מקוונים ומתוחכמים: הצעירים שמובילים את ההתקוממות במצרים

הם נולדו בערך בזמן שהנשיא חוסני מובארק עלה לשלטון, מרביתם בוגרי האוניברסיטאות המובילות במדינה, וכולם העבירו את חייהם הבוגרים תחת המגבלות של מדינת המשטרה המצרית - וחלקם נעצרו פעם אחר פעם ועונו למען המטרה.



הם צעירים בעלי מקצועות חופשיים, מרביתם רופאים ועורכי דין, אשר החלו ואחר כך הובילו את ההתקוממות שמטלטלת את מצרים. הם בני הדור של פייסבוק, אך לא חשפו את פניהם ברשת מחשש כי ייעצרו או ייחטפו על ידי המשטרה החשאית.



אולם כעת, כאשר ממשלת מצרים ניסתה לפצל את תנועתם בעזרת הטענה כי נציגי הממשל מנהלים משא ומתן עם חלק ממנהיגיהם, החליטו חלקם לחשוף בראשונה את זהותם כדי לתאר את התפקיד הסמוי שמילאו בהתקוממות.



הם מונים כ-15 בלבד, וניתן למצוא ביניהם את בכיר גוגל, ואיל רונים, שהוחזק במעצר במשך 12 ימים אולם שוחרר בשבוע שעבר והפך לדובר המשפיע ביותר של התנועה.



עם זאת, הם הביאו עמם למאבק תחכום ומקצועיות - ניצול האנונימיות של האינטרנט כדי לחמוק מהמשטרה החשאית, שתילת שמועות כוזבות כדי להטעות את מרגלי המשטרה, קיום "ניסויי שטח" בשכונות העוני של קהיר בטרם גיבשו את תוכניות הקרב, ואז קבלת ההחלטה על קיום הפגנה שבועית גדולה אחת כדי לשמור על כוחם - וכל אלה מסייעים להסביר את העמידות המפתיעה שגילתה ההתקוממות בה החלו.



"מחבבת את האחים המוסלמים"



במהלך התהליך רבים מהם יצרו קשרים יוצאי דופן אשר משקפים את האופי הבלתי אידיאולוגי של התקוממות הצעירים במצרים, אשר מקיפה ליברלים, סוציאליסטים וחברים בתנועת האחים המוסלמים.



"אני הכי מחבבת את האחים המוסלמים, והם מחבבים אותי", אמרה סלי מור, פסיכיאטרית נוצרית קופטית בת 32, המחזיקה בהשקפות שמאליות ופמיניסטיות ושמוצאה אירי-מצרי. "תמיד יש להם סדר יום נסתר, אנחנו יודעים זאת, ואף פעם אי אפשר לדעת איך הם יתנהגו כאשר הכוח יעבור לידיהם. אבל הם טובים מאוד בתחום הארגון, הם קוראים להקמת משטר אזרחי כמו כל השאר, אז צריך שתהיה להם מפלגה פוליטית כמו כל השאר - לדעתי, הם לא יקבלו יותר מ-10% מהקולות".



רבים מחברי המעגל נפגשו בתקופת הלימודים באוניברסיטה. איסלם לופטי, עורך דין ואחד ממנהיגי צעירי האחים המוסלמים, אמר כי קבוצתו נהגה לצרף נציגים של מפלגות שמאל זעירות למאבק למען זכויות אזרח, כדי ליצור את הרושם שהמאבק יותר אוניברסלי. רבים מהם הפכו כעת לבעלי ברית בהתקוממות, בהם זיאד אל-אליימי, עורך דין בן 30 ששימש אז כראש הקבוצה הקומוניסטית באוניברסיטה.



אליימי, אשר נכלא ארבע פעמים וסבל משברים רבים באיברי גוף עקב עינויים בשל פעילותו הפוליטית, משמש כיום כעוזרו של מוחמד אל בראדעי, חתן פרס נובל לשלום בשל עבודתו במסגרת סוכנות האנרגיה האטומית הבינ"ל. בה בעת, קבוצתו יצרה קשרים גם עם פעילים צעירים אחרים כמו מור.



זרעי ההתקוממות נזרעו בערך בזמן ההתקוממות בטוניסיה, כאשר ואליד רשיד, בן 27, איש קשר של הקבוצה המקוונת תנועת 6 באפריל, שלח הודעה למנהל האנונימי של עמוד פייסבוק נגד עינויים בבקשה ל"סיוע בשיווק" יום הפגנות ב-25 בינואר, סיפר רשיד. הוא תהה מדוע המנהל האנונימי של העמוד תיקשר איתו רק באמצעות שירות המסרים המיידיים של גולג. למעשה, היה זה מישהו שהוא כבר הכיר: בכיר גוגל, רונים.



רוצים שלטון דמוקרטי חוקתי



ביום ההפגנות, ניסתה הקבוצה להטעות את המשטרה בעזרת פעולת הסחה. המארגנים הפיצו שמועה כי בכוונתם להתאסף במסגד בשכונה יוקרתית במרכז קהיר, והמשטרה הגיעה לשם בכוחות גדולים. בפועל, נפגשו המארגנים במקום זאת בשכונת עוני סמוכה, סיפר אליימי.



ההחלטה להתחיל את המחאה בשכונת עוני היתה בעצמה ניסוי. "אנחנו תמיד באים מהאליטה, עם אותם פרצופים מוכרים. הפעם החלטנו, בוא ננסה משהו אחר", אמר לופטי. "התחלנו בתור קבוצה של 50 אנשים, אבל כשיצאנו מהשכונה כבר היינו אלפים", סיפרה מור.



ההתקוממות חשפה את הפער הבין דורי במצרים, וצעירים שהשתתפו בה הביעו לא פעם תסכול מעמדות בני הדור הקודם. "הם פשוט חלק מהמערכת, חלק מהשלטון", אמר לופטי. "מובארק הצליח לאלף אותם".



למרות זאת, הוא הוסיף, צירוף חברים באחים המוסלמים למאמצי הארגון בכיכר תחריר התברר כנכס אסטרטגי מכיוון שבתור חברים בתנועה חשאית ובלתי חוקית, "הם היו מאורגנים מטבעם".



ההתארגנות רק התבררה כחיונית כעבור מספר ימים כאשר המפגינים נאלצו להיערך במהירות למתקפת האבנים ובקבוקי התבערה מצד נאמניו של מובארק. קבוצה אחד השתמשה במוטות ברזל כדי לפרק את המדרכה לאבנים, אחרת העבירה את האבנים לקו החזית וקבוצה שלישית איישה את המתרסים.



כעבור מספר ימים, שבעה מחברי הקבוצה נחטפו על ידי המשטרה לאחר שיצאו מפגישה בביתו של אל בראדעי והוחזקו במעצר במשך שלושה ימים. המארגנים הפיצו לוח זמנים שבועי, כאשר ההפגנות הגדולות ביותר נקבעו לימי שלישי ושישי בניסיון לשמור על כוחם. ולפני כל הפגנה הם הדליפו מידע כוזב חדש כדי להטעות את המשטרה.



הם יצרו קואליציה כדי לייצג את המרד הצעיר, ורונים נבחר לוועדה המנהלת. כאשר הממשלה החלה להזמין אותם למשא ומתן, הם קיימו הצבעה בכיכר תחריר כדי להחליט מה לעשות. 70% הצביעו נגד.



מרבית חברי הקבוצה הם ליברלים או אנשי שמאל, וכולם - בכלל זה חברי האחים המוסלמים - אומרים כי הם שואפים להקים שלטון דמוקרטי חוקתי בסגנון מערבי. עם זאת, הם גם מודים כי קיימות מחלוקות גדולות, במיוחד לגבי התפקיד של דת האיסלם בחיים הציבוריים.