>> מה יכול לעשות צעיר עירוני עם קצת כסף פנוי? לקנות מכונית חדשה. עכשיו רק צריך להחליט איזו מכונית תשקף בצורה הכי מדויקת את האישיות המקורית, הססגונית והייחודית שלו. איזו מכונית תתאים לפרופיל שלו בפייסבוק, לבגדים שלו, לבן או בת זוג שלו, ולכלב כמובן.
התקציב שלכם הוא 150-170 אלף שקל. המכונית צריכה להיות קטנה, זה די ברור, כי אתם בחיפוש מתמיד אחר חניה ואין לכם ילדים. אה, ואתם גם שוחרי איכות סביבה. הביצועים צריכים להיות זריזים, האבזור עשיר והעיצוב מגניב. זה הכי חשוב.
אם אתם כאלה, דעו כי תעשיית הרכב מקשיבה לכם. בשנים האחרונות יוצאים לאור עוד ועוד דגמי נישה ספורטיביים או פסאודו-ספורטיביים שמתאימים בדיוק לכם. דגמים אלה מבוססים בדרך כלל על פלטפורמות יותר המוניות של מכוניות זולות, אבל בזכות מעטפת עיצוב מקורית הם מצליחים לבלוט ולהתבדל. במבחן ההשוואתי שלפניכם השתתפו ארבע מתחרות בנישה המדוברת - מכוניות קטנות ויוקרתיות בניחוח ספורטיבי.
אאודי a1: בורגני אבל לא נובורישי על המיני של אאודי אפשר לסמן "לייק". קודם כל בגלל העיצוב החמוד וצביעת הגג, שמסמנת כביכול קשתות ויוצרת אשליה של קופה קבריולה במצב גג סגור. למכונית יש סמל של אאודי והיא נותנת תחושה אותנטית של אאודי, כלומר היי-טק נקי, גרמני אבל לא מנופח מחשיבות עצמית, בורגני אבל לא נובורישי.
המחיר ההתחלתי שפוי ביחס למכונית עם סמל ארבע הטבעות - 145 אלף שקל. אלא שמהר מאוד, עם כמה תוספות קטנות, מגיעים ל-170 אלף שקל. ואפילו במחיר זה, כמה מבאס, אין במכונית מערכת בקרת אקלים אלא רק מזגן מכני פשוט.
האאודי a1 מצוידת במנוע בנזין טורבו 1.4 ליטרים, 122 כ"ס. המנוע הזה מצוין. תיבת ההילוכים - אוטומטית-רובוטית שני מצמדים - גם היא מצוינת. התוצאה היא מכונית זריזה ותוססת, שתענוג לצאת עמה לכביש פתוח ולתת גז.
איכות החומרים בתא הנוסעים מצוינת, אבל התוצאה העיצובית של פנים הרכב היא שמרנית ולא מסעירה. מתי כבר יעלה ויופיע הסטיב ג'ובס של עולם הרכב? נוחות הנסיעה בעיר לא מבריקה והמושב האחורי מתאים לשני מבוגרים, וגם זה רק לנסיעות חירום.
אאודי a1 היא המכונית הצפופה ביותר ברביעיית הנבחנות, אך התנהגות הכביש היא טובה מאוד - המכונית מעניקה תחושה מגובשת וחדה. מי שחושב שמדובר בפולקסווגן פולו בתחפושת אאודי, שיחשוב שוב.
אלפא מיטו: לא מכונית ספורט אמיתית העיצוב החיצוני נהדר, רטרו חמוד כזה, אבל לא מדובר במכונית נשית. אלפא מיטו היא בסך הכל מכונית זכרית שבהחלט מתאימה לגברים.
האלפא הקטנה נותנת תחושה של מכונית רצינית לנהיגה. התחושה הזאת נוצרת בגלל הגה כבד עם מירכוז חזק ומתלים קשיחים. אבל מי שילחץ חזק על המכונית יגלה שהיא לא מכונית ספורט אמיתית.
עד לאחרונה היא נמכרה רק עם תיבה ידנית, אך כעת היא מוצעת גם עם תיבת הילוכים אוטומטית-רובוטית, עם שני מצמדים. התיבה הזאת עושה עבודה טובה ומנוע הבנזין טורבו מספק ביצועים טובים. בנוסף, יש בורר מצבי נהיגה שנקרא dna. ההמלצה שלי: שימו תמיד על d - "דינמיק" - שפירושו תגובת דוושה פריכה יותר. זה גם משפיע קצת על ההגה.
בין ארבעת הבוחנים במבחן הרכב התפתח ויכוח מר בשאלה אם גווני הסגול של הפלסטיק, שעוטף את אזור לוח המחוונים, הם מוצלחים או לא. אחד התעקש שזה מזכיר לו את נייקי והוא לא רוצה לשבת בתוך נעל; שני נשבע שזה מעניק לו תחושה אינטימית נהדרת; שלישי אמר שזה מזכיר לו את הטפטים בבית של סבתא בלומה; והרביעי שתק.
מרחב הפנים מאחור סביר, ואפשר אפילו להושיב שם שלושה מבוגרים. גם נוחות הנסיעה סבירה. אין לנו מלים רעות להגיד על האוטו הזה.
סיטרואן ds3: זולה, נוחה ופחות יוקרתית
משהו טוב עובר על סיטרואן מבחינת העיצוב. ה-c5 הנוכחית היא יפהפיה. איפה היא ואיפה הלווייתן הכעור שקראו לו c5 דור ראשון; ה-c3 פיקאסו היא תכליתית מאוד, אבל גם חמודה מאוד; וה-ds3, שהעיצוב שלה הוא משחק מתוחכם של מתכת וזכוכית כהה, מסובבת ראשים.
ds3 היא המכונית הזולה ביותר מבין ארבעת המכוניות הנבחנות - 137 אלף שקל, והיא גם המכונית הנוחה והמרווחת ביותר מביניהן. במושב האחורי אפשר להושיב שלושה אנשים, בתא המטען אפשר להושיב שלוש מזוודות, ואף אחד לא יתלונן על מחסור במקום או חוסר נוחות.
אז מה הבעיה? אמנם המחיר נמוך יותר מיריבותיה בקטגוריה, אך הלוגו יוקרתי פחות מהמתחרות, ולכן היינו מצפים לקצת יותר אבזור. למה שלא יהיה, למשל, חלון שמש בגג? למה המזגן הוא מכני פשוט ולא בקרת אקלים?
התלונה היותר רצינית מתייחסת לתיבת ההילוכים, שמכילה רק ארבעה הילוכים, ומחבלת בביצועים ומאלצת את המנוע לפעול בסל"ד גבוה וזמזמני, גם במהירות שיוט רגועה לכאורה של 100 קמ"ש. תלונה נוספת מתייחסת למתלים: הם רכים מדי ובזמן נהיגה ספורטיבית המכונית מתנדנדת מצד לצד. עם מכונית בעיצוב כזה מסעיר היינו שמחים לקבל מתלים קשיחים יותר.
מיני: יוקרה אותנטית עם מחיר כואב
מיני קופר זה הרטרו הקלאסי. אמנם כבר יש הרבה דגמים כאלה, אך הם עדיין עושים משהו לעין וללב. עם זאת, המחיר ממשיך להכאיב - גם אחרי ההוזלה האחרונה - 180 אלף שקל (במקום 210 אלף שקל).
היתרון המשמעותי של המיני הוא שמדובר במכונית שתוכננה מהיסוד להיות מה שהיא, ולא גרסה מולבשת עיצוב של מכונית המונית. התוצאה היא שהמיני קופר מצליחה להעניק תחושת יוקרה אותנטית. זו גם המכונית המשובחת ביותר כאן לנהיגה: ההגה מצוין והשלדה נהדרת, רק חבל שהצמיגים בגרסה הבסיסית של המיני מחבלים בסיפור. מדובר בצמיגי 15 אינץ' בחתך גבוה שפשוט לא מתאימים לה.
מיני שנות ה-2000 נראית המשך ברור של המיני המקורית משנות ה-60, וחבל שהמכונית צפופה לא פחות מהמקור ואולי אף יותר. מאחור בקושי אפשר להושיב שני ילדים, ותא המטען הוא בדיחה לא מצחיקה.
איכות הגימור טובה ועיצוב תא הנוסעים ייחודי, אך האם מדובר בגימיק? אחרי שתחפשו תוך כדי נהיגה את המתג שאחראי על פתיחת החלון, תהיו בטוחים שזהו גימיק מרושע. אבל כשתיתקעו בפקק ולא תרצו כבר לשמוע לעולם יותר את תחנת הרדיו הקבועה שלכם, תמצאו את עצמכם מלטפים בעיניים את מד המהירות הענק - שנעוץ בדיוק באמצע לוח המחוונים.
לכו עם הלב
לסיכום, צריך לומר שאף אחת מהמכוניות שהוצגו כאן לא טובה או גרועה יותר באופן גורף מהשאר, לכן מומלץ לבחור לפי הלב: איזו מכונית תגרום לכם לחייך בבוקר ואיזו תרצו לחבק בלילה, רגע לפני השינה.
-
במבחן הדרכים השתתפו: יואב קווה, דניאל שמיל, יתיר דוידוביץ' ואלעד שלו
ארבע דרכים לעדכן סטטוס
מאת יואב קווה
15.2.2011 / 6:52