המתכון לשחיתות ברשות המסים

>> עוד לפני שהכניסה רשות המסים אפילו שקל אחד לקופת המדינה, מימן הציבור תקציב שנתי ממוצע של מעט יותר מ-1.2 מיליארד שקל לפעילותה של מערכת גביית המס. חלק גדול מהתקציב הזה זרם למשכורותיהם של יותר מ-4,000 עובדי רשות המסים. לפי החשד, לאחד מהם - ראש מחלקת המודיעין הארצית דוד ואנונו - המשכורת לא הספיקה.

באחד הרגעים הדרמטיים בהיסטוריה של ניו יורק, ירה עובד עירייה מפוטר בראש העיר ויליאם גיינור, פגע בצווארו וכמעט הרג אותו. גיינור נבחר לראשות העיר ניו יורק ב-1909 בזכות הבטחתו לבער את נגע השחיתות של פקידי המס העירוניים. "פקידי מס שמקבלים שוחד כדי להפחית את המס המוטל על נכסים של בעלי הון", הזהיר גיינור בנאום לאחר בחירתו שצוטט בעיתון "ניו יורק טיימס", "גורמים להגדלת האי-שוויון ויש להעניש אותם ללא רחמים". גיינור מת כעבור ארבע שנים מסיבוכים שנגרמו בגלל הקליע שנותר בצווארו, אך התובנה שלו נכונה שבעתיים כיום.



שחיתות ברשות המסים מגדילה את פערי השוויון בין עשירים שיכולים לשחד פקידי מס לבין מי שאין להם סיבה או יכולת לשחד את הגובה. שחיתות גם גורמת להעלאת נטל המס על השכבות החלשות ועל שכבות הביניים, שכן כספים שהיו אמורים להגיע למדינה אינם מגיעים לקופה הציבורית. ובינתיים, השוחד מעשיר את עובדי הציבור המושחתים ויוצר הון שחור.



ישראל אינה המדינה היחידה הסובלת משחיתות בקרב גובי המס שלה. ניו יורק סבלה מכך בראשית המאה שעברה, מדינות מרכז ומזרח אירופה כמו רומניה, מולדובה ורוסיה סובלות משחיתות ברשויות המס בצד בעיות מערכתיות של שחיתות שלטונית. בדרום קוריאה ירד מספר מקרי השוחד ברשויות המס מ-45 לכעשרה מדי שנה לאחר שננקטה שם מדיניות קשה, ובאינדונזיה נידון בחודש שעבר פקיד מס שנטל שוחד כדי להקל את המס על בעלי הון לשבע שנות מאסר. ג'קי מצא לא לבד.



מטרידה במיוחד העובדה שהשוחד מיוחס במקרה זה למי שעמד בראש היחידה שאמורה לסייע למשטרה להילחם בפשיעה המאורגנת. זו הפשיעה שמבקשת לחדור, בין היתר, אל מסדרונות השלטון. ב-2009 הגדיל ראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט, את תקציב רשות המסים למלחמה בפשיעה לסכום של 40 מיליון שקל. האם היה בכך די? אין לדעת. דרוש כנראה גם תקציב למשטרה למימון החקירות ברשות המסים.



כמקובל בסרטי המשך, הסרט "פרשת רשות המסים 2" מסתמן כגרסה דלת תקציב של "פרשת רשות המסים 1". אחרי הסרט הראשון בכיכובו של מנהל הרשות לשעבר מצא, ואנונו הוא כוכב חיוור. השאלה היא אם מדובר במקרים בודדים או בתופעה? תשובה לכך ניתן לגבש אם נבחן את המרכיבים שקיומם מאפיין מדינות בעלות מערכת מס מושחתת.



מרכיב אחד הוא מיסוי גבוה, שממריץ בעלי הון לנסות לחמוק ממס - זה יש לנו. מרכיב שני הוא ביורוקרטיה מסובכת שמהווה כר פורה לצמיחת מאכערים שמתווכים בין נישומים בעלי הון ועובדי ציבור הניתנים להשחתה - גם זה יש: יורם קארשי וקובי בן גור, כוכבי המשנה של הפרשה הראשונה. מרכיב נוסף הוא סמכויות רחבות המוענקות לפקידי המס - יש. המרכיב האחרון הוא קידום עובדים שאינו מריטוקרטי, אלא תלוי בשוחד וקשרים - יש. ההוכחות בסרטי ההקלטה באדיבות מצא, שולה זקן ושות'. הרי לכם מתכון לרשות מסים המצויה בסכנה תמידית של השחתה, על חשבוננו.