האוצר חשף את עיני במערומיו

>> במסגרת הכלל הקובע כי "הכל בחיים זה שיווק", היה זה משרד האוצר שניצח בסוף השבוע במלחמת השיווק את יו"ר ההסתדרות, עופר עיני. זה היה ניצחון קל - ככל שעיני נעשה יותר פוליטיקאי ופחות מנהיג עובדים נועז ושובר מוסכמות, כך קל יותר לנצח אותו - כי עיני עושה טעויות פוליטיות מוכרות ושחוקות.



למשל, המלחמה על שכר המינימום. oecd המליץ לא להעלות את שכר המינימום בישראל בגלל שתי סיבות. ראשית, שכר המינימום בישראל הוא גם כך מהגבוהים בעולם לעומת השכר הממוצע במדינה; לפי הניתוח של oecd, רק בצרפת ובניו זילנד שכר המינימום גבוה יותר. שנית, הבעיה העיקרית בשכר המינימום בישראל אינה הגובה שלו, כי אם הציות הנמוך לו; להערכת oecd, 8%-11% מהעובדים בישראל משתכרים פחות משכר מינימום.

בגלל שכר המינימום הגבוה והציות הנמוך, ב-oecd המליצו דווקא לשחוק את שכר המינימום, ולא להעלות אותו. במקום העלאת שכר המינימום ממליצים ב-oecd לסייע לעובדים עניים באמצעים תומכי עבודה - כמו מעונות יום, תוכנית ויסקונסין ותחבורה ציבורית - ובאמצעות הרחבת תוכנית מס הכנסה שלילי.



ישראל תומכת בעובדים העניים שלה גם באמצעות סף המס הגבוה מאוד - מהגבוהים בעולם. גבר צריך להשתכר כ-12% יותר משכר המינימום של 4,100 שקל בחודש (המדרגה הבאה של השכר מינימום) כדי להגיע לסף המס; אשה צריכה להשתכר כ-30% יותר משכר המינימום כדי להגיע לסף הזה. אם היא אם עובדת, סף המס שלה אף גבוה יותר והוא 66%-120% יותר משכר המינימום (6,800 שקל לילד אחד; 9,300 שקל לשלושה ילדים). נטל המיסוי המוטל על עובדים עניים, לפיכך, נמוך יחסית - הם משלמים כמעט רק מס בריאות וביטוח לאומי.



גם אם נדחה את המלצות oecd ונתעקש על כך ששכר המינימום הוא הדרך הטובה ביותר לסייע לעובדים עניים - בוודאי ששוררת הסכמה על כך כי זהו סיוע לעובדים עניים. עובדים עניים בלבד, לא עובדים סתם.



פה קבור הכלב. לפחות בכל הקשור לשירות הממשלתי - מעוז כוחה של ההסתדרות - שכר המינימום רחוק מלייצג את העובדים העניים. 18,780 עובדים בשירות הממשלתי מקבלים כיום השלמה לשכר מינימום - משמע, הם רשומים כמי שמשתכרים פחות משכר מינימום, ולכן יש צורך להשלים את שכרם. בפועל, רק 943 מהם באמת משתכרים שכר מינימום - שהם 5% מהעובדים בשירות הממשלתי.



17,837 העובדים הנותרים אמנם מקבלים השלמה לשכר מינימום, אבל שכרם גבוה בהרבה משכר המינימום: 5,400 מהם משתכרים 6,000-8,000 שקל בחודש; 5,800 משתכרים יותר מ-10,000 שקל בחודש; ושכרם הממוצע של סך מקבלי השלמת שכר מינימום בשירות הממשלתי הוא כ-8,800 שקל בחודש.



העובדה שרק 5% ממקבלי ההשלמה לשכר מינימום באמת משתכרים שכר מינימום קשורה לנפלאות הסכמי השכר במגזר הציבורי. 95% האחרים מקבלים שכר בסיסי שהוא נמוך משכר המינימום, אבל שכרם בפועל גבוה יותר בגלל שלל תוספות שאינן מוכרות לצורכי שכר הבסיס - כמו פרמיות, ותק, הבראה, שעות נוספות ומענקים. אותם עובדים, שמרביתם משתייכים למעמד הבינוני בישראל, נספרים כחלק מהמעמד הנמוך, החי משכר מינימום.



משמעות העלאת שכר המינימום לאותם עובדים בפועל היא העלאת שכר לעובדי המעמד הבינוני. זה אמנם לא פסול, אבל בשביל להעלות שכר למעמד הבינוני קיים מנגנון של הסכמי שכר במגזר הציבורי. יו"ר ההסתדרות בעצמו חתם על הסכם שכר כזה רק לפני שלושה חודשים. מאחר שעיני סבר לפני שלושה חודשים כי תוספות השכר הן מספקות מבחינת המעמד הבינוני, הוא בוודאי לא יכול לשנות את דעתו לפתע שלושה חודשים אחר כך - ובכך להפר את ההסכמים שחתם עליהם.



באוצר ערים לכך - ושמו את עיני בפינה. "אנחנו בעד העלאת שכר המינימום", אמר הממונה על התקציבים במשרד, אודי ניסן, ל-themarker, "אבל רק למי שבאמת משתכרים שכר מינימום - ולא לכאלה ששכר המינימום שלהם הוא פיקציה". במלים אחרות, האוצר מוכן להעלות את השכר לאותם 943 עובדי שירות המדינה שבאמת זקוקים וזכאים לכך - ולא ל-17,837 האחרים.



משרד האוצר צודק. רק שעיני, שהפוליטיקה מדברת מגרונו כעת יותר מאשר הסיוע לחלשים, ייאלץ להתעמת עקב כך עם מעוז כוחו העיקרי - עובדי המגזר הציבורי, והצורך לעשות סדר בחוזי השכר המעוותים שלהם. אם עיני יבחר להיות הגון וצודק, הוא יצטרך לפגוע במועז כוחו. אם עיני יבחר להיות פוליטקאי שמצפצף על הצדק, הוא יצטרך לנמק מדוע הוא משבית את המשק בגלל הדרישה לשלם תוספת שכר מינימום למי שכלל אינם משתכרים שכר מינימום.



כאמור, האוצר לכד עתה את עיני בפינה. זה היה קל - ההתעקשות הפוליטית של עיני על תוספת לא צודקת לשכר מינימום לכל העובדים, כולל עובדים חזקים יחסית, חשפה אותו במערומיו. במלחמת השיווק בין שני הצדדים - האוצר יצא וידו על העליונה. רק שמרוב שיווק ומלחמה על דעת הקהל, נשכחת המהות: העובדים העניים זקוקים לעזרה, וכדי לעזור להם חייבת המדינה להתמיד במדיניות מקצועית, נחושה ועקבית לצמצום הפערים. מאמצים מורכבים כמו שיפור החינוך בפריפריה, החזרתה של תוכנית ויסקונסין במתכונת משופרת, פיתוח תשתית תחבורה, סיוע לרשויות מקומיות חלשות לשפר את רמת הניהול שלהן, הקמת מעונות יום וגם עידוד ההשקעות והיזמות בפריפריה - הם לב לבה של המלחמה על צמצום הפערים בישראל. אף אחד מהצעדים האלה אינו ניתן ליישום במחי החלטה אחת של ההסתדרות או הממשלה - אבל בהם צריך למקד את המאבק החברתי בישראל.