"תעשיית הפרסום הנפלאה שלנו לא יודעת לפרגן"

>> לאחר כשלוש וחצי שנים של שיתוף פעולה, מעביר מעריב את תקציב הפרסום שלו ממשרד יהושע tbwa למשרד הצעיר דה בריף, שבבעלות נמרוד ניר, המשמש גם מנכ"ל המשרד.

ניר הוא בנה של ג'ודי ניר-מוזס-שלום, בעלת מניות ב"ידיעות אחרונות" ואחותו של המו"ל ארנון (נוני) מוזס. הפרסום של מעריב הוא בעיקר פרסום עצמי, ולכן לא מדובר בהוצאה כספית גדולה של החברה. עם זאת, מדובר בתחום תחרותי ביותר, ובעיקר בעבור מעריב שלפי הצהרות הבעלים החדש זקי רכיב, מקווה להוביל מהלכים גדולים ולהתוות דרך במעבר לתחום הדיגיטלי.



ניר-מוזס-שלום נחשבת מקורבת מאוד לרכיב. השניים אף שותפים בקרן השקעות בתחומי המדיה, התקשורת, הבריאות והלייף-סטייל, וככל הידוע מתייעצים האחד עם השני בנוגע למהלכים עסקיים משמעותיים. בהופעה בשבוע שעבר ניר-מוזס-שלום בתוכנית "האח הגדול" היא לבשה חולצה שעליה שם חברת הפרסום של בנה.



דה בריף הוקם לפני חודשים ספורים על ידי ניר ובין לקוחותיו נמנית עמותת קול אחד ופרסקאסט. הבחירה של מעריב במשרד הטרי גרמה ללא מעט הרמות גבה בענף הפרסום, בעיקר לנוכח הקשרים בין ניר-מוזס-שלום לרכיב.



"זאת חוצפה להגיד שאנחנו משרד קטן ולא מנוסה", אומר נמרוד ניר. "התעשייה הנפלאה שלנו לא יודעת לפרגן. מי שחושב שאילן שילוח או ראובן אדלר לא הביאו תקציבים בזכות היכרויות - מיתמם. כל מי שחושב שזקי רכיב, אדם שהקים חברות של מיליארדים יבחר משרד פרסום רק על בסיס קשרים הוא הזוי.



"לזקי רכיב יש אפס סבלנות לבולשיט. אחרי שישב עם משרדים גדולים מאוד שהציגו לו את הכיוונים שלהם - הוא בחר בנו. הצענו לו להתחבר למהפכה שהוא רוצה לייצר בענף, מודל חדש של פרינט. צריך חבר'ה צעירים שמחוברים לדור החדש ולעידן הדיגיטלי כדי לחבר את הקהל למהפכה. אחרי שהביא עורך ראשי מתחום הדיגיטל, הוא בחר במשרד שבו יש צעירים מנוסים. כל משרד אחר שיקבל את התקציב יפנה אותו לצעירים במשרד".



רכיב כבר הוכיח שהוא לא נמנע מהימורים כשלפני כמה חודשים מינה לעורך העיתון את אבי משולם, 34, שמעבר לגילו הצעיר יחסית הוא חסר ניסיון בתחום הפרינט ובתפקידו הבכיר ביותר שימש עורך אתר וואלה.



ניר כבר הראה כי הוא אינו בוחל בפרובוקציות כשבנובמבר 2010 השיק קמפיין שהתבסס על פורמט "ישראל היום". במסגרת הקמפיין לעמותת קול אחד שלח ניר ל-100 דמויות ציבוריות 100 גיליונות של העיתון הבדיוני "ישראל מחר", שהזכיר מאוד את העיתון האמיתי "ישראל היום". בכל גיליון הופיע שמו של איש הציבור שכביכול הביא את השלום. המהלך הביא לתגובה שלילית ב"ישראל היום" שדרש את הפסקת הקמפיין.



במעריב סירבו להגיב לדברים.