מספר פסקי הדין בלשון הרע הוכפל ב-2010, אך חצי מהתביעות נדחו

>> ישי לילצ'וק, שרכש מערכת מיזוג אוויר מחברת מיזוג אוויר, חויב באחרונה לשלם לחברה 45 אלף שקל לאחר שבית המשפט קבע כי הוא פירסם כלפי החברה לשון הרע.



לילצ'וק רכש דירה בפרויקט מגורים בפתח תקוה ולא היה מרוצה מיחס החברה כלפיו. בעקבות זאת, הוא כתב נגד החברה כתבה קצרה באתר האינטרנט של דיירי פרויקט המגורים, שבה טען, בין השאר, כי החברה איימה עליו ועל דיירים נוספים בפרויקט וניסתה לסחוט אותם, וכי מדובר ב"חבורה של מאפיונרים" שמפעילה לחץ על הדיירים וגובה כספים שאינם מגיעים לה. לאתר נכנסים דיירי הפרויקט ולפרסום יכול להגיע כל גולש באינטרנט המחפש במנוע חיפוש את חברת המזגנים.

החברה הגישה נגדו תביעת דיבה בשל הפרסום הפוגעני כלפיה. לילצ'וק טען להגנתו כי דיבר אמת. שופט בית משפט השלום בתל אביב, דן מור, לא מצא בטענה זו ממש. "אין ולא היתה כל אמת בפרסום", קבע השופט. מור אף הביע את דעתו כי לילצ'וק ואשתו פירסמו את הכתבה "בניסיון ברור לפגוע בתובעת, לאחר שכל מאמציהם להשגת יתרונות והנחות נכשלו, ובעקיפין - בניסיון ליצור לחץ על הקבלן הראשי והיזם". בנוסף לפיצויים הטיל השופט על לילצ'וק לשלם לחברה שכר טרחת עורכי דין בסך 15 אלף שקל.



מתברר כי פסק הדין בעניינו של לילצ'וק אינו יוצא דופן. מבדיקה שערכה מחלקת לשון הרע במשרד עו"ד אריאל שמר ושות' לסיכום 2010, שבה נבחנו כל פסקי הדין בתחום לשון הרע שנפסקו בערכאות השונות ב-2010, עולה תמונה מפתיעה במקצת. למרות התחושה הרווחת בציבור כי תביעות לשון הרע מוגשות בעיקר נגד גופי התקשורת, ב-2010 רובן של התביעות העוסקות בלשון הרע הוגשו נגד יחידים או גופים שהוציאו לשון הרע. בהשוואה ל-2009, חלה ירידה משמעותית בשיעור התביעות נגד גופי תקשורת.



מהבדיקה עולה כי בשנת 2009, 21% מפסקי הדין שניתנו בתחום לשון הרע היו בתביעות נגד גופי תקשורת - 16 פסקי דין לעומת 59 פסקי דין שעסקו בתביעות לשון הרע נגד יחידים. ב-2010, לעומת זאת, שיעור פסקי הדין שעסקו בתביעות נגד גופי תקשורת ירד ל-14%. בשנה זו ניתנו 132 פסקי דין שבהם יחידים נתבעו בגין הוצאת לשון הרע, לעומת 21 פסקי דין בלבד שעסקו בתביעות שבהן הנתבע היה גוף תקשורת.



עו"ד צבי גלמן, ראש תחום לשון הרע במשרד שמר, אומר כי "הכמות הנמוכה יחסית של פסקי דין נגד גופי תקשורת נובעת בעיקר מכך שהם מנוסים וזהירים הרבה יותר מיחידים ביחס לפרסום דברי דיבה. בנוסף, גם כשמוגשת תביעת דיבה נגד גוף תקשורת מנוהלת בדרך כלל ההגנה שלו בדרך הטובה ביותר על ידי באי כוחו המנוסים בתביעות אלה".



מבחינת כמות פסקי הדין, מספרם של פסקי הדין בתביעות לשון הרע שניתנו ב-2010 גדל פי שניים לעומת מספרם ב-2009. ב-2010 ניתנו בסך הכל בבתי משפט השלום והמחוזי 153 פסקי דין. 150 פסקי דין ניתנו בבית משפט השלום ושלושה בלבד בבית המשפט המחוזי. ב-2009, לעומת זאת, ניתנו בסך הכל 75 פסקי דין בתחום בבתי משפט השלום והמחוזי. בבית משפט השלום ניתנו 70 פסקי דין ובמחוזי רק חמישה. בנוסף, בית המשפט המחוזי פסק ב-14 ערעורים על החלטות של בתי משפט השלום ובית המשפט העליון פסק בארבעה ערעורים על החלטות של בתי המשפט המחוזיים.



גלמן מעריך כי הגידול בכמות פסקי הדין נובע מכך שבקרב הציבור עלתה בשנים האחרונות המודעות לשמירה על שם טוב, ובצדה הזכות להגשת תביעה במקום בו פוגעים בשמו הטוב של אדם. "מכיוון שמדובר במגמה מתגברת, אני צופה גם גידול בהמשך", הוא אומר.



רוב הערעורים נדחים



למרות העלייה החדה במספר התביעות ופסקי הדין שניתנו ב-2010 בלשון הרע, מבדיקת משרד שמר עולה כי רק כמחצית מהתביעות התקבלו.



מתוך 14 הערעורים שהוגשו השנה לבתי המשפט המחוזיים על פסקי דין בלשון הרע שניתנו בבית משפט השלום - 12 נדחו. ערעור אחד התקבל, ובתיק נוסף בית המשפט קיבל בקשת רשות ערעור.



בנוסף, מתוך ארבעה ערעורים שהוגשו ב-2010 לבית משפט העליון בתביעות לשון הרע על פסקי דין של בתי משפט מחוזיים - שניים נדחו. בתיק נוסף בקשת רשות הערעור נדחתה, בתיק הרביעי בקשת רשות ערעור התקבלה.



מרבית פסקי הדין שניתנו הם נגד יחידים



סכום הפיצויים הממוצע שנפסק בבתי המשפט השלום ב-2010, מציין גלמן, נע סביב 30 אלף שקל. ייתכן כי את הסכום הנמוך יחסית ניתן להסביר בכך שרוב פסקי הדין שניתנו הם נגד יחידים, שאינם נתפשים על ידי בתי המשפט כ"כיס עמוק" שממנו ניתן להיפרע בסכומי עתק.



לפי החוק, סכום הפיצוי המקסימלי על לשון הרע שאפשר לקבל ללא הוכחת הנזק שנגרם לתובע הוא 50 אלף שקל. מכאן, שאין מדובר בסכום פיצויים זניח.



סכום הפיצויים הגבוה ביותר שנפסק בבתי משפט השלום בשנה שעברה היה 150 אלף שקל. פסק דין שקבע את סכום הפיצויים הזה ניתן בספטמבר 2010 והכריע בתביעה של הוד דדון נגד אמנון לוי, גשם תקשורת וטלעד. דדון טען כי לקראת שידור התוכנית "שומר מסך" בדצמבר 2004 הוא הוצג ב-38 קדימונים של התוכנית כמי שתמורת 1,200 שקל עוזר לנאשמים בעבירות תנועה לנהל את ענייניהם בבית המשפט לתעבורה בעכו.



השופטת שושנה אלמגור מבית משפט השלום בתל אביב קיבלה את הטענה כי הפרסומים בקדימונים היוו לשון הרע, מאחר שדדון הצטייר בהם כמי שנוהג לכאורה לשחד את רשויות החוק, בלא כל בסיס או הצדקה.



מעניין לציין כי שניים מבין ארבעת פסקי הדין שקבעו את הפיצויים הגבוהים ביותר ב-2010 ניתנו על ידי אותה שופטת: הדסה אסיף מבית משפט השלום בחדרה. אסיף פסקה בשני מקרים שונים כי על הנתבע לשלם לתובע 100 אלף שקל פיצויים בשל הוצאת לשון הרע.



סכום הפיצויים הנמוך ביותר שנפסק בבית משפט השלום בשנה שעברה היה 1,000 שקל.