"עורכי הדין לא מבינים מהי אתיקה"

>> 57% מעורכי הדין לא ימליצו לילדיהם לעסוק בעריכת דין, ו-36% מעורכי הדין לא ימליצו לילדיהם ללמוד משפטים - כך עולה מסקר חדש שעיקריו יוצגו הערב בכנס לציון יובל שנים לדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין. את הכנס עורכת הלשכה בשיתוף המרכז לאתיקה ולאחריות מקצועית של עורכי דין על שם דיויד וינר בבית הספר למשפטים במכללה למינהל.



בסקר השתתפו יותר מ-1,900 עורכי דין פעילים, והוא נערך בסוף 2010 על ידי ד"ר לימור זר-גוטמן מהמרכז לאתיקה וד"ר אייל כתבן מהמרכז האקדמי למשפט ולעסקים, רמת גן. לדברי זר-גוטמן, מומחית לאתיקה מקצועית, מטרת הסקר היתה לבצע מיפוי דמוגרפי ומגדרי של אוכלוסיית עורכי הדין בישראל, וכן לבדוק את התייחסותם של עורכי הדין לנושאים מרכזיים, כגון שביעות רצונם מהמקצוע והתייחסותם לסוגיות של אתיקה מקצועית.

הממצאים שעולים מהסקר מעידים כי יותר ממחצית מאוכלוסיית עורכי הדין בישראל אינם שבעי רצון מעיסוקם. כשנשאלו עורכי הדין מה היו בוחרים לשנות בתנאי העסקתם, 59% השיבו כי היו משפרים את משכורתם, ו-33% השיבו כי היו מפחיתים את מספר שעות העבודה. 7% השיבו כי היו משנים את תחום התמחותם המשפטית, ו-1% בלבד היו שואפים לקבל יחס יותר טוב במשרד.



מבחינת שעות העבודה של עורכי הדין עולה מהסקר כי 56% מעורכי הדין כיום עובדים בממוצע 40-60 שעות בשבוע. מתוכם, 35% עובדים 40-50 שעות, ו-21% עובדים 50-60 שעות בשבוע. 10% מעורכי הדין עובדים אף יותר - 60-80 שעות בשבוע. כזכור, שבוע העבודה המותר לפי החוק הוא בן 45 שעות בלבד.



אבל המצב לא תמיד היה כזה. מנתונים השוואתיים שנאספו בסקר שערכה לשכת עורכי הדין ב-1971 בהשתתפות 4,300 עורכי דין, עולה כי באותה שנה 62% מעורכי הדין הביעו שביעות רצון מעבודתם, לעומת כ-37% שלא היו מרוצים.



כשהתבקשו עורכי הדין שהשתתפו בסקר ב-1971 - וטענו כי אינם מרוצים מהמקצוע - למנות את הסיבות לכך, התמקדו התשובות פחות בחומר ויותר ברוח וביחס. 37% מהמשתתפים שאמרו כי אינם שבעי רצון ציינו את יחס השופטים והלקוחות כגורם לכך, 27% הצביעו על היחס של העמיתים למקצוע, ורק 24% נימקו זאת בהיעדר ביטחון כלכלי. 19% מהם דיברו על שעמום וחוסר אתגר.



לא ניתן להתעלם מהירידה בשביעות הרצון של עורכי הדין כיום לעומת 1971. כתבן, העוסק בחקר הפרופסיה המשפטית, מסביר זאת בכך ש"בחלק אחר של השאלון, ששאל עורכי דין מה ביקשו לשנות בתנאי העסקתם, יותר מחצי מהמשיבים ביקשו משכורת גבוהה יותר, ויותר משליש מבקשים להפחית את שעות העבודה. בשנות ה-70 עורכי הדין השתכרו יותר ביחס לשעות העבודה שהשקיעו. המשק כולו עבד פחות שעות. העלייה בשעות העבודה לא הביאה לעליית שכר, להפך.



"אמנם", מוסיף כתבן, "המחקר הראה שגם ב-2010, כמו ב-1971, משכורת גבוהה אינה שיקול מרכזי בהחלטה אם ללכת ללימודי משפטים, אבל בסופו של דבר כשעורך הדין כבר עובד שעות ארוכות - היעדר משכורת גבוהה היא בהחלט סיבה לחוסר שביעות רצון מהמקצוע".



זר-גוטמן וכתבן השוו גם בין הסיבות של עורכי הדין לבחירה בלימודי המשפטים, אז והיום. מהשוואה זו עולה כי הסיבות שהביאו את עורכי הדין לתחום עיסוקם לא השתנו בהרבה ב-40 השנים האחרונות. 37% מעורכי הדין שהשתתפו בסקר האחרון בחרו ללמוד משפטים בשל המשיכה האינטלקטואלית, לעומת 34.6% ב-1971.



18.6% מעורכי הדין בסקר הנוכחי השיבו כי הרצון להתנסות בתחום המשפט משך אותם למקצוע, כ-10% בחרו במקצוע בשל הרצון לסייע לאחרים, ורק 5.5% מעורכי הדין פנו למקצוע משום שסברו שהוא מאפשר יכולת השתכרות גבוהה. בסקר של 1971 השיבו 5.3% מעורכי הדין כי בחרו במקצוע בשל השיקול הכלכלי והעצמאות שבצדו, ואולם כ-20% מעורכי הדין, כפול משיעורם כיום, השיבו כי פנו ללמוד משפטים בשל הרצון לסייע לאחרים.



זר-גוטמן סבורה כי תשובותיהם של עורכי הדין לשאלה למה פנו ללימודי משפטים, מסבירות מדוע עדיין יש נהירה למקצוע בתקופה שבה הענף סובל מ"הצפת המקצוע", וכשתנאי העיסוק בו אינם טובים כפי שהיו בעבר. לדבריה, "זה נתון מעניין, המראה עד כמה אין ללשכת עורכי הדין יכולת לשלוט במספר הבוחרים ללמוד משפטים. אם משיכה אינטלקטואלית היא הסיבה העיקרית, ולא השכר, הרי שאנשים ימשיכו ללמוד משפטים גם אם הלשכה תקשיח את תנאי הכניסה למקצוע ותאריך את משך ההתמחות לשנתיים".



למרות חוסר שביעות הרצון ממקצוע עריכת הדין, עולה מהסקר כי מלימודי המשפטים הם דווקא די מרוצים. כ-43% מעורכי דין שהשתתפו בסקר האחרון השיבו כי רמת שביעות הרצון שלהם מלימודי המשפטים היא 4 מתוך 5.



מרבית עורכי הדין מתחשבים זה בזה



האם עורכי הדין של 2010 סבורים כי הם ועמיתיהם מקפידים על רמה גבוהה של אתיקה? למרות התחושה בציבור בדבר הידרדרות הרמה המקצועית והאתית של עורכי הדין, מהסקר עולה כי הם לפחות מחשיבים את עצמם ואת עמיתיהם כאנשים בעלי אתיקה סבירה עד גבוהה. כ-1,300 עורכי דין (68%) השיבו כי הם מקפידים מאוד על כללי האתיקה.



כשנשאלו עורכי הדין למי לדעתם נתונה מחויבותו האתית של עורך הדין, 44% השיבו כי המחויבות האתית נתונה בראש ובראשונה ללקוח, 23% השיבו כי המחויבות נתונה לבית המשפט, 11% השיבו כי היא נתונה לכבוד המקצוע ורק 6% השיבו כי המחויבות האתית נתונה לעורך הדין עצמו. 10% מעורכי הדין השיבו כי המחויבות האתית נתונה לכל הגורמים המוזכרים, ללא עדיפות כזו או אחרת.



לדברי זר-גוטמן, התשובות שניתנו מעידות כי "עורכי הדין לא מבינים מהי אתיקה, אף שהם תופסים את עצמם כעורכי דין אתים. רובם רוצים להתנהג בצורה אתית, אבל כנראה הם לא ממש יודעים מה לעשות".



זר-גוטמן מסבירה כי העיקרון הבסיסי בדיני האתיקה של עורכי הדין הוא כי קיים שוויון בין מחויבויותיו האתיות השונות של עורך הדין וכי על עורך הדין למצוא את האיזון הנכון ביניהן. "התשובות מוכיחות כי עורכי הדין לא תופסים את התפקיד שלהם נכון. אף שהלקוח הוא שמשלם להם, עדיין יש להם נאמנויות אחרות לא פחות חשובות". לכן, אומרת זר-גוטמן, "ההחמצה היא בחינוך ובהטמעה של האתיקה המקצועית, וזהו תפקיד של לשכת עורכי הדין. זה כישלון ענקי של הלשכה ויכול להיות שגם של בתי הספר למשפטים".



באשר לרמה האתית של עמיתיהם למקצוע, אמנם הציונים שנתנו עורכי הדין לעמיתיהם נמוכים יותר מאלה שנתנו לעצמם, ואולם גם פה ניכר שלפחות בעיניהם המצב אינו כה חמור כפי שנתפס בציבור.



כך, לדוגמה, כשנשאלו עורכי הדין אם לדעתם מרבית עורכי הדין שומרים על כללי הנימוס, העניקו רוב הנשאלים לחבריהם בממוצע ציון 3 מתוך 5. כאשר נשאלו אם לדעתם מרבית עורכי הדין מתחשבים זה בזה, למשל בבקשות דחייה, העניקו רוב הנשאלים לחבריהם למקצוע ציונים 3-4. ממצאים דומים התקבלו ביחס לשאלה אם לדעת המשתתפים מרבית עורכי הדין מתאימים לשמש במקצועם - רוב המשיבים העניקו את הציון הממוצע 3.



"אותי הנתונים לא הפתיעו", אומרת זר-גוטמן. "רובם המכריע של עורכי הדין הם אנשים הגונים שהאתיקה חשובה להם. נכון שהם לא תמיד מבינים את הבסיס לאתיקה (כפי שמראה תשובתם לשאלה למי נתונה נאמנות עורך הדין), אך הם קוראים את הכללים ונכונים לפעול לפיהם.



"יש, לצערי, קומץ של עורכי דין המפרים את הכללים באופן שיטתי - עד כדי מעשים פליליים - ואלה מוציאים שם רע למקצוע. חבל שמערכת הדין המשמעתי לא השכילה לנפות ולסלק לצמיתות משורותיה את עורכי הדין האלו". זר-גוטמן מסכמת: "אנחנו עדיין לא במצב קטסטרופלי מבחינת התנהגות עורכי הדין, אבל אנו מתקרבים לשם - ובמהירות לצערי - אם לא נטפל בבעיה".



עורכי הדין לא עוסקים בעבודה נוספת



בכנס יוצגו עוד כמה נתונים שעולים מהשוואת הסקר החדש לסקר של הלשכה מ-1971. נתונים אלה ממחישים את השינויים שעבר מקצוע עריכת הדין בעשורים האחרונים. כך, לדוגמה, שיעורם של הצעירים בקרב עורכי הדין גדל מאוד: בעוד ב-1971 51% מעורכי הדין היו בעלי ותק של יותר מ-10 שנים, מתוכם כ-13% היו בעלי ותק של יותר מ-20 שנה, כיום רק 22% מעורכי הדין הם בעלי ותק של יותר מ-15 שנה.



שוק עריכת הדין אף השתנה בכל הנוגע לשוויון בין המינים. מהנתונים ההשוואתיים עולה כי לפני 40 שנה רק 13.4% מהעוסקים במקצוע היו נשים, ואילו ב-2010, על פי נתוני לשכת עורכי הדין, 43% מהעוסקים במקצוע היו נשים.



נתון נוסף שהושווה היה אם עורכי הדין עוסקים במשלח יד נוסף - זאת לנוכח העובדה שב-2003 בוטל האיסור על עורכי דין לעסוק במסחר ובניהול חברות. מתשובותיהם של עורכי הדין עולה כי ביטול האיסור לא גרם לשינוי גדול בעיסוקם של עורכי הדין. ב-2010 השיבו 89% כי אינם עוסקים בעבודה נוספת לעומת 86.4% ב-1971.