מי ינצח, האמת או ישראבלוף?

>> זה קרה לפני שלושה חודשים וחצי. השעה היתה 4:00 בבוקר והצדדים למשא ומתן, שהחל 12 שעות קודם לכן, כבר היו מותשים. אבל אז, ברגע האחרון, אמר לפתע יו"ר ההסתדרות, עופר עיני לאילן לוין, הממונה על השכר: "אתה רוצה שנסגור? אז תחריג לי את התוספת משכר המינימום". לוין התבונן בעיני כלא מאמין. הנה שוב הוא עומד לאכול אותה. אבל לא היתה לו ברירה, והוא הסכים.



לפני ארבעה חודשים פורסם דו"ח השכר במגזר הציבורי. הכותרות זעקו: 31% מעובדי המגזר הציבורי מקבלים השלמת הכנסה לשכר המינימום. ואם המגזר הציבורי מונה כ-600 אלף איש, הרי שמדובר בכ-200 אלף איש שמרויחים פחות מהמינימום. הייתכן? איך זה שאנשים שעובדים במשרה מלאה בממשלה, ברשויות או בקופות החולים - מרוויחים פחות מ-3,850 שקל בחודש? אין גבול לעיוות ולניצול?

נתחיל במשרדי הממשלה. שם מדובר ב-51,646 אלף משרות, שמהם 18,780 איש מקבלים השלמה לשכר המינימום. מתברר שהם לא באמת משתכרים פחות מ-3,850 שקלים. הם מרוויחים יותר. שכרם הממוצע הוא 8,500 שקל בחודש, כשהשכר השכיח הוא כ-7,000 שקל בחודש. רק 943 איש משתכרים פחות מ-5,000 שקל בחודש. כלומר, במשרדי הממשלה יש פחות מ-1,000 איש שבאמת מרוויחים מעט ושכרם ראוי לתיקון.



וזה בדיוק מה שקורה ברחבי המגזר הציבורי. שם מדובר בכ-600 אלף איש, כשלכאורה 200 אלף מהם זקוקים להשלמה לשכר מינימום. אבל בדיקה של הנתונים מגלה שרק 14 אלף מהם מרוויחים 5,000 שקל או פחות. כלומר, רק 2.3% מעובדי המגזר הציבורי ראויים לתיקון בשכרם.



זה קורה משום שבמגזר הציבורי יש שורה ארוכה של תוספות שכר שאינן מובאות בחשבון לצורך חישוב שכר המינימום, אף שמדובר בשכר רגיל לכל דבר ועניין. לפטנט הזה קוראים "החרגה לצורך שכר מינימום", והוא הולך כך: בכל פעם שמתנהל מו"'מ בין הממשלה להסתדרות, דורשת ההסתדרות שלא להכניס סעיפים כאלה ואחרים לתוך חישוב שכר המינימום. מדובר בסעיפים כמו תוספות ותק והבראה, משכורות 13, תוספת אחזקת רכב, תוספת ביגוד, פרמיה אחידה, תוספת רפורמה ותוספת כוננות. וצריך שיהיה ברור: מדובר בתוספות שאינן קשורות לעבודה נוספת או לתפוקה נוספת, אלא לתוספות שהן חלק מהשכר החודשי הרגיל.



למשל, תוספת השכר שניתנה ב-2008 לכל עובדי המגזר הציבורי (5%) לא נכללה "לצורך חישוב שכר מינימום". כך גם הפעם: בהסכם השכר האחרון, תוספת השכר שניתנה (6.25%) לא נכללה לצורך חישוב שכר מינימום.



בשיטה המעוותת הזו תמיד יהיו כותרות זועקות ובוכיות על 31% מעובדי המגזר הציבורי שנזקקים להשלמת הכנסה לשכר מינימום, אך השיעור האמיתי הוא 2.3% בלבד. וכאן טמון הוויכוח בין שר האוצר, יובל שטייניץ, לעיני.



אתמול התקיימה פגישה בין נתניהו, שטייניץ, עיני ושרגא ברוש. עיני רצה להמשיך בעיוותים ולשלם את התוספת לשכר המינימום, לכל מי שמרוויח עד השכר הממוצע במשק. שטייניץ התנגד. אז מי ינצח? האמת או ישראבלוף?



עניין של עיתוי



הכל בחיים זה עניין של עיתוי. אם בני גנץ היה נבחר כמועמד לרמטכ"ל לפני יואב גלנט, הוא היה עובר בערך מה שעבר גלנט. העיתונים היו מתחילים לכתוב על משטח העץ שבנה בביתו שבראש העין, בניגוד לחוק, ולא היה חשוב כלל אם הוא פירק אותו. אחר כך היו מזכירים לו את פרשת השכרת הדירה, ובהמשך היו צצות עוד פרשיות - עד שהמינוי שלו היה נופל וגנץ היה פורש בבושת פנים.



אחריו היה מגיע גלנט, ואז כולם כבר היו רוצים לסיים את הסאגה. ועדת טירקל היתה אומרת שאמנם מעשיו אינם ראויים, אך אין בהם כדי לפסול את המינוי. הממשלה היתה מאשרת - וגלנט היה מתמנה לרמטכ"ל. אבל מה לעשות והכל היה הפוך - קודם הגיע גלנט ואחריו גנץ. לכן גנץ הוא עכשיו הרמטכ"ל.



בישיבת הממשלה השבוע, לפני שמינוי גנץ אושר, אמר השר מיכאל איתן שאין לאפשר לגלנט לכהן בשום תפקיד ממלכתי. "התנהגות מושחתת סדרתית שכזאת, מחייבת הרחקה מכל תפקיד בכיר בשירות הציבורי", אמר איתן ועורר עליו את חמתם של ראש הממשלה, בנימין נתניהו ושר הביטחון אהוד ברק.



איתן לא נולד אתמול. הוא יודע שברק ונתניהו ינסו לתפור לגלנט איזה תפקיד של יו"ר חברה ממשלתית גדולה, כדי "לפצות אותו". עובדה שמאיר דגן, ראש המוסד הפורש, ימונה בקרוב ליו"ר חברת נמלי ישראל. מה הוא מבין בעסקי ספנות ונמלים?



בכל מקרה, איתן צודק. חייבים להילחם בשחיתות בכל פינה שבה היא מרימה ראש. ראו מה קרה לכלכלת מצרים עקב שחיתות שכירסמה בכל פינה.



נתניהו וברק כועסים על איתן. הם אומרים שדבריו חריפים ולא ראויים. נכון, הם חריפים, אך כך ניכרים דברי אמת. בכל מקום כועסים על חושף שחיתויות. הוא הרי חושף את ערוותם של חבריו הפחדנים. הרי איתן היה היחיד שהצביע נגד מינוי גלנט בישיבת הממשלה שבה שאר השרים הצביעו בעד. לכן כולם שונאים אותו, כי זה מעצבן לראות מולך את האיש שצדק, בעוד שאתה השתפנת והלכת עם הזרם.



אז אם השרים כועסים על איתן, לפחות שיקבל תמיכה מהציבור ואות תודה לשירות המצוין שעשה לעם ישראל באומץ לב ראוי לציון. הרי בלי התעקשותו, הפרשה היתה מתה.



אקשטיין לאקדמיה



צביקה אקשטיין, המשנה לנגיד בנק ישראל, פורש ביוני מהבנק לאחר חמש שנים בתפקיד המשנה לנגיד. מקורות בבנק מספרים שלפני שנה, כאשר הוא השלים ארבע שנים בתפקיד, הציע לו הנגיד סטנלי פישר לקבל קדנציה נוספת של חמש שנים, אך אקשטיין העדיף להאריך את מינויו בשנה אחת בלבד, כי רצה לחזור לאקדמיה.



אקשטיין קיבל כמה הצעות עבודה מכמה אוניברסיטאות, אך החליט לקבל את ההצעה של המרכז הבינתחומי בהרצליה, שם הוא מתכוון להקים מרכז למדיניות כלכלית שיעסוק בחקר נושאים מגוונים הקשורים למדיניות הממשלה, רשויות מקומיות, שוק העבודה, שכר, קרקע והגבלים עסקיים.



אקשטיין הוא כלכלן בעל תפישת עולם של כלכלת שוק ותחרות חופשית, ונקווה שפישר ימצא לו מחליף עם תפישת עולם דומה. רק שלא יביא מישהו שמאמין בממשלה גדולה, במסים גבוהים ועם תפישת עולם שמתאימה לכלכלת בריה"מ לשעבר, וכאלה יש לא מעטים בבנק ישראל.