>> "אנו מוחים על הפגיעה במעמד הביניים!", זעקו המפגינים. "נקודת הזיכוי היא זכות ולא חסד!", קראו סטיקרים על פגושי מכוניות. פוסטרים שבהם נראה ראש הממשלה מחופש לפרעה, עם הכיתוב "עד מתי רשע ירשיע אותנו? העם זכאי לזיכוי!" הופיעו על לוחות המודעות. "בשביל ביבי ושטייניץ אתם לא יותר מנקודה", התחכמו פוליטיקאים מהאופוזיציה.
תנועת המחאה העממית צברה תאוצה בפייסבוק בעקבות החלטת משרד האוצר לעדכן כלפי מטה את שוויה של נקודת זיכוי ממס שלה זכאים הנישומים, ולהעמיד אותה על שיעורה מ-2007, כ-178 שקלים לחודש, במקום על 209 שקל לחודש, כפי שהיא ב-2011.
החלטת האוצר הביאה לפגיעה של כ-200 שקל בשכר החודשי נטו למשפחה של המעמד הבינוני, שבה שני בני הזוג עובדים ויש להם שני ילדים עד גיל 18. זוהי פגיעה קשה מנשוא, זעק יו"ר ההסתדרות - ובדיון חירום של חברי כנסת מהקואליציה הובע החשש שעדכון נקודת הזיכוי כלפי מטה יעלה להם באובדן השלטון.
בתגובה לזעם הציבורי כינס ראש הממשלה דיון חירום, ושר האוצר נפל למשכב. הכותרות הראשיות בעיתונים שיקפו את רחשי הלב של הציבור.
התסריט הזה הוא כמובן דמיוני לחלוטין (פרט לשווי נקודת הזיכוי הנוכחית וזו של 2007), ומי שנלחץ מזה שיפגעו לו בנקודה רגישה, יכול להירגע. נכון לעכשיו, שלומה טוב - ושוויה הוא עדיין 209 שקל בחודש.
אבל לא רק התסריט הזה הוא דמיוני. גם התגובה הציבורית לו מופרכת לחלוטין. אפילו אם האוצר ורשות המסים היו אכן נוקטים צעד כזה, אתם יכולים להיות סמוכים ובטוחים שהעניין היה עובר מבחינה ציבורית בפיהוק רחב, ופרט לכמה חשבי שכר ורואי חשבון נסערים, שהיו מוחים על הפיחות במעמדה של הנקודה, איש לא היה שם אליו לב. ידיעה קטנה בעמוד שלוש למטה במדור הכלכלי, לכל היותר.
אלא שפגיעה של כ-200 שקל לחודש בהכנסה הפנויה, שהיא התוצאה של אותו צעד דמיוני שהוצג כאן, שקולה פחות או יותר לפגיעה שחווה רוב הציבור בגלל העלאת המס על הדלק. העלאה של 80 אגורות במס על ליטר דלק עולה למשפחה שצורכת כ-250 ליטר בנזין בחודש כ-200 שקל של הכנסה פנויה - וראו איזה תגובה חריפה הצעד הזה גרר.
כלכלנים יגידו שלא אמור להיות הבדל. מאתיים שקל של מס נוסף הם מאתיים שקל של מס נוסף. מה זה משנה אם הם נלקחו משכר הנטו או נגבו בתחנת הדלק? התשובה היא שזה משנה מאוד, והעובדה שכלכלנים לא תמיד מבינים את העניין הזה נובעת מכך שהם לא פעם אינם מבינים בני אדם.
מחיר הדלק שקוף
הזעם שגרמה עליית מחיר הדלק אינו פרופורציונלי למידת הפגיעה הכספית. הטילו עלינו בישראל בעבר גזירות קשות בהרבה מבחינה כספית, שרובנו לא הבחנו בהן. העניין הוא שאין הרבה מוצרים שמחירם כל כך שקוף לנו, שאנחנו יודעים לזהות בקלות כל עליית מחיר שלהם, ושהתשלום עבורם הוא כל כך מוחשי כמו דלק.
אתם נכנסים לתחנת דלק ורואים מול העיניים את המחיר לליטר, כשאתם זוכרים שרק לפני כמה חודשים הוא היה נמוך יותר. אתם מתחילים לתדלק, ואז עומדים חמש דקות תמימות ומרגיזות מול המונה שרץ לכם מול העיניים, ובסוף רואים שתדלוק המיכל עלה 400 שקל, כשרק לפני חצי שנה אותו מיכל בדיוק עלה רק 350. אפשר להתפוצץ, לא?
ואז, כשנכנסים לרכב לנסוע, האות היחיד לכך שקנינו משהו במיטב כספנו הוא מחוג הדלק שמראה על מיכל מלא, וגם זה באופן זמני בלבד. אין שקית עם מוצרים כמו אחרי קנייה בחנות, אין טעם טוב שנשאר בפה אחרי ארוחה במסעדה, אין ספר שאפשר לקרוא. כלום. שום פיצוי רגשי על ההוצאה הכספית.
אנשי שיווק יאמרו שמדובר בחוויית קנייה מזעזעת. ואם זה לא מספיק, הרי שהחוויה המפוקפקת הזאת חוזרת על עצמה כטקס קבוע מדי כמה ימים. כמו עינוי סיני.
אם לא די בכך, הרי שגם הדרך שבה הועלה מחיר הדלק בחודשים האחרונים החריפה את תחושת הכעס. כל כמה שבועות התעוררתם בבוקר וראיתם שהמחיר עלה בעוד 20 אגורות. מבחינה פסיכולוגית היה עדיף להעלות את המס בפעם אחת - זבנג וגמרנו - ולא למרוח את זה על פני חודשים.
צרפו לכך את יתר העלאות המחירים של מוצרים חיוניים כמו מים ומזון, וניתן להבין למה נוצרה הפעם תסיסה אמיתית, אף שאין כל קשר בין ההעלאות האלה, והן נובעות מסיבות שונות לחלוטין.
מחירי הדלק עלו באמת בגלל הגדלת מיסוי, אבל במקרה של המים מדובר בכלל במנגנון שנועד להקטין את הצריכה בגלל המחסור. מי שחושב שהסברה בדבר הצורך בחיסכון תספיק משלה את עצמו. אין הסברה טובה יותר ממחיר גבוה, ויש די ראיות לכך שרק הדרך הזאת עובדת.
מחירי המזון, לעומת זאת, עולים מסיבה אחרת לגמרי, ומדובר בתופעה כלל עולמית, שלא לאוצר ולא לבנק ישראל יש השפעה עליה. אילו היו יכולים, הם היו שמחים להוריד את מחיר החיטה או התירס בעולם.
דלק יקר טוב לסביבה
ישנם שיקולים כבדי משקל בעד ונגד הטלת מיסוי גבוה על דלק. כמו בכל ויכוח ראוי לשמו, אין אמת אבסולוטית.
אין ספק שמיסוי גבוה על דלק פוגע משמעותית ברווחת הצרכן, גם כספית וגם פסיכולוגית. הוא פוגע בעיקר בשכבות הביניים, והוא אינו שוויוני במהותו. מצד שני, גם בטיעוני האוצר בדבר ההיגיון הכלכלי של מיסוי גבוה על מוצרים שיש להם השפעה סביבתית שלילית, כמו מכוניות בזבזניות ומזהמות או הדלק עצמו, יש אמת.
כולנו שונאים מיסוי גבוה על דלק, מהסיבות האמוציונליות שפורטו כאן, אבל זה לא אומר שאנחנו בהכרח צודקים. צריך להודות - כולנו בעד סביבה נקייה יותר, כבישים צפופים פחות ופחות פליטות פחמן, אבל רק כל עוד הדרך להשיג את כל אלה לא פוגעת לנו בכיס.
אלא שמה לעשות, מחירי דלק נמוכים מביאים בהכרח לשימוש מסיבי יותר במכוניות פרטיות, בזבזניות יותר ומזהמות יותר. יותר מזה, לאורך זמן מחירי דלק נמוכים ימנעו פיתוח תחבורה ציבורית טובה, שכן כל עוד המחיר נמוך, לא יהיו מספיק נוסעים כדי להצדיק את ההשקעות הנדרשות.
כתוצאה מכך ייווצר מעגל קסמים שבו אין מספיק נוסעים בתחבורה הציבורית, ולכן אין יכולת להשקיע בה כסף נוסף, כתוצאה מכך התחבורה אינה טובה מספיק, ולכן אין נוסעים וחוזר חלילה. אנחנו בישראל תקועים בלופ הנבזי הזה כבר די הרבה שנים.
לא מדובר בתרגיל תיאורטי. מספיק לראות את ההבדל בין ארה"ב, שבה מחירי דלק נמוכים מדי ניוונו את התחבורה הציבורית ומביאים לבזבוז משאבים אדיר, לבין מדינות אירופה, שבהן יש אמנם מיסוי כבד על הדלק, אך התחבורה הציבורית בהן עדיפה בהרבה על זו של ארה"ב, וצריכת הדלק בהן נמוכה משמעותית.
מה שקרה בשבוע האחרון עם הדלק מדגים לנו עד כמה שימוש במודלים כלכליים אקדמיים, שיש בהם היגיון כלכלי מובהק ושאנשי האוצר עושים בהם לא פעם שימוש, יכול להיות חרב פיפיות בעולם האמיתי. לכן כדאי אולי להבין גם קצת בפסיכולוגיה, ולהבין שבעולם האמיתי הצרכן אינו רציונלי אלא אמוציונלי.
כדאי להבין קצת בסוציולוגיה כדי לדעת שכעס הוא רגש שמדביק אנשים זה לזה ומניע מחאה חברתית, ולהכיר קצת את מדע המדינה, כדי להבין שפוליטיקאים שהצביעו בעד מדיניות מסוימת יהפכו את עורם ברגע שיבינו שהתמיכה בה עלולה לעלות במחיר פוליטי. בקיצור - נראה שאנשי האוצר, והשר בראשם, עברו השבוע שיעור באוניברסיטה של החיים.
-
הכותב הוא מנכ"ל פסגות קומפס השקעות ומנהל מחקר חו"ל בפסגות
למה התייקרות הדלק מרגיזה אותנו?
דורון צור
13.2.2011 / 7:05