>> בשבוע האחרון התקבלו בתיבות המייל של העיתונאים מכתבים מטעם ח"כ דני דנון מהליכוד. דנון, ח"כ חדש (פחות משנתיים במשכן) וצעיר (עוד לא בן 40), כבר מעורר מהומות. או לפחות רוצה שיגידו שהוא מעורר מהומות. ולכן הוא מנהל קמפיין נגד מדיניות האוצר. הוא גם רוצה להיות "חברתי", כי זה הכי טוב להיות חברתי עכשיו, אז הוא נלחם בעליית מחירי המים והדלק. דנון מתראיין, עורך כנסים ובכל מקום מסביר למה הליכוד צריך "להישמע לרחשי הציבור".
מה שמצחיק הוא שדנון היה בין הח"כים שתמכו בהעלאת מחיר הדלק רק לפני פחות מחודשיים. אז, כשהיה צריך אותו, הוא לא צעק, אפילו לא לחש. דנון הוא כמובן לא הפופוליסט היחיד מבין הח"כים של הקואליציה שתמכו בהעלאת המס המטופשת הזאת. אלא שכיום הם עושים אפילו עוד יותר נזק כאשר הם גורמים לראש הממשלה להתנהל בצורה זגזגנית, עלובה וגם שגויה כלכלית וציבורית - ולממן את סל ההטבות באמצעות פגיעה בחלשים. אבל מה זה חשוב, העיקר שאת ליטרת הכותרות שלו הם השיגו.
מי שמסתכל על פרוטוקול הדיון בוועדת הכספים מה-27 בדצמבר, הדיון שבו הוחלט על העלאת המס, מגלה כמה דברים מעניינים על ההתנהלות הפיננסית של הממשלה ועל הח"כים שלנו. הדיון התחיל בהיעלבות של יו"ר הוועדה, משה גפני (ש"ס), מראש הממשלה, בנימין נתניהו. יום קודם הוא סגר עם נתניהו על תוכנית עתידית מסודרת לתקצוב מערך כיבוי האש. אבל כותרות העיתונים למחרת הביאו את נתניהו להכריז מיידית על הזרמה של 350 מיליון שקל ולהוציא את גפני טמבל.
גפני מבליג ועובר הלאה. הסעיף הבא הוא העברה לתקציב הביטחון, הבור שאליו מזרימה מדי פעם ועדת הכספים מאות מיליונים. היום מדובר בעניין קטן של 420 מיליון שקל. פתאום באמצע הדיון מגלה ח"כ חיים אורון (מרצ) שתקציב הביטחון שעליו הוחלט בעבר - 49 מיליארד שקל - צמח ל-61 מיליארד בלי שאף אחד יודע איך ולמה.
הוועדה מנסה לחשב: 49 מיליארד ועוד 3 מיליארד (תוספת שניתנה באמצע השנה) פלוס 420 מיליון (שהם דורשים עכשיו) - שווה 61 מיליארד. אבל החשבון לא מסתדר. מתחיל דיון קצת מצחיק שבו כל אחד מנסה להיזכר כמה מיליארדים קיבל משרד הביטחון ומתי. אפילו אנשי האוצר לא בטוחים. איך מסבירים פער של 10 מיליארד שקל? נציג האוצר מסרב לפרט. ח"כ אחמד טיבי שואל אם לצאת מהחדר. "תירגע אחמד, גם לנו לא מסבירים, אל תיקח לעצמך יותר ממה שמגיע", אומר לו אורון.
בשלב הזה מתברר מאיפה באים אותם 420 מיליון שקל - ממשרד השיכון כמובן. למרות ההכרזות, מסיבות העיתונאים והדרמה הגדולה סביב מחירי הדירות. למרות הזוגות צעירים, המשכנתאות וכל המלים היפות - מסתבר שהממשלה כלל לא משתמשת בתקציב המשכנתאות. לכן האוצר לוקח את הכסף למי שיודעים מה לעשות אתו - לחבורה של אהוד ברק וגבי אשכנזי. משום מה, שר השיכון, אריאל אטיאס, אפילו לא בא כדי לשמור על הכסף שלו. אחר כך הוא יצעק בטלוויזיה שצריך לעזור לזוגות צעירים. העניין עובר בהצבעה.
לקראת סוף הישיבה מציג סמנכ"ל ברשות המסים את הסעיף שלשמו התכנסנו - הצו המורה על העלאת הבלו על הדלק (בלו - מס על הדלק) ב-20 אגורות ב-2011 וב-20 אגורות נוספות ב-2012. הח"כים שאינם מהקואליציה מזדעזעים. למה פתאום מעלים את המס, הם שואלים. התשובה: זה בחוק ההסדרים. כשהם מתעקשים, אומר להם הסמנכ"ל: לדלק השפעה שלילית על הסביבה; ייקור הדלק יביא להקטנת השימוש בו ולפחות זיהום אוויר.
"עובד אצל דנקנר"
סוף-סוף מתגלה הפרצוף האמיתי של משרד האוצר: הוא פשוט ירוק. אפילו יותר מהמשרד לאיכות הסביבה ומהארגונים הירוקים. הח"כים אורון, שלי יחימוביץ' (העבודה) ושי חרמש (קדימה) מבינים כמובן שזה בלוף ושהממשלה בסך הכל מחפשת 2 מיליארד שקל בשנה. "הרי אמרתם שאתם רוצים להוריד מסים", אומר מישהו. "עכשיו הכל יתייקר - התחבורה הציבורית, החשמל, הלחם, הבניין והתעשייה", אומר וחוזה את הסערה עם עופר עיני, שלמה בוחבוט, שרגא ברוש וחבורת "החברתיים".
בינתיים עוברים לדיון בעניין חשוב אחר - הבלו על הפטקוק. זהו הדלק שבו משתמשת נשר לייצור מלט. נשר היא חברה שבבעלות נוחי דנקנר (דרך אי.די.בי) ומשפחת לבנת. יואל פלדשו, מנכ"ל נשר, מציג את הבעיה שלו וטוען שבאירופה לא ממסים את חברות המלט על הדלק הזה, שכן מדובר בדלק פחות מזהם (עוד פעם שומרים כאן על הסביבה). בנוסף, הוא מסביר שהעלאת הבלו על הפטקוק תגרור למעלה את מחיר המלט, זה יביא ליבוא זול, ואז הוא שוב ייאלץ להגיע לוועדה לבקש הגנה מפני יבוא.
אחר כך עולים כל מיני נציגי ארגונים שמתנגדים גם הם להעלאת המס, וכמו פלדשו, כל אחד מנסה להחריג את עצמו, או לפחות להביע התנגדות. נציג התאחדות התעשיינים, למשל, מדבר על פגיעה בכושר התחרות של התעשייה ובפריפריה. הוא גם מסביר מדוע העמדה של האוצר מוזרה בנוגע לאיכות הסביבה, שכן היא לא נתמכת בנתונים. הוא טוען כי העלאת הבלו תהיה למעשה מס חשמל בהיקף של 1.5 מיליארד שקל, שכן זה יגולגל ישירות לחשבונות החשמל (2% ב-2011 ו-4% ב-2012). נציג חברת חשמל לא מתנגד, רק אומר שמחיר החשמל יעלה. הוא לא יודע בכמה. וגם נציג נהגי המוניות מנסה את מזלו - "מנסים לעודד את התחבורה הציבורית ואתם עושים הפוך". ובכלל מצב נהגי המוניות לא משהו.
אורון מקבל את רשות הדיבור, אבל מבקשים ממנו לדבר בקצרה. הוא אומר שמדובר ב-2.5 מיליארד שקל שישלמו בעיקר השכבות החלשות, שהביקוש לדלק קשיח כך שהמחיר אמנם יעלה, אבל רמת השימוש ברכב לא תקטן. "מכניסים את היד לכיס של הציבור ומעלים מחירים. הורגים את מעמד הביניים פעם בבריאות, פעם בדלק, בשירותים חברתיים או בביטוח משלים". חרמש אומר ששום דבר לא מצדיק את הסיפור הזה חוץ מזה שחסר לאוצר כסף. "רק מי שלא מסודר בעבודה עם רכב על חשבון המעסיק ישלם את החשבון"; יחימוביץ' אומרת: "הסיפור של איכות הסביבה הוא שקר, זוהי פגיעה ישירה במעמד הביניים"; מגלי והבה (קדימה): "כל מי שיצביע בעד שלא יבוא אחר כך בטענות". והבה לא חשב על החברים של דנון שיודעים גם להצביע בעד וגם לבוא בטענות.
אין אף ח"כ שמדבר בעד ההחלטה, אך ההתנגדות של יחימוביץ', חרמש, והבה ואורון היא כמובן רק לפרוטוקול. אנשי הקואליציה אולי לא ידברו, אבל יצביעו בעד. ח"כ אמנון כהן מש"ס מציע לדחות את העלאת המס על הפטקוק בשלוש שנים כדי שבנשר "ילמדו את הנושא". ח"כ אורי אורבך (הבית היהודי) שואל: "בעבור איזה משרד לוביסטים עובד, למי לשלוח את החשבונית?", ומסרב להצביע. יחימוביץ' אומרת לו שהוא עובד אצל דנקנר.
אחר כך מתברר שלא פחות משישה לוביסטים של נשר פנו אל ח"כים בוועדה ואל נציגי האוצר כדי להוציא את הפטקוק מתחולת הצו. זה הצליח. חברי הקואליציה בוועדה מצביעים ומעלים את המס על הדלק בישראל. מלבד הפטקוק. חמישה מתנגדים.
במה עסקו הח"כים כשמחיר הדלק זינק
רותם שטרקמן
11.2.2011 / 7:27