אאודי A7: ביצועים טובים ופרקטיים, אבל העיצוב לא עוצר נשימה

שתי יריות והם בחוץ, נזרקים לימין. שתי יריות והלאה קדימה. כלום לא עומד בדרכי - לא התנועה הסואנת, לא העין הכחולה ולא העין הרעה. זה רק אני והאאודי a7 שלי, ועוד 300 סוסים שרוקעים בתא המנוע.



קסנון הוא אמצעי יעיל מאוד לפיזור הפגנות ולפירוק התנחלויות של נהגים אטיים בנתיב השמאלי. אני חושב שמשרד התחבורה צריך לחייב כל מכונית חזקה, נגיד 250 כ"ס וצפונה, בפנסי קסנון. אבל שיהיה בי-קסנון, עם אור גבוה - אחרת מה הטעם?



עד כאן לא אמרתי כלום. הרי את אותם 300 סוסים, טורבו, קוואטרו וקסנון אפשר לקבל גם באאודי a6. אז מה הסיפור של a7?



הסיפור הוא מרצדס cls. הגרמנים עם הכוכב (מרצדס) הקדימו את הגרמנים עם הפרופלור (ב.מ.וו) ואת הגרמנים עם הטבעות (אאודי) והשיקו כבר ב-2004 מכונית יוקרה בסגנון קופה ספורטיבי. נכון שרנו 25 היתה שם קודם ואולי גם רובר הבריטית, אבל מרצדס היא זו שנתנה את החותמת לנישה הזאת. ב.מ.וו יצאו עם סדרה 5 גראן טוריסמו (gt) ב-2009, ואילו אאודי עם - a7 רק ב-2010.



אז איך לקרוא ליצירה הזאת? סלון-ספורט? gt ללא gt? או שמא מכונית קופה לפנסיונרים? ואולי "ספורט כורסה"? יצאנו לגלות. תיכף נשוב.



a7 משווקת בעולם בכמה גרסאות מנוע בנזין ודיזל. בישראל היא מוצעת בגרסה אחת: בנזין, 3.0 ליטרים, טורבו, קוואטרו (הנעה לכל הגלגלים). המחיר הוא 575 אלף שקל. אאודי a6 עם אותו מנוע ואותה מערכת הנעה עולה לצרכן 510 אלף שקל.



a7 מבוססת על הפלטפורמה של הדור הבא של a6. היא ארוכה מ-a6 ב-4 ס"מ, רחבה ממנה ב-5.6 ס"מ ונמוכה ממנה ב-4 ס"מ. ההבדלים האלה תורמים לפרופורציות דינמיות יותר.



עכשיו אני רוצה להגיד משהו על המנוע של a7. ובכן, המנוע הזה מצוין. קיקדאון הגון מניב פרץ כוח כפול - קודם בעיטה מהסל"ד שנוסק ואז מהטורבו שמתפרץ. כורסת הספורט הזאת, מתברר, יודעת להצמיח כנפיים. ותודה גם לתיבת ההילוכים המצוינת - dsg, שני מצמדים, שבעה הילוכים.







נתון התאוצה הרשמי לא פחות ממדהים - 5.6 שניות ל-100 קמ"ש. המהירות המרבית מוגבלת אלקטרונית ל-250 קמ"ש. הדבר הכי יפה הוא שהמכונית הזאת, עם כל השרירים האלה, היא חסכונית בדלק. בנסיעת המבחן נרשמה צריכה ממוצעת של 8.5 ק"מ לליטר בלבד.



אז אני נוסע לי במהירות יפה, וה-a7 שקטה - אבל אני לא רגוע. משהו לא נותן לי מנוח. משהו חסר. זה לא הליטוש. a7, כצפוי מאאודי יקרה, היא מכונית מהונדסת למופת. אמנם בתחילת הנסיעה החלון של הנהג קצת חרק בפתיחה ובסגירה, אבל אחר כך זה הפסיק והכל תיקתק מושלם.



זה לא מרחב הפנים. למרות הצדודית הספורטיבית מדובר במכונית מרווחת ופרקטית. מאחור ירגישו בנוח גם נוסעים גבוהים, ואת זה אי אפשר היה להגיד על הדור היוצא של מרצדס cls. שתי המכוניות, אגב, מיועדות לארבעה נוסעים ולא לחמישה.



ל-a7 יש גם תא מטען מרווח מאוד. הוא נפער לרווחה בלחיצת כפתור והתרוממות של דלת חמישית בסגנון הצ'בק - בדומה לב.מ.וו סדרה 5 ולפורשה פאנמרה, ובניגוד למרצדס cls, שלה יש תא מטען נפרד בסגנון מכוניות סדאן.







וזו לא התנהגות הכביש. a7 היא לא סופר ספורטיבית, אבל בהחלט משביעת רצון בתחום הזה. אפשר ללחוץ עליה חזק בסיבובים והיא תגיב כמו שצריך - ולו בזכות חלוקת משקל כמעט אידיאלית (53% על הגלגלים הקדמיים) וחלוקת הספק משכנעת (60% לגלגלים האחוריים, במצב רגיל).



זה העיצוב, רבותיי. זה העיצוב. a7 נראית טוב יותר בתמונות מאשר במציאות. ממכונית בגודל כזה, שמשתייכת לנישה כזאת, הייתי מצפה לעיצוב קצת יותר מוחץ.



a7 לא מרהיבה כמו מרצדס cls. נכון שהיא מוצלחת יותר מבחינת העיצוב מב.מ.וו 5 גראן טוריסמו, אבל זו לא חוכמה גדולה. 5 גראן טוריסמו היא, לדעתי, המכוערת ביותר בפורטפוליו של ב.מ.וו.



בעיניי, מרצדס הצליחה ליצור עם ה-cls יצירה ייחודית שעומדת בפני עצמה. cls היא לא e קלאס הצ'בק. ואילו אאודי עיגלו פינות והלכו על משהו הרבה יותר שמרני ושגרתי. אז נכון שאאודי הוא מותג שמרן וצנוע יחסית. אבל רבאק, זה ה-gt שלכם, לא?



בעד: ביצועים, נוחות, פרקטיות, איכות.



נגד: העיצוב לא עוצר נשימה.



שורה תחתונה: עוד אאודי מצוינת.