הסנונית הראשונה שהפכה את קווינסטאון לאתר תיירותי נחשק. ביום הראשון להפעלת האתר היו 28 לקוחות. כיום קופצים באתרי בנג'י בניו זילנד 100 אלף איש בשנה.







חשבתי שהבנג'י יהיה דומה לצניחה חופשית, לא מפחיד יותר מהשיט בנהר. לא הבאתי בחשבון שאני צריך לזרוק את עצמי מעל גשר. האתר בקווארו מפותח עתה, עם מבנה מודרניסטי הכולל מוזיאון בנג'י ובית קפה, בין צוקי אבן המיתמרים מעל לנהר הטורקיז.



שילמתי, כתבתי את משקלי על כף היד, וחיכיתי. האשה שעמדה לפני בתור רצתה להימלט, והמפעילים דיברו על לבה. כשתורי הגיע, בחור עם עגיל בשפה קשר את רגליי במגבת ובחבל. שירים של פנתרה וגרין דיי ניגנו ברמקולים מעלי. הסכמתי לטבול בנהר עד כתפיי. הפחד השתלט עלי כשהתבוננתי לנהר, 47 מטר מתחתיי. אבל המפעיל ספר לאחור ואשתי עמדה והסתכלה. דם, מים ואדרנלין זרמו למוחי לאחר שקפצתי. אני זוכר במעורפל שהושטתי יד למשוט ומישהו משך אותי לתוך רפסודה, ואחר כך את אשתי מחבקת אותי.



כדי לתת מנוחה לאדרנלין, נסענו לפיורדלנד, שמורת טבע ענקית דרום-מערבית לקווינסטאון. עשינו את טרק קפלר, 60 ק"מ של חציית הרים בין חופי שני אגמים. הנוף היה מכשף ביופיו. האם הוא מקור ההשראה לאהבת הסיכונים? ון אש מאמין שהמקור טמון בהשפעות של חדשנות והרפתקנות משבטי המאורים שהפליגו לכאן על סירות קטנות במאה ה-13, ומהמתיישבים האירופאים של המאה ה-19. כשלא נותר לחקור יותר, נהפכו חיי הפנאי לעיסוק מרכזי. "אדמונד הילארי, יליד ניו זילנד, טיפס על אוורסט בשנות ה-50 - וטיפוס הרים נהפך לתחביב פופולרי", אומר ון אש. "כשהפסגות נכבשו, אנשים חיפשו הרפתקאות חדשות".



טבע פראי



סוגים אחרים של הרפתקאות כוללות זורבינג - ש-40-50 אלף אנשים עושים מדי שנה כאן. "אין לנו דרישות ביטוח קפדניות כמו בארה"ב", אומר אנדי האביל, מנהל חברה מקומית, שמסביר כך את שורשי החדשנות הניו-זילנדית.



ניסיתי גם גלישת נהרות: שיוט באשדות צרים חמוש בקסדה, בחליפת צלילה ובגלשן בוגי. ירדנו למים, עשרה אנשים ומדריך, קיבלנו הסבר על כמה תנועות, ושחינו למרכז הקוואראו, שם תפסנו את "הגלים" באשדות הנהר, שוב ושוב. פעילות זו החלה ב-1989, כשהגולש מהוואי ג'ון אימהוף הציג אותה לראשונה בניו זילנד.







הטרק האחרון שלנו היה רוטברן, אך אז פרצה אחת מהסערות הקשות של העונה, שמורידה 300 מ"מ גשם תוך כמה ימים. תוך דקות מתחילת הטרק היו חליפות הגורטקס שלנו ספוגות לגמרי, והידיים שלי קפאו ללא כפפות.



באותו טרק בגשם סוחף הבנתי את רוח החלוצים המקומיים: ארץ זו, שבה טבע מהפראי עלי אדמות, מעוררת אתכם לבחון את יכולתכם כנגדה - לפעול מהר יותר, לבנות מתוחכם יותר. או אם אתם כמוני, מטיילים שנלכדים בסערה, להוציא זוג גרבי צמר ולעטות אותם כמו כסיות, ולהמשיך לדשדש במבול.



איך עושים את זה?



רוב הפעילויות באזור יוצאות מקווינסטאון



■ סירות מנוע בנהר: shotover jet, המפעיל היחידי שעושה תפניות של 360 מעלות shotoverjet.com; 119 דולר לנסיעה של 30 דקות



■ בנג'י:aj hackett bungy : בנג'י מגשר קווארו (180 דולר ניו-זילנדי לקפיצה). ledge: בנג'י בגבעה מעל קווינסטאון (180 דולר ניו-זילנדי לקפיצה)



■ גלישת נהרות: חברת serious fun. 162 דולר לחצי יום. riversurfing.co.nz



■ טרקים: קפלר ורוטברן - 51 דולר ניו-זילנדי ללילה לאדם. צריך להזמין זמן רב מראש. booking.doc.govt.nz



דיסנילנד לאוהבי הטבע



בגובה 10,000 רגל נראה העולם שקט, כחול ורגוע. קו החוף הצפוני של האי הדרומי של ניו זילנד נראה כמו המראה היפה ביותר בעולם. שנייה אחרי זה, כשמדריך הצניחה דוחף אתכם דרך דלת המטוס ואתם נופלים בתאוצה של 10 מטרים לשנייה בריבוע, האוויר הנקי של פינה נידחת זו של העולם מאיים לקרוע לכם את הפרצוף.







שניות לא רבות לאחר מכן, מדריך הצניחה החופשית, שמחובר אליכם ברצועות ואבזמים שלא נראים באמת מספיקים, פותח את המצנח, ובמשך דקותיים נפלאות אתם מרחפים שוב בשקט. האדרנלין מאיים לעלף אתכם, אבל השלווה המופלאה של גלישת רחיפה היא זריקת נגד יעילה. בנחיתה על הקרקע, כשהרגליים רועדות, הדחף הראשוני והעיקרי הוא להסתובב אל מדריך הצניחה ולהגיד: "עוד פעם".



אם יש גן עדן, ניו זילנד היא המקום הדומה לו ביותר עלי אדמות. אחת מהפינות המפוארות ביותר של טבע, מרחבים ירוקים, הרים נושקים לים ומים נטולי סיכונים - על אף שניו זילנד מתגאה בתרבות האקסטרים שלה. עדויות לחיבה לסיכונים לא חסרות - התדרוך העלוב לפני הצניחה, השאננות של המדריך בהליכה על הקרחונים, וה"יהיה בסדר" של מדריך שיט האבובים במערות התת קרקעיות של וואיטומו.



ואולם בסופו של דבר, ניו זילנד, על תושביה הנוחים לאדם, הגישה הליברלית, המשכילה, חובבת הטבע והסביבה - היא דיסנילנד לאוהבי הטבע. שתי הסכנות העיקריות שבה הן מזג האוויר וטיפשותם של בני אדם. רוב התאונות שהתרחשו במרחבים הפראיים שלה קשורות למזג אוויר סוער וללקיחת סיכונים מטופשת, ובדרך כלל הן מתרחשות משילוב של שניהם. ירידה משבילים מסומנים, יציאה לדרך ללא ציוד מתאים ובחירה במסלולים שהם מעבר ליכולת הטכנית והכושר של המטיילים - הם סיכונים שישראלים אוהבים לקחת. כוויות שמש בגלל הקרינה הגבוהה הן עוד סיכון. אבל אין הרבה יותר מזה.



הסכנות המוכרות מישראל - הכשת נחש או התייבשות - אינן קיימות שם. המים פשוט זולגים מההרים, ונחשים אין בניו זילנד. אין בכלל חיות מסוכנות או מחלות נוסח העולם השלישי. רמת הפשע נמוכה, ו"הילידים" ידידותיים למשתמש (אם כי בשנים האחרונות פחות מתלהבים מהישראלים). לכל היותר אתם מסתכנים בכך שתוכיי קיאה פראיים יגנבו לכם את הכריך כשאתם מפנים את הגב, או יכרסמו את הגומי במגבי המכונית.



תרבות האקסטרים של ניו זילנד אמנם מפותחת, אבל היא צריכה להיות לא יותר מהערת אגב למי שרוצה באמת לטייל במקום הכובש הזה. שרשרת הרי האלפים הדרומיים מספקת הזדמנות לטיולים, מקלילים עד מפרכים; אגמים כחלחלים וירוקים; הרי געש שחורים ודיונות עצומות של חול; בקתות מגורים בלב יערות גשם וחופי מפרצים שוקקי אלבטרוסים, דולפינים וכלבי ים. כל זה במדינה מערבית לחלוטין, עם שירותי תקשורת, רפואה ותיירות מהטובים בעולם, שאפשר לשתות את מימיה בבטחה ולתפוס טרמפים בכבישיה בלב שקט.