הפצצה הכלכלית שמאיימת על שלטונו של אחמדינג'אד

וסוכנויות הידיעות

>> בדצמבר 2010 הכריז נשיא איראן מחמוד אחמדינג'אד על קיצוצים נרחבים בסובסידיות הממשלתיות על בנזין, גז, חשמל ומוצרי מזון. מחיר הבנזין עלה ב-75% ומחיר הסולר זינק ביותר מ-2,000%; מחירי החשמל והמים הועלו בשיעור ניכר; וגם מחירם של כמה מסוגי הלחם זינק פי ארבעה.



מהומות בעקבות העלייה במחירי הלחם כבר פרצו באיראן בעבר, ולכן התמלאו רחובות טהרן שוטרים לאחר נאומו של הנשיא, בעוד שהציבור נהר לרכוש את הטיפות האחרונות של בנזין מסובסד. חודשיים לאחר מכן, בזכות העידוד ממצרים, הפצצה הזאת התפוצצה והציבור יצא לרחובות. המהפכה הירוקה הרימה ראשה מחדש ואלפי מפגינים בטהרן התעמתו בימים האחרונים עם כוחות המשטרה, בקריאת תיגר על משטר אחמדינג'אד, בניסיון ראשון של האופוזציה זה שנה למחאה ברחובות.



100 מיליארד הדולרים שהוציאה איראן מדי שנה לסבסוד המזון והדלק הם דוגמה מוחשית למחיר שהשלטון צריך לשלם כדי לקנות את שתיקת העם ואת תמיכתו, עוד מימי רומא העתיקה - העם דרש לחם ושעשועים. מקראקאס, דרך מוסקווה ועד איראן, רודנים במסווה מספקים לעמם לפחות את החלק הראשון בדרישה - הלחם. ואולם לאיראן, שהכנסות הנפט שלה מהוות יותר מ-10% מהתמ"ג, נמאס לבזבז את הכסף על אורות שדולקים כל הלילה וקנקני תה שמתחממים על הכיריים מבוקר עד ערב. הכרזתו של אחמדינג'אד על ביטול הסובסידיות היתה אחת הרפורמות הנוקבות ביותר שידעה איראן.



בתמיכת מונופול הטלוויזיה במדינה, שקידם בעוז את הרפורמות, השתדל אחמדינג'אד להצביע על יתרונותיהן. המערכת הישנה העניקה לעשירים פריווילגיה - ואיפשרה להם לנהוג במכוניות מפוארות ולחמם את בתיהם הגדולים כמו סאונות - אך כעת מעבירה הממשלה חלק מהכסף שהיא צפויה לחסוך כמענקים במזומן לחשבונות הבנק של האזרחים (בעיקר של העניים), והעלייה במחירים צפויה לעודד חסכונות. תחת הרפורמה החדשה, ככל שכמות המים, הגז והחשמל הנצרכת גדולה יותר, כך מחירם עולה.



ואולם ביטול הסובסידיות הפחית בחדות את כוח הקנייה של איראנים מן השורה. פרשנים סבורים כי המשטר האסאלמי, שצבר עוצמה כלכלית גדולה בזכות התייקרות הנפט בעשור האחרון, טיפח בצורה מכוונת, אם כי חשאית, מעמד חדש של עשירים שהצלחתם נקשרה בזו של המערכת הפוליטית ובמחיר הנפט. במסגרת ביטול הסובסידיות, הוענקו הלוואות בריבית ריאלית שלילית (נמוכה מהאינפלציה) ונמכרו מונופולים ממשלתיים - בדומה למה שהתבצע ברוסיה בשנות ה-90. התרבות הרשמית באיראן, מקולנוע ועד טלוויזיה והוצאה לאור, נשלטת כעת בידי קליקה פרו-ממשלתית קטנה. תסריטאים ובמאים מועדפים זוכים להיתרים ולמימון. אלה שמסרבים לתמיכת הממשל, המלווה במגבלות יצירתיות, מוצאים עצמם בבידוד.



הנשיא לא התכונן



גם בתחומים נוספים מנצלת הממשלה את כוחה המונופוליסטי כדי להיטיב עם תומכיה. כך, למשל, הנוכחים בדרשות הבוקר במשרדי הממשלה זוכים למזון בחינם, והקבלה לאוניברסיטאות לתומכי הממשל קלה יותר.



בדומה למצרים, אליטה זו של הון ושלטון התרחקה והלכה מהמעמד הבינוני והנמוך, שסבל מכרסום במעמדו. ביטול הסובסידיות באוכלוסייה, ששני שלישים ממנה משתכרים פחות מ-800 דולר לחודש, דחף רבים לעוני. נדרש היה רק ניצוץ - והגפרור שהוצת במצרים סיפק אותו.



אחמדינג'אד אולי לא התכונן דיו לעוצמת התגובה. נשיא איראן טען כי הצעדים החדשים ישפרו את מצבם של 60% מהאוכלוסייה, וכי רק 40% העשירים יותר ייאלצו להדק את החגורה. נתח גדול יותר מהכסף שצפויה הממשלה לחסוך כתוצאה מהרפורמות יוקדש לדיור ולתשתיות. אחמדינג'אד צופה כי תוך חמש שנים, שבמהלכן יבוטלו הסובסידיות בהדרגה, תיהפך איראן ל"גן עדן על פני האדמה". בנאומו בטלוויזיה ייעץ אחמדינג'אד לציבור לשמור את המענקים המועברים לחשבון הבנק שלהם לתשלום החשבונות הבאים, אך עדויות מקומיות מצביעות על כך שרבים משכו את הכסף למטרות אחרות. "אנשים שמחים שכסף נכנס לחשבון הבנק שלהם", טען אחד מתושבי טהרן, "אבל הם יהיו בהלם כשיראו את החשבונות נערמים".



היעד המרכזי של הממשלה - הפחתת הבזבוז - הושג כבר בשלושת הימים הראשונים לתוכנית. לפי דיווח הרשויות, צריכת החשמל ברחבי המדינה ירדה ב-11%, ונחסכו מיליוני ליטרים של בנזין. ואולם לקיצוץ היו תוצאות לא רצויות, ואף אכזריות. משפל של 25 שנים באינפלציה החודשית שנרשם באוגוסט 2010, של 8.8%, גאתה האינפלציה ל-11% בינואר, או 26% במונחים שנתיים. נתונים רשמיים אלה אינם משקפים את המציאות. לפי הערכות של גופים בלתי תלויים, האינפלציה באיראן ב-2010 היתה 50%.



לממשלת איראן יש מאגרים של סחורות מבוקשות כמו אורז ושמן בישול, והיא משתמשת בהם כדי לתמרן את המחירים. גדודי מפקחים יצאו לרחובות לאחר ביטול הסובסידיות, כדי לאכוף את האיסור שהטילה הממשלה על הפקעת מחירים, אך הלחץ לייקר לא פחת.



הסנקציות על איראן שמטילות ארה"ב ובעלות בריתה מוסיף ללחץ הכלכלי. לפני ארבע שנים, כשממשל ג'ורג' בוש ניסה לזכות בתמיכת סין ורוסיה לסנקציות, פקידי ממשל אמריקאים עמדו על כך שבכוונתם רק להעניש את אותם איראנים המעורבים בתוכנית הגרעין במדינה, שנתפשת בעיני ארה"ב, בנות בריתה באירופה ומנהיגים רבים במזרח התיכון (כפי שנחשף במסמכי ויקיליקס) ככיסוי לנשק גרעיני. ב-2006 חתמו סין ורוסיה, גם אם לא בלב שלם, על שש החלטות של האו"ם נגד איראן. ארה"ב ושותפותיה באירופה מקדמות כעת הרחבה נוספת של הסנקציות.