איך נעמי למדה ניהול דרך הרגליים

>> אמא קנתה לנעמי (3+) נעלי התעמלות חדשות. הילדה שואלת מה עושים איתן, ומתי נועלים אותן. אמא מסבירה משהו אמורפי לגבי חשיבות הפעילות הגופנית בגיל הרך. נעמי מחייכת והולכת לצפות בדורה רצה עם בוץ', הקוף שלה, בטלוויזיה הענקית בסלון.

נעמי שמה לב שאמא יוצאת מוקדם כמעט כל בוקר לבושה בגדי ספורט, לאימון ריצה. היא שואלת אותי לאן אמא הולכת. אחרי כמה ימים היא יודעת לשנן ש"אמא הלכה לרוץ", בנימה רבת משמעות. האמת, אין לה מושג על מה היא מדברת. לרוץ איפה? לרוץ למה? לרוץ לאן?



אמא לוקחת את נעמי לרוץ איתה במירוץ משותף להורים ולילדים. יומיים לפני נעמי מתרגשת מהלא נודע. בשבת בבוקר נעמי שואלת שאלות בקצב אש של מקלע גדודי. היא לא מוכנה לשמוע על ביטול כי "לאבא כואב הראש ואין לו כוח לכל הסמטוחה הזאת". בכל זאת, הבטחנו לילדים. הגענו לשדות המושב המאובקים, המלאים הורים וטף. התכונה רבה, כולם מתלבשים ומתחממים לקראת המירוץ. בקו הזינוק נשמעת הירייה - אך נעמי מסרבת לזוז ממקומה; אחר כך נעתרת, נותנת יד, מתרגשת, מתאמצת ומגיעה לקו הסיום. הילדה זורחת, מלאת סיפוק וגאווה. עכשיו זה שלה.



נגלגל את הסרט לאחור. נעלי ההתעמלות הן רק כלי. אפשר להשתעשע איתן מעט, ולהחזירן אחר כבוד לחדר הארונות. ההרצאות על פעילות גופנית נכנסות לנעמי מאוזן אחת ויוצאות מהשנייה בזמן שיא. כשהיא רואה את אמא יוצאת כל בוקר לרוץ, זה כבר עושה לה משהו. זה מסקרן אותה. זה מעורר ציפיות. זה ממלא אותה גאווה לא מוסברת, אבל זה נותר מסתורי, לא מוחשי ומעורפל. רק המירוץ חיבר את נעמי לעולם הריצה. מדוע? משתי סיבות עיקריות: ראשית, היא היתה שם. היא ראתה בעיניה איך העסק עובד, וכיצד הוא מתנהל. צפתה בהכנות, למדה את המסלול, שיננה את החוקים וחוותה יום שלם של הפנינג ריצה בחיק הטבע.



שנית, נעמי למדה דרך הרגליים. עוצמת החיבור שלה לריצה, למאמץ שכרוך בה ולסיפוק שבהשלמת המסלול, נעוץ בהשתתפות האישית. אמא לא לקחה את נעמי לצפות בה רצה ומקבלת מדליית השתתפות - אמא לקחה אותה לרוץ לצדה. נעמי מבינה עכשיו שחשובה לא רק המדליה או צבע נעלי ההתעמלות, אלא המאמץ וההתמדה, הנחישות והרצון לסיים.



מנהל טוב עובד כמו אמא טובה (או אבא). דרכו וסגנונו חייבים לשקף דוגמה אישית עקבית ולהיות מבוססי ערכים ומכווני מטרות. דוגמה אישית יוצרת מודל לחיקוי, מוטיבציה וסקרנות. אבל כדי להביא תוצאות מצוינות מהצוות ולפתח את העובדים, נדרשת יותר מדוגמה אישית.



על המנהל לערב את העובדים באופן פרו-אקטיבי בפעילות האמיתית, להכניס אותם לסוד העניינים, להקנות להם את הכלים, וגם ללוות אותם בפעמים הראשונות לזירה. להחזיק להם את היד, לדחוף אותם להעז ולזנק, למשוך אותם להתמיד. ואז - לתת להם להמשיך לרוץ לבד. בסוף היום ראתה נעמי ילדים שסיימו טריאתלון. אחרי הסברים מאבא ומאמא קבעה נחרצות - "מחר בא לי ללכת גם לתחרות תיאטרון!".



הכותב הוא דירקטור רכש גלובלי בקבוצת אמדוקס, עו"ד ורו"ח בהשכלתו ובוגר mba באוניברסיטת מלבורן, נשוי ואב לשלוש בנות