הסיפור שמאחורי ההתאבדות בעבודה

כמה עובדים שמים קץ לחייהם בישראל בגלל העומס בעבודה? אין לדעת כי אין גוף ש"סופר" אותם. אפרים דוידי עוצר לתהות למה עובדים מתאבדים ואיך ניתן לעצור את התופעה המדאיגה

אפרים דוידי

מותו הטרגי והמזעזע של השופט מוריס בן עטר ששם קץ לחייו לאחרונה, בביתו שביישוב מכבים, מעלה כמה שאלות: האם אפשר למות מעבודה? האם אפשר למות בעבודה? "עומס העבודה הכריע אותי", כתב השופט בן עטר במכתב ההתאבדות. מקורביו אמרו כי הוא לא עמד בעומס העבודה, זומן לשיחות אצל מנהל בתי המשפט ונשיאת בית המשפט, ואף הועבר לאחרונה לבית משפט אחר. בשיחות עמו הובהר לו כי הוא לא עומד בעומס, והשופטים הבכירים העירו לו על הפיגורים הרבים.

טוב לדעת (תוכן מקודם)

איסטנבול פתוחה - זה הזמן לפתרון טבעי וקבוע להתקרחות גברית

חברת איילת גייר
לכתבה המלאה

נהרגו בעת מיליוי תפקידם

כמה עובדים מתאבדים בישראל כתוצאה מעומס בעבודה? כמה עובדים בישראל מתים כתוצאה מעומס עבודה? קשה לדעת. עובד אחד נהרג מדי שבוע בישראל כתוצאה מתאונת עבודה. בעשור האחרון לפחות תושב אחד שולח יד לנפשו מדי יום. כמה מהם התאבדו או נהרגו מעומס יתר? אין לדעת כי אין גוף בישראל ה"סופר" אותם.

במשרד הבריאות יש מעקב די צמוד אחר מקרי התאבדות וניסיונות התאבדות וההתפלגות היא מרשימה ביותר: גיל, מוצא, מין... אבל אין בנמצא נתונים על עובדים מתאבדים. גם המוסד לבטיחות לגהות, העושה רבות להפחתת מספר ההרוגים כתוצאה מתאונות עבודה אינו אוסף נתונים בנושאים אלה.

זאת, חרף העובדה שכבר ב-2004 בית הדין הארצי לעבודה קבע שגם התאבדות של אדם שניתן לייחסה לאירוע חריג בעבודתו, ניתן לראות בה כתאונת עבודה. קביעה זו של בית הדין, ניתנה בערעור שהגישה אשתו של בעל חברה שנקלעה לקשיים כלכליים, מה שהוביל בסופו של דבר, לטענת האישה, למות בעלה בהתאבדות.

על סמך פסיקה קודמת שקובעת שגם פגיעה נפשית עשויה להיות מוכרת כתאונת עבודה, קובע בית הדין כי ניתן לראות במעשה ההתאבדות ובמוות בסופו, המשך ישיר של תאונת העבודה. במצב כזה, תאונת העבודה הינה פגיעה נפשית שאירעה לעובד בעקבות אירוע חריג בעבודה, ופגיעה זו היא שגרמה להתאבדותו והביאה למותו.

"התעללות ללא גבולות"

הלכה משפטית נוספת נקבעה בעקבות התאבדותו במאי 1996 של שמואל עדה, שעבד כנהג פינוי אשפה במחלקת התברואה של עיריית ערד. עדה נמצא תלוי ללא רוח חיים במחסן המחלקה. סמוך לגופה נתגלה מכתב בזו הלשון: "לאברהם שטרית, אתה התנהגת אלי כמו עריץ.... מעניין למה כולם עושים מעל 80 שעות נוספות ואני ותיק לא פחות מדורון – 20 שעות. מעניין למה... אתה יכול ללכת לרופא שיניים לילדים ואני לא יכול ללכת לבדיקה".

אלמנתו של עדה פנתה למוסד לביטוח לאומי וביקשה כי זה יכיר בבעלה כנפגע עבודה וישלם גמלת תלויים. בפנייתה למוסד, תיארה האלמנה "התעללות ללא גבול" שעבר בעלה מידי הממונים עליו, כאשר שב לעבודה לאחר התקף לב.

הממונים עליו, סיפרה האלמנה, קיפחו אותו בסידור העבודה, מנעו ממנו שעות נוספות, הנחיתו עליו קו נסיעה קשה ולא אפשרו לו יציאה להפסקת צהרים. הטיפול התרופתי שקיבל המנוח, הסבירה האלמנה, חייב אכילה בזמנים סדירים, וחוסר התחשבות הממונים אילצה את העובד להפסיק את הטיפול התרופתי. המוסד לביטוח לאומי דחה את התביעה. האלמנה פנתה לבית הדין האזורי לעבודה. גם זה דחה את התביעה. אלא שאלמנת המנוח לא ויתרה והגישה ערעור לבית הדין הארצי לעבודה. הערעור, כאמור, התקבל ב-2004.

תפוקה: שם משחק

מדוע עובדים מתאבדים? קודם כל בגלל לחץ המופעל על ידי מעסיקיהם, כולל התעללות והטרדות. בעידן הקפיטליזם הניאו-ליברלי "תפוקה" היא שם המשחק. העובדים היו ל"הון אנושי" וכל המשקיע ב"הון אנושי" רוצה לקבל תשואה גדולה ככל האפשר על השקעתו.

שנית, מקום העבודה תופס מקום משמעותי מאוד בעולמנו כבני אדם. המשקל הרציני של עבודה בחיי הנפש של האדם לא נסמך רק על ההיבט של פרנסה או כלכלה, אלא בעיקר בגלל ההיבט הזהות והצורך בשייכות. מחקרים רבים פורסמו לפיהם הדבר שהכי מפחיד עובד במקום עבודה - עוד הרבה לפני פיטורים - הוא השפלה.

הכוונה היא להשפלה בעיקר במישור הנפשי ושגם יש היבטים חומריים (ב"תלוש"): כשלא מתייחסים לעובד, כשלא מקשיבים לצרכיו ולרצונותיו, כשמשתמשים בו באופן מכשירני, כשמחשיבים את דעותיו כקליפת השום, כאשר אין כל קשר לעומס העבודה לבין התמורה שהוא מקבל, כשממונים מלבינים את פניו או גורמים לו להרגיש קטן וחסר חשיבות לעומתם, כאשר לשם מקסום רווחים עובד לעובד – זאב. קרי: תחרות בין עובדים או קבוצות עובדים הגורמת להעמקת ניצולם (של כלל העובדים) ולגידול ברווחיות הפירמה.

דווקא שני מומחים בבריאות הנפש צרפתיים יודעים, קריסטוף דז'ור ופלורנס בג, שפרסמו אשתקד את הספר "התאבדות ועבודה – מה לעשות?" עמדו על הקשר בין ניצול לבין נטיות אובדניות. לדידם הכי קל להאשים את הקרבן. קשה יותר להתמודד עם שיטות הניהול כוח אדם ה"חדישות" הגורסות תפוקה בכל מחיר. גם כאשר המחיר הוא אובדן החיים.

* ד"ר אפרים דוידי, המכללה החברתית-כלכלית www.sea.org.il

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully