220 מיליארד שקל בידי חשוד בפלילים

>> הערכת המשטרה כי יש די ראיות להעמיד לדין את דני דנקנר, לשעבר יו"ר בנק הפועלים, ואת מנכ"ל הבנק הנוכחי ציון קינן, אינה כובלת את פרקליטות המדינה אבל היא מחייבת את בנק ישראל לבחון אם קינן יכול להמשיך בכהונתו. במצב החדש יהפוך כסאו של קינן לכסא מפלט שישגר את המנכ"ל לתקופת צינון. זה רק עניין של זמן.

למפקח על הבנקים יש סמכות להתערב כרגולטור ולנקוט צעדי מנע להבטחת ניהולם התקין של מיליארדי השקלים שמחזיק הציבור בפקדונות בבנק. תפקידו של בנק ישראל להגן על כספי המשקיעים בין היתר בכך שיוודא כי נושאי המשרה המרכזיים בבנק כשירים וראויים למלא את תפקידם. ממצאי חקירת המשטרה מעוררים ספק אם זה המצב.



כאשר מונחת על הכף יציבותו של אחד הבנקים הגדולים במדינה - די בספק הזה כדי לחייב את בנק ישראל לפעול. חוק הבנקאות (רישוי) קובע בסעיף 6 כי בבואו של בנק ישראל לשקול הענקת רשיון לגוף המבקש רשיון לפעילות בנקאית יובאו בחשבון בין היתר "התאמתם של בעלי אמצעי השליטה, הדירקטורים והמנהלים של המבקש לתפקידם".



הדין מאפשר לבנק ישראל לשלול את הרשיון הבנקאי מגוף שאינו עומד בקריטריונים הקבועים בחוק. זהו צעד קיצוני. למפקח על הבנקים סמכויות נרחבות אחרות שמאפשרות לו להפעיל לחץ על בנק הפועלים, אם יסבור המפקח כי ראוי להשעות את קינן מתפקידו. דרך נכונה לפעול היא למשל לזמן את מנכ"ל הבנק לשימוע מינהלי בו יסביר מדוע לדעתו אין להשעותו כבר עתה.



המקרה של גושן וורמוס



יש תקדימים. דוגמה למהלך דומה נרשמה כאשר יו"ר רשות ניירות ערך זוהר גושן הביא להדחתו של מנכ"ל בית ההשקעות פסגות רועי ורמוס עוד לפני שהוחלט על הגשת כתב אישום נגד ורמוס בפרשת ההרצה של ניירות ערך בכספי הנוסטרו של פסגות.



בפרשה זו הבהירה רשות ניירות ערך שוב שוב כי ורמוס היה נדרש ללכת הביתה עם או בלי קשר לכתב האישום נגדו וכי לרשות ניירות ערך קיימת אחריות מינהלית כרגולטור להבטיח שבראש בית ההשקעות יעמוד אדם שהרשות אינה מטילה בו ספק. הרשות טענה אז כי היא רשאית לשלול את רשיון בית ההשקעות פסגות אם ורמוס יסרב להתפטר.



לעומת רשות ניירות ערך, סמכויותיו של המפקח על הבנקים במקרה הנוכחי נרחבות יותר מכיוון שהחוק מחייב אותו במפורש לשקול את כשירותו והתאמתו של מנהל הבנק לתפקידו, ובגלל שלקוחותיו של בנק נוטים להיות רבים יותר, מפוזרים יותר וחלשים יותר. לכן חייב המפקח להגן עליהם בצורה תקיפה במיוחד.



פישר וחזקיהו צדקו



תקדים דני דנקנר מוכיח גם הוא כי אפילו ללא כתב אישום יכול המפקח על הבנקים לסבור כי התנהלות של יו"ר דירקטוריון אינה ראויה וכי עליו לפנות את כסאו. מאבקו של המפקח על הבנקים הקודם רוני חזקיהו, בגיבוי מלא של הנגיד סטנלי פישר, הסתיים בהדחת דנקנר והמחיש את חובתו של בנק ישראל להבטיח כי כספו של הציבור ינוהל על ידי מי שידייו נקיות ושיקול דעתו אינו מוטל בספק.



המציאות שהולכת ונחשפת מוכיחה עד כמה מוצדקת היתה נחרצותם של פישר וחזקיהו במאבק שניהלו נגד בעלת השליטה בבנק הפועלים שרי אריסון ובדנקנר. עם זאת, בנק ישראל לא מיצה באותה עת את מלוא הדין עם בנק הפועלים. פישר וחזקיהו סברו כי די בהדחתו של דנקנר ולא יזמו הגשת תלונה פלילית בעקבות המידע שצברו באשר למעשי דנקנר. היתה זו מנהלת המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה עו"ד אביה אלף שהחליטה כי במעשי דנקנר יש היבט פלילי המצריך חקירה. אילו פרש דנקנר בזמנו ללא מאבק, אולי לא היו הדברים מגיעים כלל עד הלום.



המפקח חזקיהו כפה בשעתו על בנק הפועלים להקים ועדת איתור למינוי מנכ"ל לאחר שנוכח כי הליך מינויו המקורי של ציון קינן לא עלה בקנה אחד עם עקרונות של ממשל תאגידי תקין. ועדת האיתור המליצה שוב למנות את קינן, אז בן טיפוחיו של דני דנקנר. בבנק ישראל קיוו שקינן יפיח בבנק נורמות של ממשל תאגידי וניהול תקין. אם ממצאי החקירה מטילים דופי בקינן בהיבט זה - הוא לא יוכל להמשיך בתפקידו.



השאלה הבאה שצריכה להדאיג את המפקידים וגם את בעלי המניות של בנק הפועלים היא אם היו עוד מקרים שבהם התקבלו בצורה מפוקפקת החלטות עסקיות בבנק הפועלים, המנהל 220 מיליארד שקל מכספי הציבור. כעת לאחר שהחקירה הסתיימה ואין חשש לשיבוש הליכים, לטובת המוניטין של הבנק כדאי לו לחקור את עצמו כדי לברר כיצד בדיוק התנהלו העניינים בעידן דנקנר.