שתי מהפכות, שתי תוצאות הפוכות

>> הנה שני אייטמים מעניינים מהשבוע האחרון: אפל החליפה את משרד הלובינג שפועל עבורה בוושינגטון, ופייסבוק הגבירה את הנוכחות הלוביסטית שלה בעיר. אפשר להבין: החיכוך של שתי החברות עם קבוצות לחץ אזרחיות ועם הרגולטורים האמריקאיים מתעצם - וכך גדל הסיכוי לכך שיפגשו את המחוקקים בקונגרס. שתי הסיבות העיקריות לכך הן העוצמה המונופוליסטית שבה מחזיקות שתיהן, והחשש מפגיעה בפרטיות הגולשים במקרה של פייסבוק.

מארק צוקרברג וסטיב ג'ובס הם גאונים דיגיטליים שיצרו סביב המוצרים שלהם קהלים עצומים ומכורים. אבל אצל שניהם הגאונות מגיעה עם מידה הגונה של אגרסיביות ואפילו דורסנות. צוקרברג, שכמעט 600 מיליון איש כבר חברים ברשת החברתית שהקים, עסוק כבר זמן רב בבדיקת גבולות בעניין פרטיות הגולשים בפייסבוק. באחרונה אף הכריז שמי שירצה למכור מוצרים בפייסבוק יצטרך לשלם עמלה מטורפת של 30%. ג'ובס מצדו כבר שולט בכ-70% משוק המוסיקה הדיגיטלית, מנסה להשתלט על הפרסום במכשירים הניידים מתוצרת אפל - ורוצה גם הוא עמלה של 30% מההכנסות של המו"לים באייפד.



אבל המהפכה הדיגיטלית אינה רק תכנים, רשתות חברתיות, גאדג'טים לוהטים ומסחר אלקטרוני. היא גם פוליטיקה. הביטוי המשמעותי הראשון לכך היה השימוש של מתנגדי המשטר באיראן בכלים דיגיטליים בזמן ההפגנות ההמוניות שלאחר הבחירות שם ביוני 2009, שלא הצליח הביא לשינוי; והשני היה במצרים. אמנם בשלבים הקריטיים של המהפכה הממשלה המצרית חסמה כליל את הגישה לאינטרנט, אבל עד לאותה נקודה האינטרנט היה המקום שבו המחאה נבנתה, צברה כוח והגיעה לנקודת רתיחה.



היכולות והיישומים של העולם הדיגיטלי איפשרו והאיצו את מהפכת התוכן ואת המהפכות הפוליטיות, אך קיים הבדל משמעותי: בעוד שהראשונה, זו של התוכן, יוצרת מונופולים - זו הפוליטית מעניקה כוח לאלה שעד כה נמנע מהם לא רק להשמיע את קולם, אלא גם להתארגן כדי לעצב את חייהם ואת עתידם. במלים אחרות, בעוד שבעולם הפוליטי המהפכה הדיגיטלית מביאה לסילוקם של רודנים טוטאליטריים, בעולם התוכן היא יוצרת כאלה, מבססת ומחזקת אותם.



הדרך שבה השליטים הנוכחיים בעולם התוכן והשליטים שסולקו בעולם הפוליטי צברו את כוחם שונה. במקרה הראשון צבירת הכוח לא נעשתה בכפייה, ובמקרה השני כן. עקב כך, העוינות לשליטים הפוליטיים החלה מוקדם יותר. לכן ייתכן שהפעולה נגד רודני התוכן תגיע, אך מאוחר יותר.



קשה מאוד לראות - כיום לפחות - מדוע צוקרברג, שנתן לנו רשת חברתית שמאפשרת לנו לא רק לשמור על קשר עם חברים אלא גם להאיץ מהפכות פוליטיות, וג'ובס, שהאייפון והאייפד שלו הקפיצו את העולם בשני דורות, הם אנשים שיש לחשוש מפניהם. ואולם, שניהם נתונים בתוך מערכת עסקית ותרבותית שלפחות עד שלב מסוים מעודדת יצירה של מונופולים, צבירת כוח עצום וניצולו כדי להעצים אותו עוד יותר - על חשבונם של אחרים. וזוהי הרי תמצית האבסורד: דווקא בסביבה דמוקרטית, פתוחה, תחרותית ושאין בה כפייה, הטכנולוגיה הדיגיטלית מעודדת סוג של דיקטטורה.



-



הבלוג של נתן ליפסון: http://media.cafe.themarker.com