גם בלי מובארק, הגנרלים ימשיכו לפרוח

הראלד טריביון

>> "עלינו להישמר מפני רכישת השפעות בלתי רצויות, בין אם לבקשת או שלא לבקשת התשלובת הצבאית-תעשייתית" - כך אמר נשיא ארה"ב דווייט אייזנהאואר ב-1961. האמריקאים הבינו אזהרה זו כמתייחסת לגילוי העריות בין קצינים בכירים בצבא לבין תעשיות הנשק.



באוטוקרטיות הצבאיות של העולם הערבי, הצד התעשייתי של תשלובת זו אינה ייצור נשק. ידם של הקצינים מגיעה לכל מוקד רווח ברחבי מצרים.



נשיא מצרים, חוסני מובארק, התפטר בסוף השבוע, אך העברת מושכות השלטון לידי המועצה העליונה של כוחות הביטחון המצריים אינה צפויה לאיים על הקשרים הכלכליים המחברים את הצבא עם עולם העסקים - קשרים המהווים מאפיין מתמשך של החברה המצרית, והחברה הערבית בכללה, מאז 1250.



סגן הנשיא, עומר סולימאן, עשוי לשאת ולתת על שינויים חוקתיים, אך הוא לעולם לא יסכים לבצע ארגון מחדש של הפוליטיקה המצרית באופן המצמצם את ההטבות של בכירי הצבא.



מי שציירו את הצבא המצרי בעת המהומות האחרונות ככוח מאזן אפשרי בין הנשיא הבלתי-מתפשר לרחוב הזועם, החמיצו את הדינמיקה שמתחת לפני השטח - זו של שלטון הגנרלים במרבית מדינות ערב. החיילים אולי חיים בקסרקטינים, אך בכירי הצבא נהנים מהחיים הטובים, ומאוד מחויבים לבני משפחתם ולמקורביהם בקהילה העסקית.



תימן מספקת דוגמה ברורה. קרוביו ושותפיו לעסקים של הנשיא עלי עבדאללה סאלח, הגנרל הנמצא בשלטון זמן רב אף יותר ממובארק, משחקים תפקידים חשובים בחיפושי נפט, בשירותים לתעשיית הנפט, בתעשיות הכבדות, בבניית כבישים, בייצור מלט, בגידול מנגו, ביצוא כותנה, בטלפונים סלולריים, בבנקאות ובעסקים רבים אחרים. עם קרוביו של סאלח נמנים גם ארבעה קולונלים ושני בריגדיר גנרלים, כאשר שני גנרלים נוספים הם בני כפרו של הנשיא. כולם מחזיקים בתפקידי פיקוד מרכזיים.



עבור מצרים יש להכפיל את הדוגמה התימנית עשרת מונים, ולבחון לא רק משפחה אחת, אלא את כלל שורות הקצונה הבכירה.



העסקים הגדולים והקצונה הבכירה משולבים זה בזה, ואנשי עסקים שלא נהנים מהקשרים הנכונים בשלטון נתקלים במכשולים רבים. לכן, עבור הקצונה הבכירה בצבא המצרי ומקורביו הרבה מונח על כף המאזניים בכל מעבר לדמוקרטיה - הרבה מעבר לנושאים צבאיים.



באיראן ב-1979, הגנרלים שמינה השאה, ואנשי העסקים ששירתו את הטיראניה שלו, ברחו מהמדינה. אך שם התרחשה מהפכה אמיתית. הממשלה החדשה הלאימה את נכסי הגולים והפכה לחלוטין את הסדר הכלכלי. רק כעת מבצעים משמרות המהפכה האיראניים את אותה תשלובת צבאית-תעשייתית שכה שגורה בעולם הערבי.



המפגינים במצרים ותומכיהם בעולם מקווים לנחיתה רכה, ולא למהפכה. חלקם גם מקווים למערכת כלכלית ופוליטית פתוחה שתעודד דור חדש של יזמים ונבחרי ציבור להוציא את המדינה מהבוץ. אך קיומם של מיליוני אחרים תלוי דווקא בהמשך קיום הסטטוס-קוו הכלכלי, או לפחות מעבר הדרגתי ואטי למערכת חדשה.



בהתחשב בגודל, בעוצמה ובפופולריות של הצבא המצרי, בלתי אפשרי לדמיין שינוי דמוקרטי שבו המבנה הפיקודי של הצבא אינו משחק תפקיד מרכזי. לפי אותה אמת מידה, בלתי אפשרי לדמיין מעבר מוסדר שאינו משקף את האינטרסים הכלכליים של אותו פיקוד ושותפיו העסקיים.



חוסני מובארק אינו דומה לדווייט אייזנהאואר. במקום להזהיר מפני יצירת תשלובת צבאית-תעשייתית, הוא גילם אותה. השאלה כעת היא אם הסדר החברתי שייצג ימשיך להתקיים במסגרת חוקתית מעט יותר דמוקרטית.



אפשר לבחון את טורקיה כדוגמה למשך הזמן הדרוש לשנות את כיוונה של ספינה נשלטת קצונה לכיוון חיובי. הבחירות החופשיות הראשונות לאחר שלטונו האוטוקרטי של מוסטפה כמאל אתאטורק התרחש ב-1950. עשר שנים לאחר מכן, הצבא פינה את אותם מנהיגים נבחרים בהפיכה. הצבא ביצע הפיכות נוספות ב-1971 וב-1980. דמוקרטיה אמינה יותר לא התרחשה עד לבחירות שבהן עלתה מפלגת ak לשלטון, וגם כיום יש אזהרות תדירות מפני הפיכה צבאית נוספת.



בדומה, יידרשו 50 שנים נוספות עד שמצרים תתגבר על מאות שנות שלטון הקצונה הצבאית הבכירה. אך כאשר מובארק מחוץ לתמונה, הגיעה העת לבצע את הצעד הראשון בדרך הארוכה והקשה.



הכותב הוא פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת קולומביה