כמה שווים גיטרה נדירה, בקבוק יין ישן ובול נכסף

>> "רווח של פי ארבעה על ההשקעה - זה הרבה יותר ממה שמניב שוק המניות" - כך הכריז לפני שלוש שנים מנהל ההשקעות האמריקאי ביל גרוס רגע לאחר שמכר את אחת ההשקעות הטובות בחייו.



גרוס, המנהל את קרן האג"ח הגדולה בעולם, פימקו, דיבר על עסקה שונה לגמרי מאלה שהוא רגיל לבצע. בין 1998 ל-2001 קנה גרוס בהתמדה אוסף בולים בריטי נדיר תמורת כ-2.5 מיליון דולר. לפני שלוש שנים הוא מכר אותו במכירה פומבית תמורת 9.1 מיליון דולר - יותר מכפליים מההערכה הראשונית לשוויו.

אחד הבולים הבולטים באוסף היה בול של בריטניה מ-1904 שרכש גרוס במכירה פומבית בשנת 2000 תמורת 137 אלף דולר. בתוך שבע שנים צמחה ההשקעה לסך של 350 אלף דולר - רווח של 155%.



וזה לא הכל, מעטפה מעוטרת בחמישה בולים כחולים (1840 2d. blue) שיועדה להודו ב-1840, השנה שבה החלה בריטניה להנפיק בולים, שנרכשה ב-2001 תמורת 30 אלף דולר, נמכרה ב-450 אלף דולר - תשואה של 1,500%. את הכסף תרם גרוס לצדקה.



אג"ח, מניות ונדל"ן נחשבים למוצרי השקעה קלאסיים בעולם הפיננסים. בשנים האחרונות נהפכה גם ההשקעה בחלק מהסחורות לקלה ונגישה לכל משקיע.



ואולם כיום משקיעים עשירים, חברות ומוסדות גדולים מחפשים אפיקים נוספים - כאלה שלא יהיו מתואמים עם שוק המניות, שיעלו לאורך זמן ושיסייעו להם להתמודד עם אינפלציה ומשברים.



את הפתרונות הם מנסים למצוא בשוק קרנות הגידור, וחלק נוסף מספקות להם השקעות אלטרנטיביות, שגם הן נמצאות מחוץ להישג ידם של המשקיעים הרגילים. למשל, אוספים נדירים.



הערך של אוספים נדירים - בקבוקי יין, יצירות אמנות, בולים או שעונים עתיקים - נקבע בהתאם לקודים תרבותיים, שיוך היסטורי, ולעתים גחמות של אנשים עשירים שיש להם הכל.



בשנים האחרונות הושקו כמה קרנות המאפשרות גם לאנשים פרטיים ליהנות מהשקעות שכאלה. מי שרוצה להצטרף לקרן השקעה שכזו יצטרך להביא הון ראשוני של לפחות כמה עשרות אלפי דולרים, וכדאי לו לקחת בחשבון שחלק מהקרנות המשקיעות בנכסים אלטרנטיביים אינן מפוקחות על ידי הרשויות.



הביקוש קיים, ונראה שבשנים הקרובות גם יצבור תאוצה - אבל אין זה כרטיס בכיוון אחד. היו לא מעט תקופות בעבר שבהן ערכם של נכסים אלטרנטיביים ירד.



כך למשל, לאחר עשור של עליות חדות בשנות ה-80 נוצרה בשוק הבולים העתיקים מעין בועה. במשך כמה שנים לאחר מכן צנחו ערכיהם של אוספי בולים בעשרות אחוזים. במקרה אחר, ביוני 2008, כשהחלה מפולת בשוק הסחורות, צנחו עמה מחיריהם של יינות יוקרתיים.



ויש עוד דוגמאות. לפני כמה שנים סחרו שתי החברות הספרדיות אפניסה ופורום פילאטליקו בבולים עתיקים וניהלו תיקי אוספים בשווי של מיליארדי יורו. באותה עת השקיעו ספרדים רבים מאוד - כמעט 1% מהאוכלוסייה - בשתי החברות, שנסחרו אז בבורסה. לאחר זמן מה התברר כי השתיים פעלו בשיטת הפירמידה וערכו מצגי שווא לגבי ערכם האמיתי של הבולים. למגינת לבם של כ-350 אלף משקיעים, שוויין של שתי החברות קרס במהירות.



מכיוון שבעולם יש ביקוש לנכסים כאלה, ייתכן שזה הזמן לנבור בחפצים הישנים שנערמו אצלכם בבית. אולי בקרן נידחת של המזווה או בארון הבגדים של סבתא תמצאו כמה נכסים עלומים בעלי ערך היסטורי ותרבותי שאיש עדיין לא חשף.



יין ישמח לבב משקיע



ב-50 השנים האחרונות עלו מחירי היינות המשובחים ב-15% בשנה בממוצע. מתברר שהשקעה ביינות משובחים היא כבר לא נחלתם הבלעדית של בעלי אחוזות ומרתפי יינות בדרום צרפת. כיום יש לא מעט קרנות המתמחות בהשקעה ביין שפתוחות בפני משקיעים מוסדיים ופרטיים.



תעשיית קרנות ההשקעה ביין מנהלת יינות כפי שהיא משקיעה במניות - היא רוכשת ומוכרת בקבוקי יין ישנים, אבל לא רק. מנהלי ההשקעות מנסים להרוויח מרכישת יינות מבציר חדש ומשובח ומשטחי גידול מוכרים. חלקם אפילו שולחים מומחים לטעום את פירות הכרם שממנו יכינו את היין.



בתעשיית היינות מסבירים כי מחירי היינות המשובחים לא עולים בקו ישר לאורך זמן, אלא לעתים מחירם קופץ כתוצאה ממלאי מצומצם. את המחסור הזה בדיוק מנסים מנהלי ההשקעות לנצל. הם מתבססים גם על ההנחה שקיימת מגמה קבועה של עלייה במספר העשירים בעולם, שנוטים לרכוש ולשתות יין משובח.



המסחר ביין משובח הוא כה נרחב עד שכבר התפתחה סביבו בורסה של ממש. live-ex היא זירת מסחר אלקטרונית הפעילה בלונדון למסחר ביין, שבה הרוכשים מקבלים את הזמנתם בתוך 14 יום. מדד 100 live-ex עוקב אחר 100 היינות המבוקשים ביותר בשוק היין ומהווה מדד יחס (בנצ'מרק) לתעשייה כולה. המדד, שהושק לפני 11 שנה, הניב בעשור האחרון תשואה של כ-250% - ממוצע של כ-14% בשנה.



ואולם, מחירי יינות היוקרה לא חמקו מהמשבר העולמי. ארגז יין של chateau lafite מבציר 2005 למשל, הנחשב לאחד המשובחים בעולם, עלה 12 אלף ליש"ט בסוף 2007. ב-2009 צנח מחירו ל-5,500 ליש"ט. מאז הוא התאושש במעט. שאר מחירי היינות היוקרתיים צנחו בעת המשבר הפיננסי בכ-20% בממוצע.



חלק מחברות ניהול ההשקעה ביין מחזיקות סחורה במחסניהן, ואילו אצל אחרות היינות נרכשים ונמכרים, אך בפועל מוחזקים על ידי יצרן היין. אחת הקרנות שמשקיעה בתחום היינות היא premier cru, שהניבה תשואה שנתית ממוצעת של 23% בחמש וחצי השנים האחרונות.



כדי להשקיע בקרן תזדקקו ל-10,000 דולר לפחות. הקרן משקיעה רק ביינות מבורדו שבצרפת, ואף שיש 5,000 כרמים בחבל זה, רק 50 מהם נמצאו ראויים להשקעה לפי הסטנדרטים של הקרן. מנהלי הקרן ממליצים ללקוחותיהם להחזיק ביחידותיה במשך שלוש שנים.



קרן חדשה אחרת שהושקה בשנה האחרונה היא 1 grapevault wine fund no - קרן השקעות פרטית שתיסגר להשקעות ברגע שתגייס 50 מיליון יורו. הקרן משקיעה 70% מנכסיה בשלושה תחומים בתעשיית היין: 30% בגפנים ליין בגרמניה, אוסטריה וארה"ב, 30% ביצרניות יין ו-10% בחברות המפיצות יין.



השקעה עם תזמון מדויק



כמה הייתם מוכנים לשלם עבור שעון? השעון היקר בעולם נמכר במכירה פומבית של סותביס ב-1999 תמורת 10 מיליון דולר לאספן אנונימי. זהו שעון כיס עשוי זהב, יחיד מסוגו, מתוצרת חברת פאטק פיליפ שיוצר לפני כ-100 שנה ונקרא supercomplication (בתרגום חופשי: מורכב ביותר). השעון הורכב מ-900 חלקים, ופיתוחו ארך חמש שנים.



שוק אספנות השעונים מניב גם הוא תשואות גבוהות למשקיעים. למשל, משקיע שרכש ב-1992 שעון רולקס מסדרה 6062 ב-37 אלף יורו, קיבל תמורתו ב-2009 445 אלף יורו - תשואה שנתית של 16% בשנה. שעון של פאטק פיליפ נמכר על ידי משקיע אחר במיליון דולר ב-2008 - פי עשרה מהמחיר שאותו שילם ב-1992, תשואה של 15% בשנה.



שוק שעוני היוקרה נחשב לצעיר יחסית. לפי ההערכות, שעוני אספנות מסוג פאטק פיליפ, רולקס, אודמאר פיגה, אומגה וקרטייה מכניסים לבדם כ-5 מיליארד יורו בשנה. היקף השוק כולו מוערך ב-25 מיליארד יורו. מחיר השעון נקבע לפי מידת השכיחות והמורכבות שלו וטיב המתכת שממנה הוא עשוי.



בנוסף, יש ערך לבעלות הקודמת של השעון. שעון שהיה שייך לאלברט איינשטיין נמכר לפני שלוש שנים תמורת כ-600 אלף דולר, ושעון ששימש את מהטמה גנדי נמכר ב-2009 תמורת 1.8 מיליון דולר.



לפני כחודשיים השיקה חברת ההשקעות elite advisor בלוקסמבורג את קרן ההשקעות פרשס טיים, המתמחה בשעונים. את הקרן מנהל אספן שעונים ותיק שהוא גם בנקאי השקעות. עד עתה גייסה הקרן 4 מיליון פרנק שווייצרי. הקרן מתכוונת לגייס סכום שיאפשר לה להשקיע ב-400 שעוני אספנות, וכן בשעונים יוקרתיים ונדירים שהושקו בגרסה מוגבלת.



50% מהקרן יושקעו בשעוני פאטק פיליפ, כ-30% בשעונים יוקרתיים אחרים של חברות כמו רולקס וקרטייה, 10% בשעונים נדירים ו-10% במזומן. סכום ההשקעה המינימלי גבוה גם כאן, 125 אלף יורו, והקרן גובה 20% מרווחים של יותר מ-5% בשנה. כמו כן, היא גובה דמי ניהול של 2.5% ועמלות קנייה ומכירה, שיכולות להגיע ל-4%. שווי הקרן יעודכן מדי שלושה חודשים, בהסתמך על הערכות שווי ועסקות רכישה שבוצעו סמוך לפרסום.



צליל מכוון לעשירים



גיטרה של אריק קלפטון מסוג פנדר סטרטוקסטר נמכרה במכירה פומבית בניו יורק ב-2004 בסכום שיא של כמעט מיליון דולר. נראה כי שוק הגיטרות לאספנים וגיטרות של מפורסמים צובר תאוצה גם הוא.



כדי להמחיש עד כמה עלה מחירן של גיטרות לאספנים, המגזין וינטג' גיטאר (vintage guitar) יצר ב-1991 מדד שכלל 42 גיטרות יוקרתיות שיוצרו בין 1930 ל-1970 ונמצאות במצב מצוין. למדד הוכנסו גיטרות שעלותן הממוצעת ב-1991 היתה 3,660 דולר, ושמחירן לא חצה את רף ה-10,000 דולר.



מ-1991 עד 2008 הניב מדד הגיטרות תשואה שנתית ממוצעת של 12%. בשנים שבהן היו ירידות בשוק המניות המדד לא עלה, והוא חזר לטפס בתקופות של עליות.



מי שרוכבת על השוק הזה עבור משקיעים מוסדיים היא קרן גידור של חברת ההשקעות אנקורג' קפיטל פרטנרס, שהשיקה קרן גידור בהיקף של 100 מיליון דולר. הקרן, guitar fund, משקיעה בגיטרות לאספנות ובגיטרות של זמרים מפורסמים.



"בדומה לכל כלי המיתר מעץ, בכל פעם שמותחים את המיתרים נשלחות תנודות שמשנות את המבנה המולקולרי של העץ. עם הזמן זה יוצר צליל חם ומקורי לכל מוסיקאי", הסביר באחרונה טומי באיירן, מנכ"ל אנקורג', בראיון ל-cnbc: "בשונה מיצירות אמנות כמו תמונה שתלויה על קיר, זהו נכס שמשתנה בכל פעם שמשתמשים בו".



לדבריו, לגיטרה יש חשיבות גדולה יותר אם היא שימשה את המוסיקאי לאורך זמן, למשל במשך מסע הופעות שלם. הקרן מתכוונת להשאיל את הגיטרות שלה למוסיקאים מוכרים, לסרטים ולסדרות טלוויזיה, ובכך להשביח את ערכן. לקרן מייעצים מוסיקאים ומומחים בגיטרות. סכום ההשקעה המינימלי להשתתפות בקרן הוא 5 מיליון דולר, והיא מיועדת בעיקר למשקיעים מוסדיים.



בול בפוני



הבול הראשון בהיסטוריה הושק ב-1840 בבריטניה ונקרא פני בלאק (penny black). שנים לא רבות אחר כך כבר התפתח מסחר בבולים ישנים. השקעה בבולים היתה מוצלחת בתקופות מסוימות במאה ה-20. מחירי הבולים עלו גם בתקופות מיתון וגם בזמן מלחמות העולם, ואפילו במשבר הכלכלי האחרון.



השקעה שכזו העניקה גם הגנה מפני אינפלציה. כך, בתקופת האינפלציה הדוהרת של שנות ה-70 בארה"ב, הניבה השקעה בבולים נדירים תשואה של 22% בממוצע לשנה, או 600% בעשר שנים. אבל הנהירה לבולים הכניסה משקיעים לא מתוחכמים לשוק, ואט אט נוצרה בו בועה. בשנות ה-80 פקעה הבועה הזאת.



חברת סטנלי גיבונס מפרסמת את מדד gb rarities index, שמחשב את מחיריהם של 30 הבולים הנדירים הנגישים לשוק החופשי. המדד עלה פי ארבעה ב-15 השנים האחרונות, יותר ממדד דאו ג'ונס, ממחיר הזהב וממחירי הנדל"ן בעולם.



מי שהשקיע במדד לפני 40 שנה השיג תשואה שנתית ממוצעת של 11%. המדד מורכב מבולים שהונפקו במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, ושמחירם האמיר בעשור האחרון בשיעור שבין 105% ל-480%. מחיר הבולים מחושב לפי קטלוג שנתי שמפרסמת החברה למחירי הבולים שנמכרו במכירות פומביות באותו זמן, ולפי הערכות מומחים בתחום.



סקר של איחוד הדואר הבינלאומי (upu) מ-2004 העריך את שוק הבולים בכ-6 מיליארד ליש"ט בשנה, עם 50 מיליון אספנים. כמו כל שוק אספנות, שוק הבולים נהנה מהיצע מצטמצם והולך. הביקושים בו עולים עם הצטרפותם של האספנים משווקים מתעוררים - בניגוד להיצע הבולים הנדירים, שאינו גדל.



סטנלי גיבונס מחזיקה בכ-3 מיליון בולים, ויש לה 200 אלף לקוחות. היא מאפשרת ללקוחותיה להשקיע את כספם בבולים שהיא רוכשת עבורם במינימום השקעה של 10,000 יורו. כל השקעה מוגבלת לחמש שנים לפחות עם אפשרות ליציאה מוקדמת, והחברה שומרת על הבולים. בסוף התקופה המשקיע יכול למכור את הבולים בעצמו או במכירות פומביות של סטנלי גיבונס.



תחתום לי כאן, כאן וכאן



ב-2009 נמכרה תמונה חתומה של ג'יימס דין תמורת 12,500 ליש"ט. כן, גם לחתימות של אנשים יש שוק שניתן להשקיע בו.



אחת ממובילות התחום בבריטניה היא פרייזר'ס (fraser's), חברה אחות של סטנלי גיבונס, שב-30 השנים האחרונות מארגנת מכירות פומביות של תמונות חתומות. היא מחזיקה במלאי של 60 אלף פריטים הנושאים חתימות של מפורסמים בתחומי הספורט, הקולנוע, המוסיקה והפוליטיקה. באתר החברה ניתן לאתר את התמונות לפי תחום הפעילות של הידוען ולהשתתף במכרז עליהן. המכרז מתבצע באופן פומבי, והתמונה נשלחת לביתו של הלקוח.



החברה יצרה את מדד פרייזר'ס 100, שכולל את 100 החתימות המבוקשות ביותר של מפורסמים על תמונות ללא הקדשה. פרייזר'ס בדקה ומצאה כי מדד כזה הניב תשואה שנתית ממוצעת של 12% ב-1997-2009. התמונות החתומות שערכן עלה במידה הרבה ביותר בתקופה זו היו של נשיא קובה פידל קסטרו, של חברי החיפושיות ג'ורג הריסון ופול מקרטני, של האסטרונאוט ניל ארמסטרונג ושל האמן אנדי וורהול. שווי החתימה של כל אחד מאלה עלה בתקופה זו ביותר מ-1,000%.



תמונה חתומה של אלוויס פרסלי עולה 3,750 ליש"ט, ובשביל לקנות תמונה חתומה של הנסיכה דיאנה תצטרכו להיפרד מכ-10,000 ליש"ט. החתימה שהכי פחות הלהיבה את המשקיעים ב-12 שנים אלה היתה זו של השחקן ג'ון וויין, שעלתה רק ב-50% - ל-2,000 ליש"ט.



גם כאן, בדומה להשקעה בבולים, ניתן להשקיע בחתימות באמצעות סטנלי גיבונס. החברה מאפשרת השקעה בתיקי "מסמכים חתומים של מפורסמים", שאותם היא מרכיבה תמורת סכום השקעה מינימלי של 10,000 יורו. ככל שהתיק נדיר יותר, סכום ההשקעה המינימלי עולה.



-



הכתבה התפרסמה



בגיליון פברואר של מגזין themarker ליועצי השקעות