חיים ומוות ביד הלשון

>> תארו לכם את הסיטואציה הבאה: במהלך חופשה בתאילנד אתם מקבלים לפתע התקף לב ומובהלים לבית החולים. כל הצוות הרפואי במקום דובר תאילנדית בלבד ולאיש אין יכולת להסביר לכם מה מצבכם ומה בדיוק הטיפול שהם מתכוונים לבצע. אתם מתקשים למסור לצוות המטפל פרטים על מצבכם הרפואי הקודם, מחלות הרקע והתרופות שאתם נוטלים, ונאלצים לאבד שליטה במצב ויכולים רק להתפלל שהטיפול שתקבלו יהיה הולם ונטול טעויות קריטיות.

חוסר האונים שבסיטואציה המתוארת הוא לא דמיוני וגם לא שמור למצבים קיצוניים ויוצאי דופן כאלה. למעשה, זוהי מנת חלקם של אזרחים רבים בישראל שאינם דוברים עברית, ובמקרים רבים פשוט לא מסוגלים להבין מה אומרים להם הרופאים והאחיות, מה כתוב בטופס שעליו הם חותמים ואפילו לא איך מתמצאים בתוך בית החולים - שכל השילוט בו בשפה העברית.



מדובר בבעיה בריאותית אמיתית: חולה שלא מסוגל להסביר לרופא שלו אילו תרופות הוא נוטל, לא מבין נכון את ההוראות שהרופא נותן לו, ולא מבין את הסיכונים שכרוכים בטיפול שהוא אמור לעבור - חשוף לסכנה בריאותית ממשית, שלא לדבר על פגיעה בזכויותיו הבסיסיות ביותר כחולה וכאדם.



כדי להתגבר על הבעיה פועלים בארגוני הבריאות על פי השיטה הישראלית הידועה: אלתור. בן משפחה או חבר שיודע מעט יותר עברית הופך מיד למתורגמן, את השאר משלימים באמצעות נפנופי ידיים או שפת הסימנים, ומקווים לטוב. לעתים זה מגיע לדרגת אבסורד: כך, למשל, נאלץ חולה נפש יוצא אתיופיה מאזור הצפון נאלץ לשבת בפגישה עם פסיכיאטר כשבתו בת ה-15 משמשת כמתורגמנית, ואגב כך נחשפת לפרטים האינטימיים ביותר מעולמו הפנימי של אביה - וזאת כמובן בלי כל הכשרה בתרגום.



החוזר החדש שהוציא השבוע משרד הבריאות ומחייב את כל מוסדות הרפואה להתאים עצמם לדוברי השפות המרכזיות המדוברות בישראל - עברית, ערבית, רוסית ואמהרית - הוא אם כן צעד חיוני בכיוון הנכון לצמצום האי-שוויון הקשה שממנו סובלים מטופלים במערכת הבריאות בישראל. החוזר מחייב את המוסדות להתאים את כל טפסים, השלטים והמידע שהם מספקים לשפות השונות, להעניק שירות טלפוני בכל השפות, להשתמש במתורגמנים באופן שוטף ומחיל עליהם את החובה לוודא שהמטופל שמולם מבין את מה שנמסר לו.



בעולם המהלך הזה מתרחש כבר עשור, והגיע הזמן שיונהג גם בישראל. יישום החוזר לא יהיה פשוט לבתי החולים והקופות: שירותי תרגום עולים כסף רב, וכך גם החלפת השילוט במוסדות ותרגום כל המסמכים לשפות שונות. ואולם מדובר בצעד שהוא בגדר חובה במדינה שחרתה על דגלה את ערכי השוויון וזכויות החולה.